כרם שלמה לז

הוי מקרא שא"צ כי ילמדו ק"ו מה לסיני נאסר להם מכ"ש לגדולתו י"ת ממש אך אם כוונתו י"ת הוי שהוא אינו רוצה בזה שהם יראוהו והוי הקפידא מצדו בזה הוי מצוה חדשה דהרי מסיני לא נשמע זה כי שם הוי הקפידא רק עבור ישראל לכן הוצרך להודיעו מחדש ולכן הנה משה רבינו לא ידע מה שיאמר הוא י"ת שיתחיל באנכי ולא יהי' לך ולכן סבר דהקפידא שלו הוי עבור הפסד ישראל ולכן טען שפיר דהרי לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמור וכו' מכ"ש שילמדו ק"ו שלא יביטו בו י"ת אך הקב"ה ידע שרוצה להתחיל באנכי ולא יהי' לך שיטעו לומר לכבוד עצמו הוא דורש לכן הקדים להם שלא יהרסו אל ה' לראות והיינו מצדו דאף אם הם ירצו להכניס א"ע בסכנה ולא יחישו על נפשם אעפ"כ אוסר להם כי הוא י"ת אינו רוצה להראות יכלתו למותר דאם מצדם כבר נלמד מסיני בע"כ הוי הכונה עבור עצמו י"ת כביכול ומזה יבינו כי אינו מכוין לכבודו דאם הי' מבקש כבוד הי' רוצה שיראו כבודו וזשה"כ דזה נמשך לדעיל מנה דלכן וידבר אלהים את כל הדברים האלה היינו מ"ש רד העד וכו' פן יהרסו אל ה' לראות כ"ז דיבר הוא י"ת היינו עבור מה שרצה לאמור אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' לא יהי' לך וכו' וא"כ יטעו דלכבוד עצמו הוא דורש לכן הקדים י"ת דברים האלה כי אינו מכוין לכבודו. וז"ש המדרש דהנה חזינן דבאומ"ה לא הקפיד הקב"ה מה שיטעו לומר לכבוד עצמו דורש וסמך על מה שישמעו אח"כ מ"ש כבד את אביך ולמה בישראל ראה להקדים תחלה הקדמה להוציאם מטעות זה ולמה לא סמך גם בהם על מה שישמעו אח"כ כבד אך הכונה דבישראל שהם יקרים לו י"א וחשובין כמלכים לא רצה הקב"ה שיהי' אפי' רגע חדא בצער שיהי' בטעות דלכבוד עצמו דורש דצער מלך אפי' רגע להרבה יחשב אבל צער אדם פשוט אינו צער רק בהרבה ימים ולא בשעה מועטת ולכן ישראל שחשובין כמלכים הקפיד הקב"ה על צערן דאפי' כמו רגע אל יצטערו לכן הקדים להם הקדמה תחלה שלא יתחילו מתחלה לטעות שהוא מכוין לכבודו וז"ש בטכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל שנאמר אתי מלבנון כלה וסיים אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה והכונה דמחמת שאתה לי ככלה ודומה לי לכן לא אצטערך כלל להמתין על הסוף דברי רק תשורי מראש אמנה דמראש דברי תכיר תיכף שהוא י"ת מכוין לטובותינו לא לכבודו וז"ש באיזה זכות בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נו"נ ולא המתינו לראות מה כתיב בה ובע"כ שהאמינו בו י"ת שלא יכבד עליה' ולא יתן להם רק הטוב להם לכן שילם להם הקב"ה מדה כ"מ והודיע להם תיכף זה שאינו מכוין לכבודו ולא יהי' אפי' רגע בטעות והבן

ומעתה כבין כוונת הילקוט הנ"ל דהנה עדיין לא הי' צריך לומר להם זה שלא יהרסו אל ה' לראות ואי משום שלא יטעו דמכוין לכבודו הרי אפשר הי' להתחיל בכבד את אביך ואז ישמעו תיכף שאינו מכוין לכבודו אך הכה גם בזה נעשה כדבר משה דמצינו בפ' מטות דהקב"ה אמר נקום נקמת ב"י מאת המדיינים ומשה רבינו אמר לתת את נקמת ה' במדין והיינו דמשה רבינו אמר דראוי לעשות עיקר מכבודו י"ת והקב"ה אמר דראוי לעשות עיקר מכבוד ישראל כמש"ל וא"כ ה"נ תתהפך כחומר חותם דלפ"ד משה דראוי לעשות עיקר מכבודו י"ת א"כ ראוי כאן להתחיל באנכי ולא יהי' לך שוב ראוי בזה לעשות כדבריו י"ת להגיד להם תחלה שלא יהרסו אל ה' כדי שלא יטעו כנ"ל אבל לפי דברי הקב"ה דראוי כאן להקדים כבוד ישראל אז יפה טען משה דאמירה זו למותר ואם שלא יטעו יתחיל בכבוד אב ולכן שפיר א"ל הקב"ה יפה אמרת דלפי דעתי דראוי להקדים כבוד ישראל