כרם שלמה מב

בי שמוני נוטרה את הכרמים וז"ל ר"א בשם ר"י אמר על שלא שמרתי יו"ט א' בא"י אני שומר ב' יו"ט של גליות בגלות כסבורה הייתי שאני מקבל שכר על שניה' ואיני מקבל שכר רק על אחד מהם עיי"ש וכוונתו כיון דבאמת אם לא חטאו לא הי' להם שכר רק על יום אחד שהרי לא הי' יו"ט רק יום אחד וא"כ על שחטאו וגלו הוכרחו לשמור ב' ימים ואם יקבלו שכר על שניהם יהי' חוטא נשכר לכן אין מקבלין שכר רק על אחד מהם ונראה דר"י ס"ל כרבנן שלא הוסיף משה יום אחד מדעתו ולכן ס"ל דבאמת אין מקבלין שכר רק על אחד מהם אבל לר' יוסי דס"ל שהוסיף משה יום אחד מדעתו והיינו כדי לרמז יו"ט ב' של גליות כמ"ש המג"א שם א"כ ס"ל דמקבלין שכר על שניהם ולכן נעשה רמז לזה יותר מכל מצות דרבנן דבשאר מצות דרבנן שאין הגלות גורם להם פשיטא שיקבלו שכר וא"צ לרמז על כן משא"כ ביו"ט ב' של גליות דהוי ס"ד כסברת ר' יוחנן שלא יקבלו שכר רק על אחד מהם לכן נעשה רמז תיכף במ"ת שיקבלו שכר על שניה' ולכן מזה יהי' מוכח שבשעת מ"ת תיכף כעשה רמז שעתידין לחטוא דבלא"ה לא הי' יו"ט ב' של גליות ולא הי' מסכים הקב"ה על ידו ולכן אמר מלמד שהסכים הקב"ה על ידו ואם הסכים למה ציוה מתחלה רק על ב' ימים והרי ידע הקב"ה כל זה תחלה בע"כ הכונה לרמז על יו"ט של גליות שיוסיפו מדעתו ורצה הקב"ה ליתנה ביום נון ובאמת נתנה בנ"א וא"כ כיון דעשה רמז בתחלה ליו"ט ב' של גליות בע"כ מוכח שהי' תחלה גלוי שעתידין לחטוא לכן אמר לקיים מה שנאמר עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו וא"ש

מאמר שבעה עשר

בפ' יתרו אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל והק' הכל הרי מהם מדבר תחלה למה זה הסיום (ועיין לעיל) ומצורף לזה יתבאר מ"ש במדרש הובא בפר"ד ובפנים יפות פ' יתרו בפ' ואתם תהי' לי ממלכת כהנים מלמד שאם לא חטאו הי' כל ישראל ראוין לאכול קדשים עיי"ש. והוא תמוה מנ"ל כן ואם מלשון כהנים למה נקט דוקא שהי' ראוין לאכול קדשים הול"ל שהי' ראוין לעבודה ולהקריב קרבנות אך נראה דהנה הוי קשה לו מ"ש ואתם תהי' לי ממלכת כהנים מה לשון ממלכת הול"ל ואתם תהי' לי כהנים ולזה מפרש כן דהכונה ע"פ לשון הממליך מלכים ר"ל שממליך אחרים כן ה"נ הכונה ואתם תהי' לי ממלכת כהנים אתם תהי' ממנין כהנים ויהי' שלוחי דידכו היפוך ממה דקיי"ל עתה דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו אבל אם לא הי' חוטאין הי' הכהנים שלוחי דידן אך הנה כיון דלא נאמר בהו שיהי' הם כהנים רק יהי' ממנים אחרים א"כ מנ"ל שהם עצמן ראוין לכן אך י"ל הנה גרסינין בזבחים ס"ג דקדשים ששחטו בהיכל כשרים שלא יהי' טפל חמור מן העיקר ופריך שם מברייתא דמניין שאם הקיפו נכרים העזרה דהכהנים נכנסין לההיכל ואוכלין שם קדשים ה"ל במקום קדוש וכו' טעמא דכתב רחמנא במקום קדוש וכו' ואמאי נימא שלא יהי' טפל חמור מן העיקר ומשני עבודה דדרך לעבוד במקום רבו אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר אכילה שאין דרך לאכול במקום רבו לא אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר עיי"ש וא"כ ה"נ לענין שיהי' ישראל מקריבין קרבנות הוי להיפוך שדרך המלך לשרת עם משרתיו ולא עם שריו ויועציו בהם אינו משמש דבר עבדות אבל אכילה הוי להיפך דרך המלך לבקש השרים לאכול על שלחנו אבל העבד אינו אוכל על שלחנו ולכן כיון דקיי"ל בקדשים כהנים משלחן גבוה קזכי ולכן לענין אכילה אמרינן