שו"ת כרך של רומי נב

היתה אם כל חי והוא פלא ! והלא דברים ק"ו אם עבר עבירות כל ימיו ובזיבולא בתריתא שב בתשובה עושה מ"ע קרינן ליה ומטמא אפי' דעדין עונו לא נתכפר כלל. כאן שה שהחזיק בתורת ה' ובמצותיו כל הימים ובשביל איזה חטא או חטאים נגזרה עליו מיתה בשביל זה יצא מכלל עמ"ע ? זה לא חשב אנוש והוא פלא באמת איך פה תדבר חכמות תאמר כן ע"כ לשוני מה שפלפלתי בהך סוגיא בספרי הקטן ישמ"ח לב הנז"ל יעו"ש

ועתה האמת אגיד דאין לי הספרים הנ"ל ולא ספרים אחרים בידי כלל כדי לראות הדברים בשורשן אבל לפי מה שאני מתבונן בפי' הסוגיא ודברי רש"י כמעט שאנכי הרואה שאין מקום לא לדברי מהר"י עיאש ז"ל ולא לדברי הרב פ"מ ז"ל שהוכרח להסתייע מהתו"כ וכ"ש שאין מקום למה שכתבתי אני בעניותי לחזק דברי מוהר"י עיאש ז"ל. ואבאר את דברי שהרי אתה רואה בפי' הסוגיא לדעת עולא אמר ר"י הוא פי' דאם חזר בו מהני להקריב קרבן ולא מקרי זבח רשעים תועבה אם לא מטעמ' דהואיל ונדחה ידחה וזה פשוט ומבואר באר היטב דאי ס"ד דזה המומר אפי' חזר בו מקרי רשע עד אחר מיתה וקבורה וכמו שהוא האמת דאין לו כפרה אלא עד שימות והוא אחרון שבד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש ומייתי לה מקרא אם יכופר עון זה עד ימותון עיין ביומא דפ"ו וא"כ אי ס"ד דבאופן כזה דאין לו כפרה כי אם עד אחר מיתה וקבורה. עכ"ז הו"א דאפי' חזר בו רשע מקרי א"כ למה לי טעמא משום דנדחה ידחה תפוק ליה דהו"ל מומר ולא יכופר עונו עד שימות וזבח רשעים תועבה קרינן ביה אלא ודאי דכיון ששב תו לא מקרי רשע אפי' דעדיין לא נתכפר עונו אלא דקרבנו אינו קרב מטעמא דהואיל ונדחה ידחה וע"ז רב יוסף רצה להביא ראיה לסברת עולא זאת מק"ו מעיר הנדחת שהרי אפי' דלא חזרו בהם ואקטול וקס"ד דהו"ל כפרה עכ"ז אינן קרבין קרבנותיהם ובודאי טעמא הוא משום דהואיל ונדחו ידחו וע"ז דחי תלמודא דאי מהתם ליכא ראיה דלעולם אימא לך דאם חזר בו דתו לא מקרי רשע אה"ן דקרבנו קרב ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה. והתם בעיר הנדחת דאין קרבין קרבנות היינו משום דלא כיפרה מיתתם כיון שמתו מתוך רשעם ולא חזרו בהם והביא ראיה מדתני רב שמעיא יכול אפי' פי' אבותיו מדרכי ציבור יטמא ת"ל בעמיו בעושה מ"ע וע"ז פירש"י אלמא לא כיפרה מיתתו אם לא חזר בו דאי חזר בו ודאי מטמא לי אפי' דהכפרה תלויה עד אחר מיתה וקבורה עכ"פ עושה מ"ע מקרי כיון שחזר בתשובה ואלו הם דברי עולא דתלי טעמא דאין קרבין קרבנות דמומר שחזר משום הואיל ונדחה ידחה מוכרח דבחזר בו הרי הוא כישראל לכל דבריו וכ"ע מודים בזה וכדאמר רב פנחס משמיה דרב פפא בשעשה תשובה והיא הלכה מוסכמת לכל עון ולכל חטאת בכל התלמוד אלא דרב יוסף הוה ס"ל לפי קס"ד דבמיתה גם בלי תשובה הויא ליה כפרה קודם קבורה ע"ז דחי תלמודא דאם לא חזר לא כיפרה מיתתו ועדין נוכל לומר דמומר שחזר בו אע"ג דלא נתכפר לו קרבנו קרב כיון דלא מקרי רשע ואין ראיה ממתני' הואיל ונדחה ידחה. וע"ז דחה רבא וחילק בין נהרג למת וקס"ד דהריגה גם בלי קבורה הויא כפרה לא כן במת על מטתו ודחי