שו"ת כרך של רומי נג

עושה מ"ע מקרי ושפיר מתאבלין עליו ובלאו הכי הדין יוצא מגופא דשמעתתא וכאמור לעיל דכשחזר בו הוי ישראל גמור לקרבנותיו וליטמא לו ולקוברו בקברות אבותיו ולהתאבל עליו דומיא דאחר מיתה וצערא דקברא פורתא אם לא שיהיו טעמים חצונים מספיקים היכא דשייכי וכמדובר לעיל. וא"ת הא קי"ל כל המומתין מתודין וכיון שהתודה והורגין אותו תכף ליהוי כפרה. ולאכלו אלמה תנן לא היו מתאבלין עליהם מפני שכבר נדחה ולמה נדחה בשלמא עיר הנדחת נוכל לומר שלא היה הוידוי וע"ז לא כיפרה המיתה כי אם עד צערא דקברא ונדחה האבלות אבל הרוגי ב"ד שכבר היו מתודין לאבלו תכף. הא ודאי ליתא דהתם שאני דכבר נגמר דינו ונתחייב כדי רשעתו בב"ד וגם הוידוי אהי בע"ב וכ"ש שכבר אומרים בפירוש התודה. אבל בעלמא בחד מפורשים מדרכי ציבור שמדיליה חזר בו והתודה את עונו ונכנע מדיליה בהא ודאי הוא דאמרינן במתני' בעמיו דמטמאין ומתאבלין עליו דהא באמת חזר בו מדיליה וידים מוכיחות ששב בתשובה בכל לבו אפי' שיהיה תשובה הגרועה שהיא בזבולא בתריתא סוף סוף שב בתשובה ומתאבלין עליו לא כן בהרוגי ב"ד. שכבר נתחייב כדי רשעתו בבירור שוב הוידוי הזה אינו מוציא מידי ודאי רשעתו אפי' אם התודה מדיליה חיישינן כי לכבודו עושה הערמה או לכבוד קרוביו כדי. שיתאבלו עליו וכבוד יעשו לו במותו. ע"ד מ"ש בסנהדרין דמ"ג ומ"ד ע"ב שאם הוא נקי מאותו עון שהעידו עליו היה אומר יה"ר שתהא מיתתו כפרה לכל עונותיו חוץ מעון זה ועכ"ז היו הורגין אותו משום חשש הרמאים כי נגמר דינו בב"ד שאני והוא פשוט דחזר בו בחיים מדיליה עם וידוי דמומחין רב המרחק וכמבואר בתלמודא מדתני רב שמעיא ופירש"י ואי ס"ד ליקשי ממתני' וכל פלפול הך סוגיא דחוי מעיקרו וזה ברור למעיין היטב

ונפקא מינה מכל האמור דבאלו הנתוח של פורשים מדרכי ציבור החטאים האלה בנפשותם שכבר יצאו מכלל חזקת ישראל הין מתאבלין עליהם אם לא שהתודה בכל דעתי אפי' אם היה הוידוי בשעת מיתתו או אפי' הזכירוהו אחרי' על הוידוי ואמרו לו התורה עכ"ז אם ראו העומדים ממעל לו ר"ל אותם שאינן נוגעי' בדבר והם אומרים לנו שהתודה בכל דעתו מחטאתו אשר חטא ומת ביהדותו כהלכת גוברין יהודאין. הא ודאי מתאבלין עליו בלי ספק כמו שכל זה ברור ופשוט מפשט הסוגיא הנז"ל וכמדובר. ומעתה שפיר יגדל התימא על הרב מוהר"י עיאש ז"ל בדבריו הנז"ל שכתב דכל הכתות הנ"ל שפורשים מדרכי ציבור אין חילוק בין התודה ללא התודה דומיא דהרוגי ב"ד דאע"ג דמתודין אין מתאבלין עליהם דהוידוי אינו מתכפר לאלתר אלא לאחר מיתה וקבורה וכו' ע"כ ולפי האמור אחרי המחי"ר דבריו מן המתמהין ומי זוטר ליה להרב ז"ל טומאת כהן דבחזר בו להקרא עושה מ"ע דמטמאין אותו בק"ע והכי אזלא ריהטא דשמעתתא מתחילתה לסופה דגם בחזר בו מתאבלין עליו כאשר הארכנו לעיל. והרוגי ב"ד שאני דאפילו התודו אינו מוציאם הוידוי מידי ודאי רשעותם שנתחייבו בב"ד והוא ברור וכנז"ל ואינו עומד כנגדי כ"א תשו' מהרד"ך בית י"א שהבאתי בס' הקטן ישמח לב והבאתי דבריו לעיל שכתב דהוידוי ל"מ ולמ"ד אלא שאין הס' מצוי בידי כדי לחזור ולראות דאפשר הוא דוקא בהרוגי ב"ד ולא בפורש