שו"ת כרך של רומי נד

והמומרים שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותם ודו"ק היטב ועיין להרב מרכבת המשנה אשכנזי שם ודו"ק בדבריו כי נעמו ואכמ"ל) והוא ברור כשמש אלא שמהרד"ך לא הרחיב בזה כיון שאינו משתעי כי דוקא בהרוגי ב"ד ועלה קאמ' דהוידוי לא מהני והוא פשוט. ומין שמיא אנהירנהו לעיינין וראיתי להגאון בעל זקן אהרן בסי' צ"ה שכתב על משומד שבשעת מיתתו התודה בפני כמה יהודים ומת בוידויו והביא חבילי ראיות כאיש גבורתו לומר שכיון שהתודה אדם אפי' עבר ע"כ התורה כולה זוכה לעו"הב ועם צדיקי' יכתב ונרגש מההיא דכל המומתין מתודין ועכ"ז אין להם כפרה עד אחר מיתה וקבורה ועיכול בשר והביא כל הסוגיא הנז' וחילק בכל מ"ש אנן בעניותין דשאני מתודה מפי עצמו ומעשיו מוכיחין. והביא סיעתא מפירש"י הנז"ל אלמא לא כיפרה מיתתו אם לא חזר בו וסיים וכתב משמע דאם חזר בו המשומד בנו כהן מטמא לו והאריך עוד בזה להביא ראיות יעוש"ב ואין ספק דאלו היה רואה הרב שבט יהודה תשו' זאת לא היה כותב מ"ש והוא ב"כ:

> ומעתה הואיל משה באר לשין הג"מ פרק ה' דמ"ק ותשו' מהר"ם ב"ב ז"ל הבאה בתוכה הוא הלשון אשר רמז ה"ה הפוסק יוסף עינינ"ו נר"ו וז"ל הג"מ על דבר אשת ראובן שהיתה עקרה ונשבעה שבועת התורה וכו' באלה ובנדוי וכו' שלא חנחיל כתובתה רק לבעלה ואח"ך ברית אלהיה שכחה ועזבה אלוף נעוריה והנחילה בעת מותה את בן אחותה ומתה בנדויה ושאלת אם יש להתאבל עליה. תניא במס' שמחות מנודה שמת וכו' אמרינן כל הפורש מדרכי ציבור וכו' אין מתעסקין עמו לכל דבר וכו' ובירוש' אמרו הרוגי מלכות מתחילין להתאבל עליהם משנתיאשו לקוברם ובלבד שלא יהא גנב ולכן אין מתאבלין על גנב וקאמר התם כל הפורש מדרכי ציבור אין מתאבלין עליו וכו' ובה' שמחות של מהר"ם ז"ל כתב וז"ל א"ל הרמב"ן ז"ל מפי' ר"י ז"ל הא דאמרי' העומד ביציאת נשמה חייב לקרוע ה"מ באדם שאינו רשע אבל אדם רשע לא אלא יש לשמוח דכתיב באבוד רשעים רנה וכו' והוסיף מהר"ם ז"ל ואמר אינו נקרא רשע רק העושה עבירה להכעיס והוא הנקרא פירש מ"ץ ולא יקרא פורש כ"א עובד עבודה זרה או אוכל נבלות להכעיס דהכי אמר רב שמעיא פ' נגמר הדין יכול אפי' פירשו אבותיו מ"ץ ת"ל בעמיו משמע דהכי מיירי. אבל אם אדם עושה עבירה לפעמים לתיאבון או לפעמים מניח מצוה לשום טורח כגון זה חייב לקרוע עליו וכו' כיון שאינו עושה להכעיס שכן מצינו שהיה דוד מתאבל על אבשלום בנו שהיה רשע לפי שלא היה מתכוין כי אם למלוך ולא להכעיס ועתה זאת האשה לא לתועלתה עשתה כי למות היתה עומדת ומאי נחת רוח היה לה מה שנתנה לבן אחותה וכו' ומה שפיר' מהר"ם ז"ל לפעמים עושה עבירה לתיאבון יפה דקדק שאם היה רגיל לעשות עבירה הרי הוא בכלל פורשים מ"ץ וראיה מדאמ"ר פ"ק אבל המלשינים והמינים והפיקורוסים וכו' ושפירשו מד"ץ ופירש"י ז"ל ל"ג פירשו מד"ץ דהא כולהו פורשים מד"צ נינהו מתוך דברי רש"י ז"ל ש"מ כמה הלכתא גברוותא ש"מ אוכל נבילות לתיאבון או להכעיס הוי בכלל פורשי מד"ץ דהכי אמרי' פ' בתרא דהוריות רב אחא ורבינא חד אמר מומר אוכל נבילות לתיאבון מין הוא להכעיס מומר הוא וחד אמר להכעיס נמי מן לע"ז מומר הוי ולפי זה הדעת השני פירש"י פ' נגמר יכול אפי' פי' אבותיו מד"ץ כגון שנשתמרו לע"ז דהא מייתי ליה רב יוסף ראיה לר"י דאמר אכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו הואיל ונדחה ידחה וקס"ד דרב יוסף כיון שמת נתכפר לו והוי כאלו חזר נו (והואיל ונדחה ידחה וקס"ד דרבי יוסף כיון שחת נתכפר לו והוי כאלו חזר בו. זה אינו בדפוס חדש) ואפי"ה אין מתאבלין עליו לפי שלא היה עושה מ"ע וש"מ נמי דאפיקורוס קרי ליה רש"י פורש מד"ץ ואפיקורוס בר נדוי הוא וכו' עכ"ד הג"מ ז"ל עי"ש באורך

