כרם שלמה מ

מאמר ששה עשר

אי' בילקוט שמעוני סי' רפ"ג וז"ל ר"ע אומר לעולם חמשה שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר מלמד שהסכים הקב"ה על ידו לקיים מה שנאמר עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו עכ"ל והוא תמוה ועיין בהקדמה למי נדה] ונ"ל בהקדם ליישב ק"ו הראשונים למה אנו אומרי' ביום ו' בסיון יום מתן תורתינו והאמת התורה נתנה בזיין בסיון ולכאורה הי' הטעם דלכן אנו אומרים מתן תורתנו הזכירו הנותן ולא זכרו המקבל יום קבלת תורתינו אך הנה ע"ד משל באחד נותן לחברו או לעני מתנה והמקבל מסרב לקבלו עד אחר זמן מה והנה אם נחשב זמן הנתינה יהי' נחשב מזמן שהתחיל הנותן ליתן אבל אם נתחיל מזמן שקיבל המקבל אז יהי' נחשב הזמן משעה שקיבל המקבל כן ה"נ כיון דהקב"ה אמר ליתן התורה ביום ג' לפרישה רק שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו להיות בד' לפרישה א"כ נהי דהקבלה התחיל מיום ד' לפרישה בשבעה בסיון מ"מ הוא י"ת התחיל ליתן מלמעלה בויו בסיון רק דנתאחר מלרדת למטה לגמור הדבר וקבלו עד זיין בסיון וא"כ שפיר אנו אומרי' זמן מתן תורתינו דהנתינה הוי ביום ו' לכן מזכירין הנתינה, ויותר נראה לומר דהנה אחז"ל מכאן מודעא רבא לאורייתא והקשו בתוס' הרי אמרו אח"כ נעשה ונשמע ותרצו שמא אח"כ חזרו בהם ולפ"ז י"ל דביום ו' בסיון עדיין לא חזרו והסכימו לקבל התורה רק כיון דנתאחר עד יום ז' אז ביום ז' חזרו בו והנה נחזי בעיני בני אדם אם יהי' לאחד חוב בשטר וכדומה על חברו יהי' השני שואל לו אימתי זמן פרעון יאמר לו יום פלוני הרי דקראו זמן פרעון אף דאפשר שלא יפרע לו בזמנו מ"מ קראו זמ"פ כיון דעכ"פ הוי ראוי לפרוע אז א"כ ה"כ נהי דלא קבלו התורה אז ע"י שמשה רבינו עיכב הדבר אבל עכ"פ הוא י"ת אמר ליתנו ביום ו' א"כ הוי זמן הראוי לנתינת התורה יום ו' ולכן אומרים זמן מתן תורתינו דהזמן ראוי הי' להנתן ביום ו' ולכן אין אומרי' זמן קבלת התורה דהקבלה הוי בזיין ואם הי' מקבלים ברצון הי' עושין היו"ט בזיין בסיון רק כיון דהקבלה הוי באונס אין לנו להתפאר בהקבלה לכן מתפארים בויו בסיון כיון דאז עדיין הוי ברצון אנו מתפארים בו ולכן לא כתבה התורה בשבועות זמן התורה רק ביום הבכורים רק ודאי אם הי' מקבלים התורה ברצון הי' הוא י"ת קובע הזמן יו"ט בזיין והי' כותב זמן קבלת התורה אבל אם לא קבלו ברצון א"כ אין לנו להתפאר בו ולהיות הוא י"ת מזכיר יום ו' בסיון יהי' מוכח שלא קבלו התורה ברצון מדאינו זוכר הקבלה וא"כ יהי' בזיון לישראל והרי אחז"ל דלא חילק הקב"ה בין חטאת לעולה שלא לבייש לכן זכר הקב"ה רק יום הבכורים אך זה הקב"ה שלא רצה לבייש את ישראל אבל ישראל עצמן יכולין לבייש עצמן ולכן זוכרין זמן מתן תורתינו דהוי יום ויו דאז הוי ברצון והנה הוכחה על כן דביום ו' הוי ברצון וביום ז' חזרו ממה שהוא י"ת אמר למשה רבינו כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני זכר רק שם הוי' ב"ה ואח"כ במתן תורה ויוצא משה את העם לקראת האלהים נאמר לשון האלהים וכן נאמר אח"כ ואלהים יעננו בקול וכן וידבר אלהים את כל הדברים האלה וכן ויהי קולת וברקים וכו' ופחד גדול והטעם כי אז ביום ויו שהי' דעתם לקבל ברצון הוי כולו רחמים לכן זכר רק שם הוי' ב"ה ואם הי' מתן תורה ביום ו' הי' רק בשם הוי' ב"ה ובלי פחד כלל רק כיון דנתעכב עד זיין בסיון וחזרו בו והוצרך ליתן בע"כ לכן נהפך למדה"ד ונאמר שם אלהים וא"כ מזה מוכח דהוסיף משה יום