כרם שלמה י

למטרונה עברי לפני והיתה מסתמכת על שפחתה וצימצמה פני' ולא ראתה והשפחה ראתה ופירשנו הכונה כמו שבמלך בו"ד מי שהמלך מסתכל בו אינו יכול הוא לישא עיניו להבינו בפני המלך מכח יראת המלך כיון שהוא מסתכל בו אבל מי שעומד בצדו ואין המלך מסתכל בו יכול הוא לישא עיניו להביט במלך וכן הוי בהקב"ה כמו שהמשיל שם המדרש ולפ"ז ה"נ שמתחלה שרצה הקב"ה לדבר עם משה לבד ולא עם העם אז לא הי' צריכין העם לפרישה שלשה ימים כלל והי' יכולין לשמוע כך אך משה לא הונח לו בזה רק ויגד משה את דברי העם אל ה' כלומר שמשה התחיל לטעון לפני ה' ולהחזיר לפניו דבריה' כיון שהמה צדיקי' גדולים כ"כ ואוהבי שמך עד שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה והסכימו כולם לעבוד שלעמלק"פ ראוים הם לזכות לדבר עם כולם פא"פ ושמע הקב"ה לדבריו וכיון שרצה לדבר עמם פא"פ תו טעונין פרישה לכך ציוה לו אז לך וקדשת את העם היום ומחר וזה א"ש ומיושב כל הדקדוקים והספר

מאמר שלישי

בפ' יתרו ויאמר ה' אל משה לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בם וירד משה מן ההר אל העם וידבר אליהם וידבר אלהים את כל הדברי' האלה לאמר. והנה הדבר תמוה דמה הוסיף הקב"ה למשה שנית בתשובתו שיהי' בזה מתורץ קושייתו הראשונה שלא יוכלו לעלות כי אתה העדות בנו וגם שינוי לשון דהקב"ה אמר פן יהרסו אל ה' לראות והוא אמר לא יוכל העם לעלות אל הר סיני וגם שינוי הלשון עוד בכמה דברי' ונ"ל עפמ"ש בפתיחה למי נדה דהקב"ה ציוה למשה להיות כשאר קשור בגוף ונפש מה דלא הי' כן בכל הנביאים דהי' צריכין להתפשטות הגשמיות אבל משה רבינו ציוה לו הקב"ה להיות קשור בגו"נ כדי שבאמצעותו יבינו כל העם את דברי ה' כי באמצעות המוכן יבאו לאינו מוכן ואם הי' בהתפשטות הגשמיות הי' מרחק רב בינו ובין ישראל אבל אם הי' קשור בגוף הי' מרחק ממנו ביניה' ולזה אמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן היינו שמשה יהי' בעב הענן בחומר הענן בגופו בעבור ישמע העם בדברי עמך כי אז הם ג"כ יוכלו לשמוע דבריו י"ת כמ"ש הבעל עקרים בביאור לקחת מתנות באדם היינו בהיותו בתואר אדם כי אם הי' בהשתפשטות הגשמיות לא הי' בתואר אדם רק כמלאך עיי"ש כ"ז ותבין. והנה ידוע מ"ש הר"ן בביאור המאמר רבה ב"נ בבהרת קדמה לשעיר לבן דקוב"ה אמר טהור ומתיבתא דרקיע אמרי טמא ואמר מאן נוכח רבב"נ ורבב"כ אמר טהור והיינו דזה ידעו המתיבתא דכפי שכל אלהית הוא טהור רק דהי' מחולקין אם כפי שכל האנושי הוא טהור ע"כ שאלו לרבב"נ שהוא יורה כפי שכל אנושי ועיימ"ש בפתיחה למי נדה ובפתיחה לספר החיים דלכך נתנה התורה למשה כשהי' בתואר אדם כדי שהתורה תתנהג כפי שכל אנושי והנה אחז"ל בחגיגה דאמר שם ראב"ע אעפ"י שאלו אוסרין ואלו מתירין וכו' רועה אחד נתנו מפי אדון כל הארץ רבון כל המעשים שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור וכו' א"כ מוכח שמפרש וידבר אלהים כל הדברים האלה היינו שכל הדעות החולקים הכל