מ"ץ שחזר בו אפי' קודם מיתתי על מיטתו וה' יזכני לחזיר ולשנות פרק זה בל"ן ולראות כל הדברים בשורשם כיר"א: ^ושוב כשנתישבתי פה רומא יע"א ובאו ספרי מירושלם תו"ב תכף נטפלתי לראות תשו' מהרד"ך הנז' במקומה וראיתי שלא זו בלבד שדבריו אינן סותרים דברינו אלא אדרבא מסייעין לדברינו שהוא ז"ל הביא דברי הרמב"ם דבעיר הנדחת שולחים שני ת"ח להזהירם ולהחזירם אם חזרו ועשו תשו' מוטב ואם יעמדו באולתם וכו' עד ודנים אותם וכו' וסיים מהרד"ך ז"ל וכתב וז"ל הרי לך שאחרי שנתברר לנו שאין רצונם לחזיר בתשו' הורגים אותם. וא"כ אין הוידוי מועיל להם כלום שהוידוי לתשובה הוא בא ואם אינו שב הרי כטובל ושרץ בידו כדאיתא בפ' סדר תעניות וכן נמי היו הורגים הנשים והטף שאין להם דעת להתודות ולשוב. ואף אם במתודין קא מיירי מאן לימא לן שחוזרים בתשובה דדוקא כשבא עבירה לידו באותו מקום וכו' קאמר רב יהודה בפ"ב דיומא דמוכח דהויא תשו' גמורה ואפשר שמזה הטעם אמרו שם פ' נגמר הדין שלא היו קוברין אותם בקברות אבותיהם שאין קוברין רשע אצל צדיק גמור והיינו משום דאפי' שהתודו אפשר שדברים בעלמא הם אבל אינם חוזרים בתשו' שאם היינו יודעים בודאי שחזרו בתשובה מיתתם מכפרת עליהם והיו נקברין בקברי אבותיהם וגדולה תשובה כדאיתא ביומא וכו' עיש"ב. הנך רואה להדיא שמוהרד"ך לא אמר שהוידוי ל"מ ול"מ כ"א דוקא בהרוגי ב"ד דאחר דנתחייבו כדי רשעתם בב"ד ונתברר רשעתם לעיני השמש לודאי רשעים גמורים לא אתי ספק וידוי דברים בעלמא דאפ' שיגמרו בדעתם לחזור ואפש' נמי שעדין יעמדו ברשעתם ולא יחזרו בכל לבם וימותו מתיך רשעתם. אבל בפורשים מ"ץ שלא נתחייבו בב"ד כדי רשעתם הרי שעדין עכ"פ אין הדבר ברור כשמש כי מי יודע כל שלא דנו אותם ב"ד במעלם אשר מעלו ויצאו חייבים מבית דינם. וכנגד זה יש לנו תשובה בעת מותם תשובה הנרגשת להעומדים שם הרחוקים לו שהיא תשובה הגונה גונח בלבו על חטאתיו ועל פשעיו הא ודאי תשובה מעליא מקרי ואם היא מהתשובות הגרועות בזבולא בתריתא עכ"פ תשו' מקרי אפי' על כל מין עבירות שבעולם וכמ"ש הרמב"ם ס"ו פ"ג מה' תשו' אחר שמנה כל אותם שאין להם חלק לעו"הב סיים וכתב וז"ל בד"א שכל אחד מאלו אין לו חלק לעו"הב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת יהוא בעל תשובה הרי זה מבני העו"הב שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפי' כפר בעיקר כל ימיו ואחרונה שב יש לו חלק לעו"הב שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ועי"ש בכ"מ שכן הוא דעת הרי"ף והתוס' בפ"ק דר"ה וראיה ממ"ש בקדושין דנ"ט אפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו ע"כ יע"ש הנך רואה דאפי' על האפיקירוסום והפורשים מד"ץ וכו' אם עשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו והא ודאי מילת באחרונה שבתלמוד והפוסקים הנ"ל אין לו שיעור והוא ממש עד זבולא בתריתא שאין שהות לומר תשובה שבאותו פרק באותו מקום וכו' ומוכרח שהוא וידוי דברים והעומדים שם רואים אותו גונח מלבו ועל דא ודאי הוא כישראל לכל דבריו ועיין מ"ש הכ"מ עמ"ש הר"מ שם בסוף אותו פרק כל הרשעי' והפושעי'