כרם שלמה לב

מ"מ בתורה דבו זכינו בגוף הזמן להיות שלנו. ובזה נראה לדינא לענין קידוש הלבנה דאף לאלו שהם מקדשין קודם זיין מעל"ע וס"ל דשהוי מצות לא משהינן מ"מ בעצרת לא יקדשו רק אחר יו"ט כעין שממתינן ביוה"כ וט"ב מטעם השייכין שם כן נמי בזה יש טעם כיון דקודם התורה לא הי' הזמן שלנו ולא הלבנה שלנו ואחר החג נעשה שלנו ראוי להמתין עם קידוש לבנה כדי לברך על שלנו כי על ידינו יעמדו הם וחביב לאדם יותר לברך על שלנו מלברך על שאינו שלו ולכך בסיון ימתינו עד אחר יו"ט בקידוש הלבנה כנלפענ"ד

מאמר שלשה עשר

אמרי' באגדתא פ' חלק ומרבה המשרה ולשלום אין קץ אר"ת דרש בר קפרא בצפורי מפני מה כל מים שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה בקש הקב"ה לעשות לחזקי' משיח וכו' אמרה מדה"ד לפני הקב"ה מה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתיו משיח חזקי' שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר לפניך שירה תעשה משיח לכך נסתתם מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבש"ע אני אומר לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח וכו' עד יצאת ב"ק ואמר רזי לי רזי אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי יצאת ב"ק ואמרה בוגדים בגדו וכו' עכ"ל. והדבר תמוה דמה השיב הוא י"ת רזי לי רזי לי דממ"נ אם לא הי' ראוי להיות זמן הגאולה א"כ מעיקרא מה קסבר שרצה לעשות משיח ואף אם הי' אומר שירה לא הי' מועיל ואם כשהי' אומר שירה הי' אפשר להיות הגאולה א"כ קשה נהי דלא אמר שירה הרי אמרה הארץ שירה עבורו ויגון זה עליו ואם זה לא הי' כדאי להגין עליו דסוף סוף הוא לא אמר הו"ל הוא י"ת לומר תי' זה מה ענין התירוץ של רזי לי רזי לי אך להבין זה נקדים מה שהק' המפו' למה נקבע שבועות ביום נון לספירה הרי אנן קיי"ל דבשבעה בסיון נתנה התורה ולמה הוי בויו בסיון ונראה עפמ"ש בספר החיים דלכך סיבב הקב"ה להיות משה רבינו מוסיף יום אחד מדעתו להראות כח החכמים שיש להם כח לעקור ד"ת והדין נשאר קיים כפי דעתם ע"ד אמרם ז"ל גבי הני בבלאי טפשאי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימו מקמא גברה רבה דהרי אמרה תורה ארבעים יכנו ואתי רבנן ובצרי חדא כן הראה הקב"ה סימן זה תיכף להראות כבוד חכמים דהקב"ה אמר שני ימים פרישה ומשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו ונשאר כפי דעתו עיי"ש בפתיחה. אך הנה מזה עדיין לא הי' מוכח לעלמא לומר דאף דהדין בשמים נראה כך לפי האמת להיות כח ביד חכמים לקבוע הדין להיפוך ע"ד אמרם ז"ל לא בשמים הוא רק י"ל דאם הדין בשמים באמת כך אין הלכה כחכמים רק כפי מה שהוא בשמים ומה שנתקיים גזרת משה דהוסיף יום אחד מדעתו היינו די"ל דתחלה הוי רצונו י"ת ליתן התורה ביום נ"א רק דרצה לחלק כבוד למשה ואמר לו ביום נון לראות אם יסכים משה בעצמו לדעת ה' וע"ד שעשה משה לבצלאל דהקב"ה אמר לו משכן ואח"כ כלים והוא היפך לו הענין והבין כן בצלאל מעצמו עד שאמר לו אח"כ בצל אל היית כן י"ל בזה שהי' רצונו י"ת רק דרך נסיון למשה ולהראות שיש בו חכמת אלהים להבין הדין אך הנה הוכחה לזה הוי ממה שקבע היו"ט ביום נו"ן דהנה אם נימא דכוונתו י"ת באמת הוי ליתנה ביום נו"ן רק דאח"כ ביטל דעתו מפני דעת משה אז היום הנו"ן באמת יש בו קדושה דהרי ראוי הוא ליתן בו תורה וכן הי' רצונו י"ת בכך א"כ הואיל והי' ראוי ליתן בו התורה בשביל גזרת משה לא איבד הוא מעלתו ונשאר קדוש ויו"ט ולהיפוך יום הנ"א מצד עצמו ושרשו