שו"ת כרך של רומי צ

שאל הנז"ל עכ"ז כתבו דאם הוה עובדא ופגע בנפשו אין מונעין ממנו כל דבר כשאר מתי דעלמא ומאי טעמא משום כי לביה אנסיה. וירא כי לא יכול לסבול את כל התלאה לא במרד ולא במעל? והכא נמי לביה אנסיה ועול חובותיו ורוב בניו ומשאו ומתנו באמונה כל ימיו ופתע בלי איבה בא עד כיס"ו שבר על שבר עד זבולא בתרייתא לביה אנסיה וירא כי לא יכול לסבול ולא במרד ולא במעל? בחר מות מחיים למרות עליון ח"ו. וידעתי שיהיה הפרש בין הנדונות כמו שיש הפרש בון יראת עונשים ויסורים ליראת המרה עכ"פ אנא הוא דאמרי מאן פלג לן? ומי יהב לן המשקל. למען דעת איזה נדון יכבד ואיזה יקל? הצד השוה שבהן שלא במרד ולא במעל נעשתה התועבה הזאת ויהיה דינו ככל עבירה לתיאבון דעלמא ומי נתן למשיסה העני הזה כי עולם חשך בעדו ועיניו הרואות כי הוכפלו צרותיו וצרות צרותיו ואלו בלבלו דעתו לבחור מות מחיים? ומה כחנו לדונו כפורשי מד"ץ? ומהיכא בא לנו דין זה? ומבטן מי יצאתה הגזרה בלי טעם הזאת שנטה שכמנו לומר אם קבלה נקבל? זו צרה ומדה קשה בלתי נחמה באמת ובתמים

כי ע"כ אילין דהוו ברשות קב"ה ושכינתיה פמליא של מעלה ופמליא של מטה וברשות רבנן דמתיבתא. שפר קדמי להחויא ולפרש הדברים בשורשן דברים שכיסן אוי לי מקולמוסן כי ידענא בנפשאי מיעוט ערכי עלי קטן הכמות והאיכות. אבל בה' מבטחי ובזכות האמת והצדק אשר קדשנו במצותיו וצונו צדק צדק תרדוף ושליחותייהו דקמאי עבדינן להוציא לאור משפט אם יסכימו עמי סבי דצור"ה ודייני דנה"ר דע"ה וה' הטוב יכפר בעדי ואש"א ת"ס. והנה טרם שנבא לבאר הדברי' בשרשן מרישא דסדרא ע"פי מה שיורונו מן השמים צריכים אנו להציע הצעה א' הנצרכת מאד במערכה אל הדרוש כדי לבא אל תוכן הדברים וכמעט רוב הסעה זאת בלולה בהערות הנז"ל והיא זאת. שהנה מכל האמור ומבואר בדברי הפוסקים ראשוני' הלא בספרתם אשר אפס קצה סברתם הובאו לעיל בהערו' תורה יוצאה בהינומא וראשה פרוע מבלי שום ריח ספק שכל מין העבירות אשר יעשה האדם ממצות ה' אשר לא תעשנה נחלקים לד' סוגים: הסוג הראשון הוא שורש פורה ראש ולענה מומר לע"ז ומחלל שבתו' בפרהסיא דבאלו בין שעשאו' להכעיס בין שעשאו' לתיאבון יוצא מכלל ישראל לגמרי ומשורש נחש יצא צפע איתו בדומין לו ממש הוא הפורש מד"צ ובונה במה לעצמו גדולה וקטנה בכל אופן שבעולם והרי הוא כבן חורין לעצמו גם זה דינו כמומר שאפי' עושה לתיאבון יוצא מכלל ישראל וכן המסורות והדומה להם. בכל אחד מאלו אם מתו בלי תשובה מבוררת אין מתאבלין עליהם אלא אחיהם וקרוביהם אוכלין ושותין ושמחין ולובשין לבנים שנאמר באבוד רשעים רנה. הסוג הב' היוצא מדין הראשון הזה הוא כל העובר עבירה אחת גדולה וקטנה אפי' פעם אחת אבל קורא בגרון או מתבאר ממנו שהוא להכעיס את בוראו אפי' אכל בשר בחלב ולבש שעטנז מפני דעת שיתבאר ממנו שזאת התורה אינה אמת יהרג מיתת כפרה ודינו כדין עיר הנדחת ממש כמ"ש הרמב"ם פ"ג מה' ממרים דין אב"ג ובפ"ד מה' רוצח ובמורה ח"ג פמ"א הבאתי דבריו לעיל. הסוג הג' הוא אוכל נבילות בתמידות דשביק התירה ואכיל איסורא אפי' דלא אמר בפירוש שהוא עושה להכעיס מחשבתו נכרת מתוך מעשיו שאינו מאמין והרי הוא ככל המומרים הנז"ל ודינו כדינם. הסוג