כרם שלמה יז

דרך כלל כמצוה לכל ולא לומר לבני ישראל לבם כשאלת משה למה אתה מצויכי רק על ישראל אבל כיון דכולם מסרתי ביד שרים רק אתם בחלקי א"כ אף אם אני מצוה לכם נמי שייך דדמ"ד לכך אלה הדברים אשר תדבר כלומר מה שתדבר באיזה זמן שיהי' כל מה שתדבר במצות התורה יהי' הכל אל בני ישראל לבדם וא"ש, ובזה כבין מ"ש בפ' האזינו הל"ה תגמלו זאת וכו' עד כי חלק ה' עמו וכו' ומ"ש בתרגום עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו והכונה דבא לבטל טענת המודעא בתרי טעמא אחד עפ"י הנ"ל והשנית עפ"מ שרמזתי לעיל דבישראל ל"ש טענת אונס כיון דהנפש רוצה רק שאין הגוף מניחו וע"י יסורין מסכים הגוף ונעשה רצון הנפש וכמ"ש הרמב"ם בה"ל גיטין גבי גט מעושה בדיני ישראל עיי"ש, והטעם מה דבישראל הנפש רוצה היינו כיון דנפש ישראל הוי חלק אלוה ממעל וזש"ה הל"ה תגמלו זאת אם לו י"ת אתה עושה הרי אתה עושה רק לעצמך כי ענוש תענש והיינו דעם נבל ולא חכם דקבילו אורייתא ולא חכימו וסוברים דיפטרו בטענת מודעא ובאמת לא חכימו דלא שייך מודעא מתרי טעמי אחד הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך א"כ הוי נפשך חלק אלוה ממעל וא"כ לא שייך מודעא והשנית דשאל אביך ויגדך וכו' בהנחל עליון גוים וכו' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו אתם נפלתם בחלקו י"ת א"כ הוי דדמ"ד ולא שייך מודעא וא"ש בעזה"י

מאמר ששי

אי' בילקוט שמואל א קאפ א' ויאמר לה אלקנה חנה למה תבכי וכו' וז"ל יו"ט של עצרת הי' והוא תמוה מנ"ל כ"ז. ונקדים מ"ש שם עוד בילקוט וז"ל הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים וז"ל אני אין כתיב כאן אלא אנכי כמד"א אנכי ה' אלהיך והוא תמוה ג"כ ונראה דהנה יש במדרש דתולדותיהם של צדיקי' מע"ט וא"כ אין לצדיק להצטער כל כך עבור בנים דהרי מעשיו הטובים הם תולדותיו אך הנה מה הוי תולדת הצדיק נראה דיש בזה דעות מחולקות דבמדרש ורש"י פ' כח זכר לשון מעשים טובים אך במדרש תנחומא פ' נח יש וז"ל אמר ר"י בשעה שהאדם מסתלק בלא בנים הוא מיצר ובוכה א"ל הקב"ה למה אתה בוכה בשביל שלא העמדת פרי בעוה"ז יש לך פרי יפה מן הבנים אמר לפני רבש"ע איזה פרי יפה מן הבנים א"ל הקב"ה התורה דכתיב פרי צדיק עץ חיים בנים אינו אומר אלא פרי צדיק וכו' הנה לשון זה משמע דהתורה הוי התולדה בלשון המדרש וכן עץ חיים נקרא התורה ולא המעשים והנה הנ"מ הוי באשה שאין לה כח התורה כמ"ש בסוטה דאשה אין לה זכות התורה אם הוי המעשים התולדה גם באשה הוי כן ואם הלימוד לא הוי כן באשה והנה זה גופו יהי' תלוי בפלוגתא דפ"ק דקדושין אם תלמוד גדול או מעשה גדול דבפ"ק דקידושין פליגי בזה ונמנו וגמרו דתלמוד גדול אבל בסוף פ"ק דב"ק מוכח שם דס"ל מעשה גדול דהרי לימוד אמרינן קיים לא אמרינן ולכך אם תלמוד גדול הוי עיקר הבנים הלימוד ואם מעשה גדול הוי עיקר הבנים המעשה והנה זה גופו יהי' תלוי בזה אם אין הקב"ה מכוין לכבודו כלל רק לטובת האדם הוי תלמוד גדול דזה הגורם חיים כמשחז"ל סוף כתובת כל מי שיש בו אור תורה מחייתו מכ"ש בעוה"ז דהוי כן אבל אם נהי שמכוין לטובת האדם מכוין נמי לכבודו קצת וכמ"ש התנא באבות כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי וכו' א"כ בהלמוד אין כבודו י"ת ניכר רק במעשה כעין עבודת מלך בו"ד במה שיקרא האדם פקודת המלך אין זה כבודו רק במעשה, והנה זה גופו אם מכוין לכבודו ג"כ או לא זה יהי'