שו"ת כרך של רומי סח

כנודע עוד זאת שאותו זמן היה הענין בחפשיות משונ' ומי יודע מה היה מגיע לכלל הדתות אם אותו המלכו' היה מאריך ודי בזה. לא כן עכשיו שהוא חירות יוצא מלפני מלכנו האפיפיור יר"ה כי עכ"פ אם רוצה בקיום דתו לעיני השמש והירח לשאר הדתות אינו רוצה לא בקיומם ולא בהשחתתם ואם אנשיהם מקימים אותם בחשאי ובלא אותו פומבי הוא נותן כח לעשות חיל. ולהפך בהפך והוא ברור בכונתם למי שעמד על תכלית הנהגת דתם ואמונתם. ואחר שעלה בידינו בירור דבר זה הרי עלו בידינו מן הרחצה ב' טעמים מספיקים מיוסדים על אדני פז הראשון שהרי הוברר שבענין הישראלים השוכנים חוץ למבוא לא הוקבע המנהג מפני שלא היה אפשר לשכון וא"כ אם אין שכוני חוץ אין מנהג וכיון שאין כאן מנהג אפי' מפני עילה כל דהו אם אנו רוצים לקבוע מנהגנו כמנהג כמה עירות גדולות שבאים לבה"כ האבלים כמו מנהג אדריאנופולי שהזכיר הש"ג. ומנהג לונדון ואמשטרדם שאני בקי בהן. ודאי שאנו רשאין וכ"ש שאין עילה כל דהו אלא הכרח גדול ונצרך והוא הטעם הב' שעלה בידינו מסדר הנהגת מלכותנו והקפדתו בענין שאר הדתות כי בזה קפיד הרבה המלכות הזה מטעם העירוב שלא יראו הנוצרים מנהגי שאר דתית כדי שלא ישנו את תפקידם ע"ד שכתיב ויתערבו וכו' וילמדו מעשיהם והדברים ארוכים מכמה מעשים שהוא ר"ל המלכות מתגבר לבער ענין זה אפי' אאר החפשיות האמור ומפני טעם זה אחר שנפתחו שערי מבוא היהודים והפילו כותליו ארצה אנחנו גזרנו אומר לבטל כמה מכשירי מצוה כמו קריאת שמש ב"הכ שחרית מנחה וערבית ועומר וקבלת שבת בקול רם וכן הולכת ס"ת החדש בשמחה ובשירי' וכמה דברים אחרים בזירוז על התורה והמצות כנהוג בכל תפוצות וכן משמרות שבוע הבן הנקראת חברת אליהו הנביא וכאלה רבות מפני תיקון העולם ומשום שלום המלכות וחששת הסכנה וא"כ כ"ש וק"ו שיש בידינו למנוע האבלים להתפלל בכיתם עם מנין עשרה מהחברות הקדושות הנז"ל אחת שחרית ואחת בין הערבים האף אמנם היות רוב ההולכים למנין עשרה אנשים באים בשכרם מדלת העם כי לאו בני תרבות נינהו כנודע ופעם יצעקו כיענים במדבר ופעם יעלו באמובהה דגברי בקולי קולות ותמלא הארץ אותם והם דברים הגורמים חילול ה' ולעג וקלס ומי יודע אם לא יהיה גרמא בנזיקין על ההרוחה הזאת כי רוח עלמא להיות שוכנים במיטב הארץ והדומה לו והדברים עתיקים למי שעומד על בורין של דברים באמרם ז"ל אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם הרמב"ם ז"ל ביטל תקנת התלמוד בחזרת העמידה מפני לעג הגוים הבאים לבית תפילתנו ורואין את המון ישראל משיחין וכחים ונעים ואין מטין אזן כיעויין באורך בתחי' ס' מעשה רוקח ובתשו' הרדב"ז הישנות סי' צ"ב שהביא' באורך (יעיין הרשב"ה סי' כ"ו ועיין כנה"ג א"ח סי' קכ"ד ועיין מוהרלנ"ח ג"כ בתשובו' ע"א קדשי דוד חסאן דכ"א בתי כנסיות דקכ"ד ובמקום אחר הארכתי בזה מראות ברע שכבר חזרו הדורות להיות במצב צורך תקנת הרמב"ם עד שאין מי שיוכל להכחיש ודי בזה) כ"ש בענין זה דודאי לנו לחוש הרבה ללעג ולנזקא דמתייליד ולחייב לאבלים שכוני חוץ לבא לבית הכנסת ומה לנו לדלות מים מבורות עמוקים ומנדון שלנו רחוקים טוב ללכת אל בית אבל ר"ל מדיני אבלות שבהם אנו עסוקים שהרי כמה דיני