הד' הוא העושה כל מן עבירות שבעולם אבל הוא מבורר לעיני השמש והירח שהוא לתיאבון בון גמור או שסתמו תיאבון גמור כגזל ועריות שאין כנגדם בהתר וכמו שכתבתי למעלה דלעולם אין אדם מת וחצי תאותו בידו וא"כ אפי' אם לעולם היתה אומנותו אומנות לסטים עד יום מותו. ובשאר הענינים היתה יהודי כשר לכל דבריו הרי נתבאר כי התאוה אילצתו ואין אדם מת וחצי תאותו בידו. (ואל תכניסני כמבוכת מגדלי בהמה דקה בא"י דדינם בלא מעליין דבתשובה אחרת לא הנחתי פנה וזוית בענין זה ובררתי הדברים כשמלה שהוא להכעיס גמור ולא מטעם ההתמדה כמ"ש מרן בכ"מ ובב"י ואכמ"ל הא לאו הכי יכלה הזמן והמה לא יכלו והמעיין אם ירצה ילמוד הדברים בשורשם) וכן בעריות מים גנובים ימתקו א"כ אין כנגדם בהיתר ודינא יתיב דאפי' כל ימיו שטוף בזמה עכ"ז אינו יוצא מכלל ישראל ככל עבירות לתיאבון. צא ולמד ממ"ש בש"ס ג' הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן ואלו הן דל וגאה עשיר וגזלן זקן ונואף הרי דבעשיר וגזלן זקן ונואף ר"ל בתמידות שכבר העשיר ועדיין הוא גזלן וכבר הזקין ועדיין הוא נואף ועכ"ז לא אמר ואני שונאן כדין כל רשע דמותר לשנאותו מדכתיב הלא משנאיך ה' אשנא דהא ודאי בורכא היא דזה לא נאמר כי אם בעובר להכעיס דהוא שונא להקב"ה (וכמ"ש לעיל משם מוהר"ם ז"ל דמקרה זה לא נשתמשו בתלמוד כי אם במינים שהם שונאים להקב"ה) ואז מותר לשנאותו אבל בעובר לתיאבון כעשיר וגזלן זקן ונואף דהם הקב"ה שנא אותו מפני רוע מידותיו שלא בדרך טבע אבל העובר אינו שונא להקב"ה כי אינו עושה להכעיס כי אם מצד תאותו. והראיה כי בשאר מצות עובד את ה' מאהבה וע"ז אין ראוי לשנאותו כי יצריה אלבישיה ולא במרד ולא במעל הוא עושה וע"כ שפיר דקדקו בגמ' לומר ואני איני אוהבן ודוק היטב כי הוא אמיתות התורה. וכן אתה אומר ברוצח שהרג את הנפש אע"פי שהוא עון גמור והשחתת עולם עכ"ז בהתלכדו בעבירה זאת לא יצא מכלל ישראל ואם מת מתאבלין עליו ככל דיניו ובכל משפטיו כי גם בזה שייך לתיאבון גמור או משום גזל ועריות או משום שנאתו אותו וארב לו וקם עליו והכהו נפש שכל אלו האופנים הם נכללין בלתיאבון גמור שהוא פושע ישראל אבל לא יצא מן הכלל וראיה לדבר דאפי' ברוצח שנפל למלכות אע"פי שהאריך מוהר"ם מלובלין בתשובותיו סי' קל"ח ע"ז ועיין תשו' איתן האזרחי סי' מ"ג ומ"ד ומ"ה באורך. עכ"ז כתב הרב כנ"הג ס"ב ח"ב סי' תכ"ה הג"הט סוף א"ו יו"ד שמשתדלין הקרובים למלכות להצילו ולא מיחו בהם חכמי' יעו"ש שנראה שהם דברי מוהראנ"ח בתשו' כ"י יעו"ש ודוק ואם יצא מכלל ישראל ברציחתו כדין פורשים מד"ץ והמסורות וכו' הא אפסיקא הלכתא דמורדין וכ"ש דלא מעלין והיכי משתדלין להצילו והלא אין לך מעלין גדול מזה וכן הרואה יראה בתשו' מוהר"ם מלובלין הנז"ל ותשו' איתן האזרחי הנז"ל (וכן יעויין בתשו' הריב"ש סי' רנ"א) שמבקשין כמה סיבות וטענות כדי לפסוק הדין שלא להצילו כיעוש"ב וברוחב ומה כל החרדה הזאת? והרי הוא עון פלילי עון הרציחה עד שנאמר בה יהרג ואל יעבור כע"ז ממ"ש וא"כ הרוצח הזה יצא מכלל ישראל ודינו כמורדין ולא מעלין או לכל הפחות כלא מעלין? אלא לאו שמע מינה דכולהו רבוותא ומכללם הנז"ל ס"ל דעם דעון הרציחה חמור