והנה טרם אחלה לדבר בעיקר לשון הג"מ הזה ותשו' מהר"ם הנז' אשר עליהם עיקר מטרין הנה נא הואלתי לדבר כמאי דסיים הג"מ ז"ל בביאור הסוגיא באומרו דקס"ד דהמקשן על רב יוסף הוא דס"ל דכיון שמת נתכפר לו. והו"ל כאלו חזר בו ואפי"ה לא יתאבל עליו לפי שלא היה עושה מע"ע ע"כ דבאמת לא ידעתי מה נרגש כדי לומר דהס"ד הוא דהוי דומיא דחזר ואפי"ה לא יתאבל עליו לפי שלא היה עושה מע"ע אימור דהס"ד הוא דהוי דומיא דחזר ונתכפר לו בכל מכל ומתאבלין עליו ג"כ. ואם נאמר דנרגש בהני והיינו כיון דלפי הס"ד לא שני ליה בין נהרג למת ודאי לא נעלם מעיני רב יוסף משנה שלימה הרוגי לא היו מתאבלין עליהם ואם כפי דבריו דהמיתה הוי כאלו חזר למה לא היו מתאבלין אלא מוכרח אתה לומר דהס"ד דמקשן הוא דס"ל לרב יוסף דהמיתה כאלו חזר לענין הקרבה ולעולם לענין אבילות מתאבלין עליו לפי שלא היה עושה מע"ע זה פשט כונת הגמ"ר הא לאי הכי מהיכן בא לו הכריחו לפרש בו הקס"ד וא"כ הוא פשט כונתו קשה מה טעם ומה הפרש יש בין הקרבה לא דבהקרבה די בחזרה או במיתה הדומה לה ולענין אבילות לא ואם נאמר דההפרש הוא יען דהקרבה עיקר האיסור הוא מטעם זבח רשעים תועבה וכיון שכבר נתכפר לו במיתה תו לא מקרי רשע אע"ג ולא עשה שום מעשה טוב כדי ליקרא עושה מע"ע אא הרי יצא מכלל רשע אבל לא נכנס בסוג עושה מע"ע כיון שלא עשה שום מעשה טוב וע"ז אין מתאבלין עליו ואם נאמר זה אכתי קשה בדברי הג"מ שהרי מדמה מיתה לחזר בו ועל שניהם הוא אומר אין מתאבלין עליו לפי שלא היה עושה מע"ע. ולפי האמור הא תינח במיתה בלא תשובה דבאמת לא עשה שום מע"ע אבל חזר בו ושב עושה מע"ע מקרי כדאמר ר' פנחס והאמת כן הוא שהתשובה היא מ"ע מן התורה ושבת עד ה' אלקיך ואם נאמר דכונתו הוא הא כדאיתיה כדאיתיה דמדמה מיתה לחזרה לענין הקרבה דשייך בו וכך פי' הדברים מה חזר בו כיון שנקרא עושה מע"ע מתאבלין עליו גם מיתה המכפרת כיון שיצא מכלל רשע קרבנו קרב אי לאו משום דהואיל ונדחו ידחו הנה מלבד דאין משמע כן מדברי הג"מ. אלא משמעות דבריו הם דעל שניהם אין מתאבלין לפי שלא היה עושה מע"ע עוד זאת דאף דתימא ככל האמור בכונת הג"מ עדין קשה עליו דא"כ הוא כונת הס"ד דהמקשן בעד רב יוסף דהמיתה הוי דומיא דחזרה לענין הקרבה ולא לענין אבילות לפי שבמיתה בלי תשוב' לא הוי עושה מע"ע. א"כ מאי מקשה ליה מדתני רב