כרם שלמה טז

לו לך רד ויכיר כי הוא בשביל ישראל שירדו וא"כ הוי מאמר לך רד ענין בפ"ע ומאמר העד בעם נמי דיבור בפ"ע אבל משה רבינו לא הבין וסבר דחד דיבור הוא דאמר לו שירד כדי להעיד בם ולא ידע דלא קבלוהו ברצון וסבר דחד אמירה הוא שירד כדי להעיד בהם לכך טען לא יוכל העם לעלות וכו' ואז פירש לו הקב"ה הדבר דאי' בילקוט ראובני פ' שמיני בשם המדרש בפ' טובים השנים מן האחד זה משה ואהרן שע"י ברכות משה רבינו לבדו לא שרתה השכינה וע"י ברכות משה ואהרן שרתה השכינה עיי"ש הרי דצירוף משה ואהרן הי' עדיף מזכות משה רבינו לבדו וז"ש לו הקב"ה דכוונתי לך רד אינו בשביל ההתראה לבד רק כי עד הנה היית ראוי לעלות לבדך בלתי זכות אהרן אך עכשיו שחטאו ישראל אינך ראוי לעלי' רק ועלית אתה ואהרן עמך בצירוף זכות אהרן אך כיון דהרגיש משה רבינו שלא קבלוהו ברצון גם על עונש ההר יטענו כך, אך באמת הרי כתב הפר"ד דמכח דינא דמלכותא לא שייך מודעא רק שכתב כיון דלא הוי הגזרה על כל העולם רק על ישראל לא שייך דינא דמלכותא וכו' וא"כ א"ש תינח כל מצות התורה דכתיב דבר אל בני ישראל ולא הוי המצוה לאומ"ה אבל כאן כיון דהקב"ה אמר סתם כל הנוגע בהר א"כ הוי המצוה אף על האומ"ה וכולם בכלל א"כ שייך בהו דד"מ ולא שייך מודעא, והנה אחז"ל ביבמות גבי דוד שאמר שאול אי מפרץ קאתי מלך הוי דמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחה בידו א"כ מוכח דלשון פרץ מורה על מלכות וז"ש הקב"ה דאף שאני מבין שלא קבלוהו ברצון ויש טענת אונס מ"מ והכהנים והעם אל יהרסו לעלות פן יפרץ בם ה' דבהם יהי' נוהג דין מלך ולא יועיל טענת מודעא, ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש במד"ר פ' ויקרא ששאל משה לו י"ת מכל עיין אומת שיש לך אי אתה מצוויני אלא על ישראל א"ל הקב"ה מפני שהם המליכוני תחלה על הים וח"א מפני שהם דבקים לי דכתיב כי כאשר ידבק האיזור אל מתניו וכו' ואינו מובן מה זו שאלה וכי ח"ו משה רבינו הי' שונא לישראל ואוהב האומת אך לפי הנ"ל א"ש דאדרבא משה הי' אוהב ישראל והי' חפץ שיהי' מוכרחין לקיים התורה וחשש אולי יטענו מודעא והי' חפץ להיות נאמר המצוה לכולם ולא יהי' יכולין לפטור במודעא מכח דד"מ וז"ש מכל עיין אומת שיש לך אי אתה וכו' אלא על ישראל הרי לפ"ז לא שייך דדמ"ד והשיב הקב"ה מתרי טעמי ל"ש מודעא דאף אם הוי רק לישראל שייך דד"מ כיון דהם קבלו מלכותו תחלה בים א"כ נעשיתי מלך רק להם לבדו ותשנית הוא כמ"ש בח"ת דבישראל לא שייך טענת אונס כיון דהנפש רוצה רק דאין הגוף מניחו וכמ"ש הרמב"ם בה"ל גיטן והטעם דהנפש רוצה מכח שהוא חלק אלוה ממעל וז"ש המדרש כיון דאותם הדבקתי לי א"כ הם מחלקי א"כ הנפש רוצה ולא שייך מודעא בלא"ה וא"ש

ובזה י"ל מ"ש בפ' יתרו אתם ראיתם וכו' והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י ותמהו הכל על הסיום דהוא למותר ויובן עפמ"ש בילקוט בפ' ואתם תהי' לי איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני והוא ע"פ הנ"ל דכיון דהקב"ה מסר כל הגוים תחת יד שרים רק את ישראל לבדו בחר לחלקו שוב שייך לומר דדמ"ד וז"ש והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ ושמא תאמר אם לי כל הארץ ואיני גוזר רק עליכם א"כ ל"ש דדמ"ד ותרצו לבטל מכח טענת אונס לכך אמר לא כן דאף שלי כל הארץ מ"מ ואתם תהי' לי ממלכת כהנים שאיני מעמיד ומשליט עליכם אלא אני ולא בכל האומת שמסרתי אותם ליד שרים א"כ שייך דדמ"ד ולכך אם לא הי' טעם זה אז כשהיית מצוה על התורה הי' מוכרח שתדבר דרך