כרם שלמה מד

וקדשתו ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך וכו' להבין מה הי' כוונתו י"ת ובמה הוי תשובת משה רבינו ובמה השיב לו הקב"ה שנית שלא יקשה לו עוד שאלת משה רבינו (ועיין לעיל מאמר) ונראה דהנה בנדרים קיי"ל דהמודר את חברו ואמר קונם ביתי שאתה נכנס אז אם מכרו לאחר מותר דשוב אינו ביתו אבל אם נפל ובנאו אסור דמ"מ הוי ביתו אבל אם אמר קונם בית זה אז הוי להיפוך אם נפל ובנאו מותר אבל אם מכרו לאחר אסור עיי"ש. ולפ"ז הנה בהקדמת סה"ח כתבנו דלכן החזיר הקב"ה על כל אומ"ה התורה לרמז דישראל אינם אומה של בזיזים דזכו בכל העולם מן ההפקר כיון דאם לא יקבלו התורה הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו בלא"ה וכדין המציל מן הנהר וכו' אך אם הי' הבעלים יכולים להציל אינו הפקר ולכן אם לא הי' מחזיר עליהם הי' הם אומרים שהי' יכולין להציל ולא הי' הפקר אך כיון דהודו דא"י לקבל נעשה הפקר עיי"ש ולפ"ז הנה קודם מ"ת הי' העולם עומד בכחו י"ת והוי לה' הארץ ומלואה אך ע"י מתן תורה זכו בו ישראל א"כ בשעת הציווי להגביל העם הוי ההר שלו י"ת ובמתן תורה נעשה של ישראל א"כ הוי כמו אומר בית שאתה נכנס מכרו לאחר מותר א"כ כיון דאח"כ יצא לרשות ישראל הי' מותרין לכן צריך אזהרה חדשה לכן אמר לו הקב"ה לך רד העד בעם אך משה רבינו טען דהרי לא אמרת ההר שלי רק הגבל את ההר הוי כמו בית זה א"כ אף במכרו לאחר אסור וז"ש לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמור הגבל את ההר וקדשתו אך לפ"ז אם דומה לבית זה הרי אם נשתנה מותר והנה אחז"ל לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד המקום ולמדו מסיני עצמו דאמר הקב"ה במשוך היובל וכו' וא"כ כיון דהאדם מכבד המקום והקב"ה חולק כבוד לצדיקי' יותר מכבודו ובפרט לפמ"ש בילקוט פ' הזריע דמעשה ב"א נאים ממעשה שמים וארץ וא"כ כשירד הקב"ה נעשה מקודש ממעשה שמים אבל כשעלה לשם משה נעשה קדוש ע"י משה במעשה בני אדם א"כ נשתנה ההר ממהותו. אך ע"י משה רבינו א"א לבקש היתר כיון דגם במצות הגבלה כבר הי' משה בהר כידוע אך כיון דרש"י פי' בפ' בחוקתי בפ' ורדפו מכם חמשה מאה דאינו דומה יחיד העושה מצוה לרבים העושים מצוה א"כ ה"נ כשיעלו משה ואהרן יתקדש ההר יותר מבתחלה וכיון דיתקדש יותר הוי שינוי בההר וממילא מותר לכן צריך אזהרה חדשה וז"ש ועלית אתה ואהרן עמך א"כ ישתנה ההר למעליותא ע"י שניכם וכיון דדינו כבית זה ממילא בנשתנה מותר לכן צריך אזהרה חדשה דמ"מ והכהנים והעם אל יהרסו לעלות וא"ש בעזה"י, ועוד י"ל הכונה כיון דכל דבור שיצא מפי הקב"ה מתו רק שחזרו וחיו א"כ נשתנו הם ונעשו אחרי' לכן נהי דתחלה נאסרו לעלות אך אח"כ נעשו ברי' חדשה לכן צריך אזהרה חדשה אך משה רבינו טען דבשלמא אם הי' תכלית ההקפדה שלא יעלו מצדם אז הוי סברא דברשתנו אינן הם שנאסרו ומותרין אבל עיקר הכונה הוי על ההר מצד ההר א"כ כיון דההר הוא עצמו שהי' מה בכך דהם נשתנו לכן אמר לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו הגבל את ההר וקדשתו מצד ההר אך הנה קיי"ל בהקדש ע"י מעילה יוצא לחולין וא"כ כיון שיעלו שם משה ואהרן א"כ נהי דע"י משה לא נתחלל דהוא נקרא איש אלהים אבל ע"י אהרן נתחלל א"כ ידמו כיון דעלה אהרן נתחלל ההר ודעת ר"מ דהקדש אפי' במזיד נתחלל ואף למ"ד דדוקא בשוגג מ"מ י"ל כיון דאהרן לא עלה רק ע"פ דבריו י"ת א"כ אינו מזיד רק אונס והוי כשוגג ונתחלל ההר לכן צריך אזהרה חדשה וא"ש בעזה"י. וד"א