אביי בין הרוגי מלכות דהוי שלא כדין דהויא כפרה. לבין הרוגי ב"ד דהוא כדין רלא הויא כפרה והביא ראיה ממאי דאמרינן הרוגי ב"ד לא היו קוברין אותם בקברות אבותיהם ואי בהרוג הויא כפרה תכף לקברו והשיב רבא דלעולם ההריגה הויא כפרא והוא עם קבורה וא"כ הרוגי עיר הנדחת אחר קבורתם היה להם כפרה והיו יכולים להקריב קרבנותיהם אם לא מטעם דנדחו ידחו. ומהאי טעמא מסיק תלמידא דלא היו מתאבלין עליהם יען דהאבילות מתחיל מסתימת הגולל והוא קודם כפרה דעדין לא חזו צערא דקברא וא"כ בשעת הכפרה כבר נדחה האבילות והואיל ונדחה ידחה הנה נמצא מפי' הך סוגיא ולפי המסקנא דחזר בו בחיים עם הרוגי ב"ד וקבורתם שוים הם ממש והיינו דמה הרוגי ב"ד אחר כפרתם בהריגה וצערא דקברא פורתא נתכפרו והוו ישראלים לכל דבריהם הן ליקרב קרבנותיה' והן לקוברם בקברות אבותיהם והן להתאבל עליהם. אם לא דמטעמים אחרים אינם עושים להם כל הדברים הנ"ל קרבנותיהם אינם קרבין משום דהואיל ונדחו ידחו בקברות אבותיהם אינם נקברים משום דלא אפשר קודם עיכול בשר משום בזיון אבילות אינם מתאבלין משום דבשעת שחל האבילות עדין לא כיפרה המיתה ואח"כ כי חזי צערא דקברא דהוי כפרה כבר נדחה. נמצא דאי לא הוו הטעמים שפיר הויא כפרה והיו נידונים כישראלים גמורים לכל הדברים הנ"ל א"כ מינה דחזר בו בחיים חיתו דהיא עדיפא מינה ר"ל ממיתה וקבורה שהרי נחזר פשיטא לתלמודא דקרבנו קרב ומטמא וכו' ובמיתה וקבורה פלפל הרבה עד דאסיק דמיתה וצערא דקברא א פורתא הוי כמו חזר בו ועכ"י קרבנותיהם אינן נקרבים משוב דהואיל ונדחה ידחה אבל אה"ן לשאר דברים דהתשובה קדמה להם כמו הטומאה והקבורה והאבילות אה"ן דהוו כישראלים לכל דברים אלו ולא שייך בהו טעמא דהואיל ונדחה או לא אפשר כמו דהוי בכפרה התלויה במיתה וקבורה. וזה ברור ופשוט מגופא דשמעתתא למעיין היטב: ^ועכשיו חזרתי לראות דברי הרב פ"מ בשורשן וראיתי לו שם שבסוף דבריו סיים וכתב וז"ל וכן יש לדקדק ממ"ש מת מ"ר וכו' דנראה דוקא אם מת מתוך רשעו הוא דלא כיפרה לו מיתתו הא אם לא מת מתוך רשעו אלא דחזר בו כיפרה לו מיתתו ומטמאין ומתאבלין עליהם עכ"ד. ואחרי המחי"ר לפי כל האמור ומדובר בפי' הסוגיא תו אינו דקדוק כי אם פשטא וריהטא דתלמודא מתחילת מימרת עולא עד סוף המשא ומתן כולו אין לו פי' אחר כי אם דוקא ביסוד מוסד זה במי שחזר בו אפי' שעונו אינו נמחק הרי הוא כישראל לכל דבריו לא נופל דבר והוא ברור. אליבא דכ"ע ועפ"י מונח זה נושאים ונותנים בשמעתין כולם פה אחד

^ נמצא דדברי רש"י ז"ל שכתב אלמא לא כיפרה מיתתו אם לא חזר בו הם מוכרעים מגופא דשמעתתא ואין אני צריכים לא להתו"כ ולשום ראיה אחרת דדברי הת"כ ודאי הם סיוע גדול והיא האמת כדקי"ל בכל התלמוד כדאמר ר' פנחס כשעשה תשובה והיא מימרא מוסכמת בכל התלמוד כנודע והוא האמת דכיון שאין העבירה עמו היינו עזיבת החטא שהיא עיקר התשובה וזהו כל תשובה שבעולם ומעתה אזדא ליה מה שכתבתי אני הדל לחזק דברי מוהר"י עיאש ז"ל באומרי דדוקא בטומאה דגלי קרא בעמיו אבל לא לענין אבילות דהא ודאי בורכא היא דכל שעשה תשובה וחזר