כרם שלמה כג

אפשר לומר שזכו לכך מצד מעשה אבותיהם ואף שיש אחריה' כנגדם אשר יבטלו אותם אין להם דמיון זל"ז כי אלו ראשונים ואלו אחרונים אבל אם הקב"ה מונה הדורת גם להיפוך א"כ הראשונים והאחרונים שקולים הם לפניו י"ת א"כ הרי כנגד הראשונים יש משרה להיפוך ובע"כ שלא זכו לכך רק שדנם לפי אותה שעה שהם עכשיו ומוכח דבזכותם הוא ולא בזכות אבותיהם וז"ש הילקוט דהנה הטעם מה שניתנה התורה בחודש השלישי מפורש בילקוט לעיל שם דהוי כעין הבחנה של גיורת ומשוחררת עיי"ש והנה זה שייך לומר אם אין התורה מוחזקת בידינו מאבותינו א"כ מה שעבדו עד הנה ע"ז לא נחשב כזנות רק כנשואין וממילא עכשיו שרוצים להזדווג בו י"ת צריכין ג' חדשים להבחנה אבל אם התורה מוחזקת בידינו מאבותינו א"כ יצאו מכלל ב"נ מקודם א"כ מה שעבדו ע"ז הוי רק כזנות וכמו עתה שנקרא זנות לאחר מתן תורה כמ"ש ואת זנית רעים רבים וכן כי זנתה אמם וכו' וא"כ כיון דהוי נחשב כזנות הרי במזנה קיי"ל לכמה פוסקי' דל"ב הבחנה לכך גם אז לא הוי להם להמתין ג"ח ובע"כ דלא יצאו מכלל ב"נ ולכך הוי לה דין נשואין ובעי הבחנה ולכך אמר כאן דהנה מתרי טעמי הוי סברא לומר דלא זכו לקבל התורה רק ע"י אבותיהם אחד מצד די"ל דגוף קבלת אבותינו הוי לדורת וכבר זכינו בה מימי אבותינו והשנית אף אם לא זכינו מצד אבותינו עכ"פ זכות קיום התורה גרם לנו לקבלה ולכך אמר הילקוט דשניהם אינו רק כח עצמינו גרם לדבר הזה דאין לומר בזכות אבותינו דתינח אם לא הי' אפשר להעריך כנגדו עשרה שבטלוהו אבל כיון דיש כנגדו עשרה שבטלוהו א"כ יצא זה בזה וא"ל דאלו ראשונים ואלו הם אחרונים ז"א דהוא י"ת מונה גם למפרע א"כ שניהם נחשבו ראשונים וראי' שהוא י"ת מוכה הדורת להיפוך שהרי כן הוי במצרים שהרי יצילני מאויבי עז זה פרעה וכו' ובאיזה אופן הוי הצלה היינו יקדמוני ביום אדי שהם לא הי' ראוין להיות עדיין בעולם והוי זמנם מאוחר רק שהם יקדמוני והקדימו לבא ח"א דקאי על פרעה וח"א על עמלק שגם הוא לא הי' ראוי להיות בעולם רק שהקדימן לבא קודם זמנן וא"כ זה א"א לעשות רק אם נמנין הדורת למפרע וא"כ אנו א"א לומר דזכות אבותינו גרם הדבר דהרי יש בנינו אחרינו להיפוך שבטלוהו ואעפ"כ ויוציאנו למרחב ונתן לנו התורה הרחבה מני ים בע"כ לא הוי בזכותם רק בכח שלי יחלצני כי חפץ בי דייקא שפוזמקי דידי הגורל ומזל שלי עלה למיתן לי אורייתא ולא בזכות אבותי גרם כן ולא תאמר נהי שמצד זכותו א"א לומר דלמא הוי מוחזקת ומקובלת בידינו מאבותינו מכבר וכבר יצאנו מכלל ב"נ מאז ואכתי מנ"ל דאנחנו הוי ראוין לכך ולזה אמר דג"ז אינו דהרי אימתי ניתנה בחודש השלישי והיינו להבחנה ואם הי' מקובלת מאבותינו לא הוי צריך הבחנה ובע"כ דהוי עתה נשואין חדשים לכך מוכח דתרווייהו ליתנייהו רק כח שלנו בלבד גרם כן והוי קשה להילקוט לשון הכתוב בחודש השלישי לצאת ב"י מאמ"א ביום הזה באו מדבר סיני דביום הזה מיותר ולזה מפרש כך דאמרה התורה לראי' דרק הזמן של עתה והיום הזה גרם שיבואו מדבר סיני ולא זמן הקודם גרם כן והיינו מצד שני הוכחת כיון דהוי בחודש השלישי א"כ א"א לומר דקבלה הוא מאבותינו דא"כ לא הוי בעי הבחנה גם א"א לומר דהוי עכ"פ בזכות קיומם דהרי הוי לצאת ב"י מאמ"צ דהוי מנין הדורת להיפוך א"כ הרי אם נמנה להיפוך יש לנו מערכה כנגדה מעשרה שבטלוהו לכך בע"כ לא שום דבר גרם כן רק ביום הזה הזמן של עתה הוא שגרם שבאו מדבר סיני ולא דבר אחר הקדים לו ולכך לפרש זה הביא הילקוט קרא של יצילני וכו' יחלצני כי חפץ בי ולא מחמת אבותי וא"ש: ובזה