כרם שלמה כו

מאמר תשיעי

במד"ר פ' מצורע בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות ידים שהי' בישראל שכתעצלו מן המחלוקת ימך המקרה וירד ה' על הר סיני ובשפלות ידים בשביל שהושפלו ידיהם מן המחלוקת ידלף הבית וגם עבים נטפו מים עכ"ל והוא תמוה ונקדים לפרש מ"ש בילקוט יתרו עה"פ סמכוני באשישות בשתי אשיות באש של אברהם ובאש של סנה והוא ג"כ תמוה ונראה בהקדם משחז"ל בפ"ג דביצה דף כ"ו ע"ב דתנא דבי ר"י ממינו אש דת למו ראוין הללו שתנתן להם אש דת איכא דאמר דתותיהם של אלו של אש הם ופירש"י שהם עזין כאש ונראה דתרווייהו לישנא הוי לאחדים דהנה הבעל עקדה בפ' נח הביא לפרש משחת"ל דבשעה שהפיל נמרוד את אברהם לכ"ה אמר יורקמי שר הברד אני ארד ואצנן את התנור א"ל גבריאל אין כבודו של הקב"ה בכך אלא אני ארד ואצנן מבפנים ואקדיח מבחוץ והעולה מדבריו שם דאם הי' יורקמי יורד דהוא מים אז הוי נחשב כס ונס אינו מתמיד אבל אם גבריאל ירד דהוא נמי אש ואין אש מכבה אש בע"כ דהוי בדרך הטבע וזה יתמיד עיי"ש. וא"כ ה"נ התורה שלנו יש לה ב' כוחת נמשלה לאש ונמשלה למים ואם היתה דומה למים והיתה נתנה לישראל כדי לשבר כח האש שלהם הי' נחשב לנס והי' מרמז על שיזכו לנסים שלא כדה"ט אבל ירדה התורה להם בכח האש ושברה האש שלהם מוכח דהוי זה דרך הטבע ומרמז על שהם יזכו לנסים בדרך הטבע ולכך אמר התנא דבי ר"י דראוין הללו שתנתן להם דת אש ולא דת מים מפני שהם בני אברהם דזכה לכך והנה אש הסנה הי' מרמז על ישראל דהם יש להם טבע האש והי' דומין אז לסנה דלא הי' בהם לחלוחית של תורה ומצות והאש של אברהם הוי לרמז ליתן להם דת אש לכבות אש שלהם ולכך אמר סמכוני באשישות בשתי אשיות באש של אברהם ובאש של סנה דע"י שניה' זכו לתורה והנה באמת כתיב גם עבים נטפו מים הרי דכח התורה שירד אש כמשל למים ולא לאש ולכך אמר דבי ר"י הנ"ל ראוין הללו שתנתן להם דת אש משמע דראוין הי' אבל לא נעשה כן באמת ולכך אמר הכתוב מימינו אש דת למו כלומר שהוא י"ת אומר מימינו מצדו כביכול הוי אש דת למו אך מצידם לא הי' כן רק נתנה להם בכח מים והיינו כיון דלא קיימו אז התורה כדבעי אך הרי הי' בהם אחדות כמ"ש ויחן שם ישראל נגד ההר הכל בלשון יחיד וכמ"ש האלשיך והפייטן בשבועות והרי כתיב חבור עצבים אפרים הנח לו א"כ מוכח דהאחדות שקול ככל התורה כולה ובפרט לפמ"ש בחי' בילדותי על המדרש סוף שיר השירים בפ' חברים מקשיבים לקולך וכו' ואתם מקיימין אותה בשלום ועל המדרש דנתכנסו אומ"ה אצל בלעם ואמר להם ה' עוז לעמו יתן והשיבו הם ה' יברך את עמו בשלום והעולה משם דע"י השלום נחשב כ"א כמקיים כל התורה כיון דזה מקיים מצוה אחת וזה אחת וכיון דנעשו כאיש אחד הרי יוצא מביניהם כל התורה וא"כ הי' ראוי שתנתן להם דת אש אך זה אם הי' מקיימין זה לשמה אבל אם האחדות הי' רק בשפלות ידים מחמת העצלות לא לשמה א"כ לא נחשב לאחדות האמיתי ולכך הוי רק וגם עבים נטפו מים ולא אש. ועוד נקדים מ"ש בחי' מכבר בה"ל ר"ה על המדרש כשהקב"ה עולה ויושב על כסא דין בדין הוא עולה וכו' והעולה מדברינו שם כך הוא ע"פ אמרם ז"ל דח"א אתי דכא וח"א אני את דכא וכתבנו דתרווייהו איתנהו דאם האדם נעשה דומה לו י"ת אז הקב"ה מגבי' האדם למעלה והוי אתי דכא ואם אינו דומה לו י"ת אז הוא י"ת משפיל עצמו למטה והוי