אבילות מהם בוטלו מפני הצער והחשש והמיחוש ומהם בוטלו מפני לעג הגוים כמו דין כפיית המטה כתב הרב פנים מאירות ח"ב סי' נ"ב דבדורות הללו חלושי המזג פטורים לגמרי וכן מי שמצר ודואג לאכול ע"ג קרקע כל שבעת ימי אבילות יש לו להקל ולאכול על השולחן כמ"ש הרב כסא אליהו יו"ד סי' שצ"ד וכן לענין עטיפת הראש שהוא מנהג תורה כמו שהעמיק הרחיב הרב מוהרח' כפוסי ז"ל בתשו' הובאה בס' ברכי יוסף יו"ד סי' שפ"ו עכ"ז פוק חזי דעכשיו בוטל לגמרי ואין ספק דבוטל עפ"י מ"ש התשב"ץ ח"ב סי' מ"ד דכשעוברים בין הגוים פטורים כדי שלא ילעיגו ומה לנו גדול מחליצת מנעל שהוא חד מחמשת ענויים עכ"ז הותר ללבוש מנעלים של עור וכמ"ש מר"ן יו"ד סי' שפ"ב וז"ל ויש מי שאומר שאם הוא עיר שרובה גוים אין חולצין עד שיכנס לרחוב היאודים וכן פסק מורם בא"ח סי' תקנ"ד וז"ל וכן במקום שדרים בין הגוים לא יחלוץ כי אם ברחוב היאודים וכן נהגו עכ"ד ואם כמה דיני אבילות הכתובי' על ס' חקה לבני ישראל למשמרת ביטלו מפני לעג הגוים וחשש צער כ"ש מנהג זה להתפלל בבית שנפטר בדבר שלא הוקבע המנהג כנדון שלפנינו בישראלים שדרים בין שכנים מאומה אחרת דהא ודאי לית דין צריך בושש ומכ"ש דאיכא למיחש לסכנה וכאשר הארכתי לעיל וא"כ דינא יתיב לקבוע המנהג באלו שדרים בין החולו"ת שיביאו לב"הכ וכל החברות הקדושות כמו מנחם אבלים ומגישי מנחה דינא יתיב שיבואו לבית הכנסת לכבד האבלים ולהתפלל עמהם. ואגב חדא אנו מרויחי' שיתפללו במנין עשרה ויהיו ט' מכונים כי הא לאו הכי ידעתי ממכות הארץ ודי בזה ולעולם באלו שדרים ברחוב היאודים דינא יתיב שלא לשנות ממנהגם ולהתפלל כל ז' בבית שנפטר המת. כיון שהוא מנהג שכבר נתפשט ברוב תפוצות ישראל וכאמור ומדובר ומכ"ש דאיכא מגדר מילתא והדברים עתיקים למי שבקי בנגעי הארצות האלו ודי בזה

ואבוא היום אל השאלה השנית אם בבא אלו האבלים עם החברות הקדושות לב"הכ אם אומרים תחנונים או לא ולזה נשיב ונאמר דעיקרא דהאי מנהגא איתא בב"י סי' קל"א משם שבולי הלקט וז"ל בבית האבל אין נופלין על פניהם משום דאתקש לחג דכתיב והפכתי חגיהם לאבל ולכך אין אומרים תחנונים בבית האבל ביום חופה אין נופלין ע"פ בכנסת שיש בו חתן ואין אומרים וידוי ולא אבינו אב הרחמן ביום המילה אין נופלין ע"פ בכנסת ששם המילה ע"כ ודין זה פסקו מרן בש"ע א"ח סי' קל"א וז"ל נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן ולא בבית הכנסת ביום מילה ולא כשיש שם חתן ע"כ והרב כנה"ג בשירי א"ח שם או' ט' נשאל וז"ל נשאלתי כיון דחתן ואבל מחד טעמא אין נופלין על פניהם בבתיהם למה בבא החתן לב"הכ אין נופלין על פניהם ובבא אבל לבה"כ נופלין על פניהם והשבתי דאיברא דאתקש לחג מ"מ יש שינוי ביניהם בטעם הדבר כי הטעם בחתן מפני שהוא שרוי בשמחה וכיון שהוא מלך אזלינן בתריה כל הקהל אבל טעם האבל שלא להזכיר מדת הדין כמ"ש למעלה בשם הלבוש ולכן כשהאבל בבית התפלה עבדין עיקר משאר הקהל דכיון דשאר הקהל אינן אבלים אין כאן בבית מיחוש עכ"ד ואני עני ועוניו איני יודע מהיכן דקדקו שכשהאבל בא לב"הכ אומרים תחנונים אי משו' דדייק הרב שבולי הלקט לענין אבל בבית האבל ולענין חתן ומילה בבית הכנסת דמשם נראה דוקא חתן