כרם שלמה לג

ושורשו למעלה דכל יום יש לו שורש למעלה א"כ שורשו למעלה הוי חול דהרי לא הי' ראוי ליתן בו תורה נהי דגזר משה להיות בו נתינת התורה ז"א רק למטה דלמטה נשאר הדין כמו שגוזרין למטה ולכך התורה שנתנה בארץ נתנה כרצון משה אבל בשמים פוסקין כמו שהוא בשמים וכיון דלא הי' לו קדושה בשורשו למעלה נשאר למעלה חול וכיון דהיו"ט כקרא מקרא קודש לה' בזה אזלינן בתר למעלה מה דלו י"ת הוי קודש ובפרט דמשה רבינו לא גזר רק שינתן בו תורה ולא להיות בו יו"ט לכך נשאר חול אבל אם נימא דתחלה הוי רצונו י"ת ליתן ביום כ"א רק דבדרך נסיון נסה את משה ואמר לו ביום נ' א"כ הוי להיפוך דיום נ' לא הי' בו קדושה ולא הוי שורשו בקודש ויום נ"א יש בו קדושה מתחלתו לכך אח"כ שנתברר האמת דכוונתו י"ת הוי ביום כ"א ראוי להיות בו יו"ט לא ביום נו"ן כיון דלא הי' ראוי מעולם ליתן בו התורה ונהי דנאמר כיון דעכ"פ יצא מפיו כביכול ליתן בו התורה נמי קנה איכות קדושה אך עכ"פ יום נ"א ודאי אין לו להפסיד את שלו וראוי להיות שניהם קודש ולכך כיון שנקבע באמת יום הנו"ן ליו"ט לא יום נ"א מוכח מזה דבאמת הוי כוונתו י"ת ליתנה ביום נו"ן רק דביטל רצונו מפני רצון משה רבינו וא"כ מזה מוכח מעלת החכמים דהלכה כפי דעתם אף דהוי היפך דעת שמים והוי חזוק גדול לקיום תורתנו שבע"פ והבן. ובזה כבין ע"נ מ"ש ר"י אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא ותמהו הכל דר"י עניו הי' ונר' דהנה אחז"ל דהכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם דהוי יום שנתנה בו תורה והכונה הוי דבא להראות לאדם דכל עיקר אכילתו יהי' רק עבור התורה שיהי' לו כח לעסוק בתורה ואכילה זו דהוי בשביל התורה מצוה הוא ועכ"פ נרא' דמר"א נשמע לדידן דכמו דלר"א הוי בכל יו"ט רשות ובעצרת מצוה כן נמי מכ"ש לר"י דבכל יו"ט הוי מצוה דיש מצוה בעצרת להרבות בו סעודה יותר מבשאר יו"ט כיון דהוא יום שנתנה בו תורה אך לכאורה הוי כ"ז שייך רק ביו"ט ב' דעצרת דהוא יו"ט ב' של גליות דהוא עיקר אבל יום א' הוי כמו שארי יו"ט אך לפמ"ש אדרבא עיקר מעלה של התורה הוי ביום נ' דממנו נתברר כח החכמים שהלכה כפי דעתם ולכך ראוי לעשות בו יו"ט ותענוג דהוא עיקר יסוד למתן תורה וז"ש ר' יוסף דהנה עיקר כבוד חכמים לאו מכח גוף התורה שיש בו דזה הוי מתנה מן השמים שזוכהו לכך רק עיקר הכבוד הוי ע"י מה שהלכה כמותם אף נגד דין שמים בזה הוי התורה שלהם וראוין לחלוקת כבוד וכמ"ש בש"ס הנ"ל בבלאי טפשאי דקיימי מקמא ס"ת וכו' ובצרי להו חדא א"כ מזה מוכח דעיקר כבוד חכמים הוי רק מכח דהלכה כמותם נגד דין שמים ולכך אם לא הי' כן הי' כל אפין שוין וז"ש ר' יוסף דעבדי לי' עגלא תלתא ביומא דעצרתא היינו ביום נ' לספירה והיינו אף שלא עשו לו כן בשאר יו"ט עשו לו היום כן והיינו מכח דהוי יום דנתנה בו תורה וכדי שלא תקשה לנפשי' הרי יום נו"ן אינו יום מ"ת רק יום נ"א לכך אמר דדוקא היום הוי העיקר דאי לאו האי יומא יום הנו"ן דמוכח ממנו דהלכה כחכמים נגד דין שמים אז כמה יוסף איכא בשוקא ולא הי' הפרש ביני לבינם אף שיש בו חכמת התורה כי זה הוי מתת אלהים ועיקר הכבוד שלי יותר הוי מכח דהלכה כחכמים אף נגד דין שמים א"כ זה ניכר רק מיום הזה יום הנו"ן ונחשב הוא עיקר מתן תורה לכך ראוי להרבות בו יו"ט ולא ביום נ"א והבן. ובזה יש להבין מ"ש במדרש פ' אמור בפ' שבע שבתות תמימות תהינה וז"ל אימתי הן תמימות בזמן שישראל ערש"מ והוא תמוה ונראה דכבר הקשו חז"ל דפעם נאמר שבע שבתות תמימות תהינה וכתוב אחד אומר תספרו חמשים יום ולפמ"ש