כרם שלמה לו

והשיב הקב"ה דלאו עון השירה לבד גרמה רק מכח רזי לי רזי לי דעד חזקי' הי' גזרת הגלות רק רזי לי דרך סוד ולא נתפרסם הדבר רק ע"י חזקי' נתפרסם והוציאו מכח אל הפועל בעוה"ז גזרה זו ושוב א"א להתבטל ולכן אם הי' אומר שירה והי' מעלה עליו כאלו הי' בשעבוד ביד סנחרב סי' זה עולה לגלות לו אך כיון דלא אמר לא החזיק א"ע לגולה ולא נתקיים בו גזרת השיעבוד א"י להיות משיח ולכן כיון דאינו דרך עונש מה מועיל אמירת הארץ שירה עבורו דס"ס לא נעשה גזרת הגלות עדיין ולזה אמר אח"כ יצאת ב"ק ואמרה בגד בוגדים בגדו היינו דקאי על השיעבוד והבן

מאמר ארבעה עשר

אי' בילקוט פ' יתרו וז"ל ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך יפה אמרת זה שהי' ר' יהודא אמר מניין אתה אומר שאמר הקב"ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני ואני מודה לך שיהי' ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום רבי אומר אין אנו יכולים לעשות למשה גדול אא"כ עשינו להקב"ה שחזר מדבריו אבל מזרזין את האדם בשעת תלמוד וחוזרין ומזרתין אותו בשעת מעשה עכ"ל והנה רבי בא לומר שלא חזר הוא י"ת מדבריו רק אף שכבר הזהיר אותו בשעת תלמוד חזר להזהירו בשעת מעשה אבל ר"י דלא ס"ל כן הוי קשה לו למה חזר לו י"ת כן הרי הוי טענת משה חזקה לכן אמר דכוונתו י"ת הוי להראות שמשה מחזירו ויכירו שמשה גדול אבל באמת טענת רבי חזקה דאין שייך לומר דהוא י"ת יחזיר מדבריו גם א"כ שיפה אמר משה למה אמר לו לך רד דהרי משמעות הכתוב תחלה שלא ציוה לו לרדת רק להעיד בעם פן יהרסו אל ה' לראות אבל בלא"ה לא הי' מצוהו לרדת ועתה שהודה לו למה אמר לו לך רד. אך נראה הכונה בהקדם מ"ש במדרש פ' יתרו בפ' וידבר אלהים את כל הדברים וז"ל בתכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל שנאמר אתי מלבנון כלה באיזה זכות בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והוא תמוה וי"ל דהוי קשה להמדרש חדא דתיבת לאמור מיוחד וכנראה מן המדרש שם אח"כ בכמה דרשות דבא ליישב דקדוק תיבת לאמור גם מ"ש את כל הדברי' האלה מיותר וי"ל דהנה אחז"ל בפ"ק דקדושין בפ' ראש דברך אמת דמסוף דברך ניכר שראש דברך אמת דתחלה הי' אומ"ה אומרי' לכבוד עצמו הוא דורש וכששמעו כבד את אביך וכו' חזרו והודו עיי"ש א"כ עכ"פ מוכח דבראש דבריו י"ת טעו לומר דלכבוד עצמו הוא דורש אבל הקב"ה רצה ללמוד דעת את ישראל דמתחלה לא יטעו כלל לומר שהוא מכוין לכבוד עצמו לכך הראה להם בזה דהנה דרך המבקש גדולה וכבוד להיות מפורסם גדלתו ורוב עשרו וכמ"ש באחשורוש בהראותו את עושר כבוד מלכותו וכו' וכן בהמן ויספר להם המן את כבוד עשרו אבל העניו ואינו מבקש גדולה הוי להיפוך להסתיר עצמו בכל מה דאפשר וכמ"ש ביעקב למה תתראו ודרשו חז"ל למה תהי' מראים א"ע שביעים וכו' ולכך הנה מה שהוא י"ת אמר למשה לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב הרי שלא רצה הוא י"ח להיות הם רואין יקר גדולתו וי"ל בזה שני טעמים אם מצד ישראל שלא יזיק להם הדבר או אם מפני רצון עצמו כביכול שלא רצה י"ת להראות גדולתו ותפארתו והחילוק הוי כן דהנה מה שהקפיד הוא י"ת תחלה שלא יגעו בסיני בזה ודאי לא הוי כוונתו י"ת בשביל הסיני רק בשביל ישראל שלא יזיק להם קדושתו ולכך אם הי' כוונתו י"ת עתה מ"ש פן יהרסו אל ה' לראות הוי כוונתו בשביל ישראל שפיר הוי