כרם שלמה מז

ועוי"ל הילקוט הנ"ל דכבר כתבנו בכמה דוכתא שההוכחה הוי שאין הקב"ה מכוין לכבודו רק לטובת ישראל הוא במה דזה ידוע דתמיד הוי הסיבה קודם למסובב וא"כ אם הי' הקב"ה מכוין ח"ו לכבודו הי' קבלת התורה סיבה אל האהבה והי' ראוי להיות קבלת התורה תחלה ואח"כ האהבה להצילם ממצרים ומעמלק אבל כיון דאהבה קדמה להתורה ותחלה הוציאם ממצרים ומעמלק ואח"כ נתן להם התורה מוכח דהוי האהבה סיבה אל התורה ומוכח דהוי כוונת הקב"ה רק לטובת ישראל בהתורה והנה ידוע החילוק בין לשון חפץ ללשון רצון דרצון הוי הכשר הדבר בשביל דבר אחר וחפץ הוי תכלית הדבר וכתבנו מכבר דזה מוכח מלשון הש"ס בפ"ק דע"ז במ"ש במצותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו עיי"ש כן ה"נ אם הוי הכונה של התורה רק לטובת ישראל כמ"ש כי הוא חייך ואורך ימיך הוי ישראל התכלית והתורה רק רצון אבל אם הי' כוונת הקב"ה שמכוין לכבודו אז הוי להיפוך שישראל הוי רק הרצון והתכלית הוי קיום התורה לכבודו וז"ש כאן כיון דיצילנו מאויבי ע"ז תחלה ומשנאי כי אמצו ממני ומכולם ויהי ה' למשען לי ואח"כ יחלצני יזרזני בקיום התורה כמו נחלץ חושים מזה מוכח כי חפץ בי אני הוא החפץ והתורה הרצון לא להיפוך וא"ש בעזה"י. והנה מה דחד אמר על משנאי נמי על פרעה היינו עפמ"ש במדרש שה"ש עה"פ צח ואדום צח לי בים שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ואדום לי בים וינער ה' את מצרים בתוך הים והכונה דהנה לפי פשוטו נראה דטביעת מצרים בים הוי כבוד גדול לישראל אבל המדרש הנ"ל סובר דאינו לכבוד כי אז נראה דאין הנס מכח אהבת ישראל רק מכח רשעת הגוים ולכן מ"ד דהפ' יצילני וכו' קאי על עמלק ס"ל דטביעת מצרים בים הוי כבוד לישראל ולכן דריש לי' על עמלק ואידך ס"ל כדעת המדרש שה"ש כי לא לכבוד הוי מה שנטבעו בים לכן דריש לי' על פרעה והכל כונה אחת להשפילם קצת שלא יהי' בגבהות כד' שיהי' ראוין לקבל התורה היורד למקום נמוך וא"ש בעזה"י

מאמר עשרים

הנה בטעם שהוי יום שישי בסיון שבועות ואנו אומרי' יום מתן תורתינו אקהי בה אקהייתא המג"א והאחרונים דהרי קיי"ל בזיין בסיון נתנה תורה (ועיין מ"ש לעיל) ונ"ל דכבר הרגשנו בלשון מתן תורתנו ולא אמר יום קבלת תורתינו כמ"ש התנא באבות משה קיבל תורה מסיני וכן בפייטן עליונים ששו בקבלת התורה וכתבנו דזה מכוון למשחז"ל מכאן מודעא רבא לאורייתא וא"כ לא שייך לברך על הקבלה דהקבלה הוי באונס רק במשה רבינו אמר שפיר משה קיבל תורה דהוא קבלה ברצון ולכן זכר רק הנתינה דבנתינה שלו י"ת הוי ברצון אך יותר י"ל כך עפמ"ש בהקדמת מי נדה דמה שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו והסכים הקב"ה על ידו הורה דהלכה כפי שכל אנושי ולא כפי שכל אלהית ולכן הקדים הוא י"ת לבא בדרך תלמוד לרבו עיי"ש ולפ"ז הנה היפ"ת כתב בפ' תרומה על המדרש זשה"כ כי לקח טוב וכו' יכול יהא חייב ליתן דמים ת"ל מתנות דהענין המתנה הוי דהתורה תתנהג כשכל האנושי עיי"ש ולפ"ז אדרבא דלכן אנו עושין יו"ט בשישי בסיון דאדרבא ממה שלא נתנה בו התורה מוכח דהלכה כשכל אנושי והוי התורה לנו במתנה וז"ש יום מתן תורתינו דמה שנתנה לנו התורה במתנה זה מוכח מיום הזה דוקא ולכן במה שלא נתנה בו התורה והוי ראוי תחלה שתנתן בו התורה ולא נתנה זה הוי עיקר היו"ט שלנו וז"ש רב יוסף אי לאו האי יומא כמה