כרם שלמה כא

אלה תולדת נח דאף כשהיפך אותם הוי להם בנים להגין וניצל בזכות תולדותיו. וזה הוי הכונה בתורה בפ' בחוקותי מ"ש וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ תעזב מהם והקשו הכל איך זכר זכרון לטובה באמצע התוכחה ועיימ"ש בשל"ה דזה הוי לרעה ואנן נלך עפ"י דרכו אך בע"א ויתיישב עוד למה הקדים את יעקב ולפמ"ש א"ש דהנה לטובה זוכר הקב"ה האבות כסדר והוי הם ראשונים ואנחנו אחרונים ומהני זכות ראשונים לאחרונים ולכך נאמר בשעת הגאולה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכן ואזכור את בריתי את אברהם את יצחק ואת יעקב וגם א"כ הוא הסדר ממילא לא הוי מועיל זכות יעקב לאברהם דאין זכות אחרון מועיל לראשון ונשאר זכות יעקב לבניו אחריו לדורת אבל כשחוטאין אומר הקב"ה שהיפך הסדר ומונה מקצה אחרון תחלה א"כ הוי הדור החייב תחלה ואח"כ האבות ונחשבו האבות אחרונים ואין זכות אחרון מועיל לראשון וגם אם זוכר להיפוך הוי יעקב בתחלה וכבר הגין זכותו על אברהם ואין לכו עוד לזכות עבורו לדורת ולכך אמר בפ' בחוקותי זה לרעה וזכרתי את בריתי יעקב שבסדר הזה הזכיר יעקב תחלה ואח"כ יצחק וכו' וממילא אתם יותר ראשונים מהם והם אחרונים ואין זכות אחרון מועיל לראשון לכך והארץ תעזב מהם. וז"ש הנביא הנ"ל דהנה תחלה זכר הוא הטובת שעשה הוא י"ת עם אברהם במלחמת המלכים דמי העיר ממזרח צדק וכו' ירדפם יעבור שלום וכו' ואמר שלא בזכותו הוי כן רק בזכות דיעקב פדה את אברהם ולא תקשה לך איך אפשר לאחרון לזכות את הראשון לכך אמר דלפני הקב"ה לא שייך ראשון ואחרון דמי פעל ועשה קורא הדורת מראש שקורא הדורת להיפוך ומתחיל מקצה השני ולכך הוי יעקב ראשון וז"ש אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא דגם את אחרונים אני ראשון ומתחיל המנין מהם דמה לי קצה זה או זה בשני הקצוות אני מקיימן בשוה ואני ראשון בצד זה כמו בצד זה. וזה כוונת התנא בעדיות דכבר כתבנו דנטל הקב"ה דור החייב שהי' ראוין להיות אח"כ ושתלן תחלה כדי שיבואו ויפרעו מהם ויקרב הקץ אך אם הי' הקב"ה מונה הדורת כסדר הבריאה לא הוי עושה כן לברוא הרשעי' תחלה כי אקדומי פורעניות לא מקדמינן אך כיון שכתבנו שהוא י"ת מונה סדר הדורת להיפוך ולכך ה"נ עשה כן במצרים התחיל למנות הדורת להיפוך והוי הדור החייב הראשון ולכך כששונה אותם נחשב כאלו איחר אותם באחרונה ולא נחשב אקדומי פורעניות. גם י"ל דעון בניה' של המצריים גרם להם להיות נאבדים אך כמו דאין סברא להיות זכות האחרון מועיל לראשון כן אין סברא ומכ"ש להיות חוב האחרון מחייב לראשון ולכך אם לא הי' מונה הוא י"ת סדר הדורת למפרע לא הי' מתחייבין המצרים בעון בניה' אך כשמונה הקב"ה הדורת להיפוך נחשבו בניה' ראשונים ולכך הי' עונותם מחייב את אבותיהם דעון ראשונים מחייב אחרונים ולכך כיון דעונותם הוי מחייב את אבותם וכיון דסוף סוף הי' אביהם מתחייבין על ידם ולמה יענשו אביהם בעון בניהם לכך סדרם הקב"ה והביאם ממש לזמן ההוא שיקבלו בעצמן עונשם וא"כ סדר הגאולה במצרים הוי רק ע"י מנין הדורת להיפוך מקצה השני' ולכך הנה זה כוונת המשנה דהנה תואר האב הוי להיות נקרא ראשון ותואר הבן להיות נקרא אחרון אבל כיון דהאב מזכה את בנו במעלה שלו לכך כמו שהאב מזכה את בנו להיות כמותו בנוי בעושר ובכח כן מזכהו במעלה זו ג"כ להיות להבן תואר ראשון ולהיות המנין ממנו כמו שנמנה מן האב ונקרא האב ראשון כן מזכה להבן בתואר זה שיהי' הבן נקרא ראשון ולהיות מכין הדורת ממנו וז"ש התנא האב מזכה את בנו בג' דברים בנוי וכח ועושר ובמספר הדורת