כרם שלמה טו

מאמר חמישי

בפ' יתרו ויאמר ה' אל משה לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות וכו' הנה להבין הכונה מה הי' הוא י"ת מחולק עם משה רבינו ומה הוסיף הוא י"ת שנית דהוי בשינוי לשון ומה הוי התשובה לשאלת משה רבינו לא יוכל העם לעלות אל הר סיני וגם מה שקראו הקב"ה לעלות וא"ל לך רד והלא הי' יכול לומר זה כשהי' למטה להעיד בעד אך כראה הכונה עפמ"ש חז"ל דכפה עליהם ההר כגיגית וכו' ואמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא והקשו התוס' הרי אמרו נעשה ונשמע ותרצו דאח"כ חזרו בהם והקשה הרשב"א אם הוי מודעא למה נענשו בימי בית ראשון ותירץ דא"י ניתן להם ע"ת מוכח הא בלא זה אף על ל"ת ומיתת ב"ד הי' פטורין מטעם מודעא אף שאמר הקב"ה דהעושה כן ענוש יענש מ"מ הי' פטורין כיון דלא קבלוהו ברצון ולפ"ז גם בהתר הי' יכולין לעלות כיון דחזרו בהם ולא רצו לקבל התורה גם אזהרה זו לא רצו לקבל וא"כ ירצו לעלות ולפטור עצמן מן העונש בטענת מודעא וא"כ צריך להזהירם גם ע"ז מחדש וי"ל בזה מ"ש פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב היינו זאת אם יהרסו לראות בטענת מודעא כשיראו ישראל שיש טענת מודעא יפלו הרבה ממדרגתם ולא יקיימו התורה וז"ש פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו מכח זה יפלו רב מישראל מן התורה אך הנה באמת בחי' מכבר ביו"ד ה' נדרים הקשיתי לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רל"ב די"ל באונס מיתה גמר ומקנה ולא נחשב שבועה באונס א"כ איך הוי מודעא להתורה הרי שם הוי אונס מיתה אך התירוץ הוא דגבי בין אדם לחברו קיי"ל דברים שבלב אינן דברי' רק היכא דהוי אומדנא דמוכח לא נחשב דברים שבלב ולכך י"ל דוקא בסתם אונס הוי אומדנא דמוכח שאינו גומר ונתרצה לכך הוי דברים שבלב דברים אך היכא דהוי אונס מיתה כיון דעכ"פ מסתבר דאגב אונס מיתה גמר ונתרצה א"כ אף אם באמת בלבו לא נתרצה שוב עכ"פ הוי דברים שבלב אינן דברים ולפ"ז א"ש תינח בבין אדם לחברו אבל לפניו י"ת הוי דברים שבלב דברים דלפניו י"ת הכל גלוי כמ"ש היוצר יחד לבם וכו' דמבינו אל כל מחשבותם וא"כ שפיר אף דהוי אונם יתכן לומר שלא נתרצו וכן מקרא מפורש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ואי' במדרש שה"ש דאמר רשב"י אפי' יום אחד לא הי' עמו י"ת שנאמר ויפתוהו א"כ שפיר הוי מודעא לתורה ולכך א"ש דתינח הקב"ה יודע מחשבות ידע דיש מודעא דבלבם לא הסכימו וצריך להזהירם מחדש כיון דחזרו בהם אבל משה רבינו לא ידע מחשבותם וסבר דבלבם הסכימו וליכא מודעא ולכך טען לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו וכו' ואז פי' לו הקב"ה הדבר דהנה מדרך משל אם ראובן שונא את שמעון ורוצה לעשות לו בזיון אז אם לא יקרא את שמעון לביתו לא ידע שמעון דראובן כועס עליו מה עשה קרא לשמעון וכשבא דחפו מביתו ועשה לו בזיון וא"כ ה"נ כיון דכתיב בעגל לך רד ואחז"ל רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל עכשיו שחטאו אתה והם בירידה והנה ענין כזה נמי במ"ת תחלה עלה משה כל פעם בזכות ישראל והיינו כשקבלו ברצון אבל עכשיו שחזרו בהם וקבלוהו רק באונס גם משה רבינו הוו בירירה אך אם לא יקראוהו כלל לא ירגיש משה רבינו לזה קראו ואמר לו