כרם שלמה יב

עמך ואז תבין ותדע כי האדם הקשור בגופו חביב לו יותר מאם הי' מופשט מהגוף ולכך ממילא כוונתו שתזהיר את העם שהכהנים והעם אל יהרסו לעלות להתפשט מגופן כדי לעלות יותר להתדבק בו י"ת פן יפרוץ בם כי אדרבא רצונו י"ת שיהי' קשורין בגופן. והנה הטעם שהקפיד הקב"ה על כך שיהי' עם גופן שצפה הקב"ה שעתידין לחטוא ויהי' להם שכל אנושי ויתרבה בהם המחלוקת ורצה הקב"ה לומר כל דברי האוסרין והמתירין וכו' ואם הי' מופשטין מחומר הי' להם שכל אלהית ולא הי' מבינים ששכל אנושי מורה להיפוך וכמו שהי' המתיבתא דרקיע חולקין עליו י"ת על השכל אנושי והי' אומרין טמא והוצרך לרבב"נ להוכיח שגם שכל אנושי הקב"ה מבין שטהור ולכך ה"נ רצה הקב"ה שיהי' דוקא בגופן וידעו שכדבריו י"ת כן הוא שהשכל אנושי מורה כן כפי מה שאמר הוא י"ת בשם שכל אנושי וז"ש וירד משה מן ההר וידבר אליהם והזהירם שיהי' נשארים בגופם ולא יהי' להם התפשטות הגשמיות אז וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור דיבר הכל הן שכל אנושי הן השכל אלהית הן דברי האוסרין הן דברי המתירין כמשחז"ל במס' חגיגה הנ"ל

ועפ"י הנ"ל נבין מאמרם ז"ל בפ"ו דפסחים דהכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם דהוי יום שנתנה בו תורה ומה ענין זל"ז אך הנה עיקר יום מ"ת לאו מכח דעד הנה לא ידעו התורה דגם מקודם ידעו התורה כיון שבאו להר סיני פסקה זוהמתם והרגישו בשכלם התורה מעצמן כמו שקיימו האבות אך לא זכו בתורה שיהי' במתנה להם והיתה רק כפקדון בידם ואז היתה מתנהגת כפי שכל אלהית אך ביום ההוא ניתן לנו התורה במתנה להתנהג בה כאדם העושה בשלו כפי שכל אנושי ולכך נקרא יום מתן תורתינו הכל בלשון מתנה שזה עיקר מעלת היום שנתנה לנו התורה במתנה שתתנהג כפי שכל אנושי והנה עיקר שכל אנושי נשתנה רק ע"י אכילת האדם דברי' גשמיים לכך נעשה שכלו גשמיי אבל אם הי' אוכלים המן דבר רוחני הי' להם שכל רוחני כמלאכים ואז אם הי' לנו שכל אלהית לא הי' נ"מ אם התורה לנו כפקדון או מתנה ואז לא הוי מעלה בו ביום שגוף התורה ידענו כבר כמ"ש האלשיך במאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו עיי"ש וא"כ עיקר מעלת היום הוי ע"י שהאדם אוכל ושותה ויש לו שכל אנושי וניתן לו התורה להתנהג כפי שכלו במתנה וזה עיקר מעלת היום ולכך אמר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם והיינו שהוא יום שנתנה בו התורה דייקא שנתנה לו התורה במתנה ומעלת המתנה הוי רק ע"י אכילה ושתי' ולכך צריך לאכול ולשתות בו כי ממנו נמשך מעלת היום וא"ש בעזה"י

מאמר רביעי

בילקוט פ' יתרו בפ' בחורש השלישי וכו' זשה"כ יצילני מאויבי עז זה פרעה ומאויבי כי אמצו ממני ח"א פרעה וח"א עמלק ומכולם ויהי' ה' ה' למשען לי יחלצני כי חפץ בו פזמקי דידי סלקי למיתן לי אורייתא עכ"ל והוא תמוה ונראה מדרך משל במי שיש לו איזה מלאכה לעשות ויש ב' בעלי מלאכות בעיר ונותן המלאכה לאחד מהם אז אם זה שנתן לו הוא בעל מלאכה יותר טוב מן השני אז אין ראי' שהבעה"ב אוהב את הבעל מלאכה הזה אהבה עצמיות דאולי אינו אוהב אותו רק אוהב את המעשה ידיו דהוא עושה יותר יפה המלאכה אבל אם שניהם עושין מלאכה זו בשוה ומ"מ נתן רק לאחד מוכח שהוא אוהב את זה אהבה