כרם שלמה לד

ולפמ"ש י"ל כך דאם ישראל ער"ש אז הם בא"י והוי רק יום אחד יו"ט והוי רק הספירה מ"ט יום וביום נו"ן עצרת והיינו לחלק להם כבוד להראות דכוונתו י"ת הוי רק ליתן התורה ביום נו"ן ומשה רבינו מדעתו הוסיף ונעשה כן אבל אם אערש"מ אז נעשה יו"ט גם ביום נ"א לספירה ואז נראה להיפוך כאלו גם הקב"ה חפץ להיות התורה ביום נ"א רק שאמר ביום נון דרך נסיון למשה ולכך שניהם קנו קדושה זה עבור דבאמירה אמר הקב"ה ליתן בו התורה וזה במעשה שנתנה בו התורה ולכך בערש"מ הוי הספירה רק מ"ט יום ועיקר יו"ט ביום נו"ן ובאערש"מ הוי עיקר היו"ט ביום נ"א לספירה והוי כאלו הי' הספירה נון יום וא"כ בזה אין השבועות תמימות דהרי יש שם יום אחד יותר משבע שבתות לכך אמר אימתי הם תמימות בזמן שישראל ערש"מ אז הוי היו"ט רק ביום נון ונחשב זה עיקר היו"ט לכך השבתות רק שבעה בשלימות אבל באערש"מ נחשב היו"ט בנ"א לספירה ויום הנון שייך לספירה לכך אינן תמימות בשבועות שיש שם יום אחד יותר וא"ש. ומעתה נפנה למאמר שהתחלנו ונבין הטעם מה זה מדה כנגד מדה עבור שלא אמר שירה לא יהי' משיח דהנה המפו' נתנו טעם למה נקבע יו"ט בנו"ן לספירה לרמז יו"ט שני של גליות (עיין במג"א ובבה"ט) ולפי"ז הנה מצינו בחזקי' עוד עון דאחז"ל בסנהדרין י"ב דעיבר ניסן בניסן דטעה בדשמואל דאמר אין מעברין השנה ביום למד דאדר הואיל וראוי לקבעו ניסן וחזקי' סבר הואיל וראוי לא אמרינן עיי"ש שביקש רחמים על עצמו מוכח דנחשב לחטא גדול וא"כ מוכח משם דחזקי' ס"ל הואיל וראוי לא אמרינן וכבר כתבנו דבמה שנקבע יום נון יו"ט אף דהתורה נתנה ביום נ"א הוי שני טעמים או מכח דהואיל והי' ראוי ביום ההוא ליתן בו התורה ושורשו למעלה בקודש או הטעם לרמז יו"ט ב' של גליות וזה יהי' תלוי בפלוגתא הנ"ל דלשמואל דס"ל אמרינן הואיל וראוי לקבעו ניסן נחשב קדושתו כניסן ה"ה בזה הואיל והי' ראוי ליתן בו התורה נחשב יו"ט ואצ"ל דמרמז יו"ט שני של גליות אבל לחזקי' דס"ל דלא אמרינן הואיל וראוי צ"ל טעם השני דמרמז על יו"ט ב'. והנה ידוע מ"ש המפורשים דדבר שאין נעשה בו אות למטה אפשר להתבטל אבל דבר שנעשית כבר דוגמתו למטה א"א להתבטל עוד ולכך ה"נ נהי שנגזר על ישראל להיות עוד בגלות כמשחז"ל אהי' אשר אהי' אהיה עמם בגלות זה אהי' עמם בגלות אחר מ"מ אם לא הי' נעשה אות למטה הי' אפשר להתבטל דדבור לרעה הקב"ה חוזר בו אבל כיון שנעשה אות שנקבע יו"ט של עצרת בנו"ן א"כ נעשה אות ורמז על יו"ט ב' של גליות שוב אין מקום להתבטל כלל אך לדידן לא הוי רמז מזה די"ל כטעם השני מכח הואיל וראוי אך לחזקי' נדון מדה כ"מ דתחלה רצה הקב"ה לעשות חזקי' משיח אף שלא הי' עדיין בגלות אחר מ"מ יתבטל הבטחה לרעה ואות לא נעשה ע"ז די"ל כטעם השני שכתבנו אך כיון דחזקי' עיבר ניסן בניסן וס"ל דהואיל וראוי לא אמרינן א"כ לדידי' בע"כ יו"ט של עצרת הוי מרמז על יו"ט ב' של גליות א"כ כבר נעשה אות למטה וא"א להתבטל עוד לכך א"א לו להיות משיח כיון דלא הי' עוד בגלות. אך עדיין הי' מקום להנצל דאי' במד"ר שיר השירים וז"ל כשיבא אליהו לבשר את ישראל שנגאלו יאמרו הרי גזר הקב"ה שנהי' בכל שבעים אומת בגלות ועדיין לא היינו וישוב להם אליהו דמה שבא כושי אחד ובדבר אחד נשתעבד בכם מעלה אנו עליכם כאלו נשתעבדתם בכל האומה עיי"ש וא"כ גם בזה הי' אפ"ל כיון דעם סנחרב באו כל האומת ומצד הטבע לולי הנס שלו כבר הי' כובשים לירושלים וא"כ כיון דהי' ראוי לכובשם לכך הוי מעלה עליהם כאלו כבר כובשם ויהי' נחשב כאלו ג כבר