שו"ת כרך של רומי מט

וחייבים להתאבל עליה וכ"ש שעושין לה השכבה וח"פ שלהי תמוז דהאי שהא גבר"ת לפ"ק מאראכיש יע"א והשוו"ק וחתומים עליו: כמוהר"ר דוד צאבח וכמוהר"ר אלעזר עזר חזן הע"י

וזה מה שחזר והשיב מוהר" יוסף אלקאיים הי"ו נר"ו וז"ל ראיתי ונתון אל לבי מש"ל החכמים הפוסקים יצ"ו ואני על משמרתי אעמודה דמ"ש הש"ך דההיא דסי' ש"ם ס"ה מיירי כשלא התודה כונתו לומר כגון שבשעת מיתה גלי אדעתיה שאינו רוצה בתשובתן של רשעים שבעת מיתה עבר עבירה כזה ודאי אמרינן מסתמא לא התודה בשעת מיתה. וע"ז כתב הש"ך דההיא דסי' ש"ם ס"ה מיירי כשלא התודה וגם ממ"ש מור"ם בסי' שמ"ה ס"ב וז"ל אבל מי שגנב וגזל וכו' דע"כ מיירי ברגיל לעשות עבירה דאל"כ מאי קא קשיא להש"ך מההיא דסי' ש"ם ס"ה ואם כדבריהם כן הוא דההיא דסי' שמ"ה ס"ב מיירי שהתודה בפירוש בשעת מיתה א"כ בהכרח ההיא דכתב מרן בסי' שמ"ה ס"ה וז"ל אבל הפורשים מדרכי ציבור וכו' יעו"ש מיירי אפי' התודו בפירוש. וזה אי אפשר דהא קי"ל אין לך דבר ש שעומד בפני התשובה ולפי מה שכתבתי אני ניחא דההיא דסי' שמ"ה ס"ב מיירי אפי' לא התודה בפירוש דאמרינן מסתמא הרהר תשובה בשעת מיתה וההיא דסי' ש"ם ס"ה איירי שגילה דעתי בשעת מיתה שאינו רוצה בתשובה וכמש"ל אך ההיא דסי' שמ"ה ס"ה מיירי שלא התודו בשעת מיתה דכיון שיצאו מן הכלל לא אמרינן בזה מסתמא עשו תשובה בשעת מיתה אבל אה"ן אם התודו בפי' ודאי מתאבלין עליהם גם מ"ש והביאו ראיה מד' מיתות ב"ד לאו ראיה היא. דאיכא למימר אה"ן דבסתמא אמרינן שעשה תשובה בשעת מיתה אבל לכתחילה כל כמה דמצינן לברורי מבררינן לכן אמרינן להו שיתודו בפירוש וכך היא דרכה של תורה בכ"מ בכמה דוכתי וזה א"ץ לפנים: וציי"ם פה לישבואה יע"א שנת וקול התו"ר לפ"ג וחתום כמוהר"ר יוסף אלקאיים יצ"ו

וזאת תשובת מוהר"ר אלקאיים הי"ו ראה ראיתי מ"ש הרבנים עליונים למעלה מאחר שאין כאן כי אם חשד בעלמא בין למר ובין למר מתאבלין על זאת האשה ועושין לה השכבה. אלא דבהא פליגי שאם יתאמת הדבר ח"ו לדעת חכמי מאראכיש יע"א צריכה להתודות בפירוש ולרב יוסף נר"ו אינה צריכה דאמרינן מסתמא התורה ועיקר ראית כל אחד ואחד הוא ממ"ש הרב ש"ך בסי' שמ"ה בהגה סעיף ה' קושיתו ותיריצו חו"ר מאראכיש יע"א נסתייעו ממ"ש בסוף תירוצו דהתם שלח התודה ומשמע להו דצריך להתודות בפירוש בפה אכן רבותינו לא דקדקו מ"ש בתחילת דבריו דמסתמא התודה וממנה נסתייע רב הו"ד יוסף נר"ו ולדידיה נמי קשה מ"ש בסוף דבריו וכו' ותמיהא מילתא איך העלימו עין טובה ולא קשיא להו רישא לסיפא בדברי הש"ך כנז'. וי"ל דמ"ש בתחילת דבריו דמסתמא התודה אשגרת לישן הוא דלאו דוקא אמרה כי אם מאחר דבתשובת מוהר"י וויל ז"ל השיב לשואלו דבר כתב להם כן וכונתו לומר להם אם תבדקו ותשאלו תמצאו הדבר באמת ויתברר לכם דודאי התודה בפי' ובזה מתישב רישא לסיפא ואנא זעירא לא להכריע באתי פשט דברי הש"ך כחו"ר מאראכיש יע"א. אלא דקשה לי על הש"ך ז"ל דמאי קשה מי שרגיל וכו' עם הא דגזל דהתם רגיל בעבירה ולכן אין מתאבלין וההוא דסי' שמ"ה מי שגזל וכו' אינו רגיל ולכן מתאבלין אלא דיש לישב דמשמע ליה דכולהו ברגיל ומוכרח לחלק דהתם לא התודה וכו' וכעת אין הפנאי מסכים לישא וליתן בדבר וצ"ע ולענין דינא לדידי חזי לי דמצאתי לה רפואה מן התורה שאפי' יהיה הדבר אמת ח"ו אם רצו קרוביה להתאבל ועושין לה השכבה בכל עת ובכל זמן עושין לה ואין מעכב ואין מוחה בדבר ח"ו. ומ"ש מורם מי שרגיל וכו' וכל הנזכרים באותו אין מתאבלין היינו אין חייבי' להתאבל מן הדין אכן אם רצו מי מעכב אלא דכתב לשון אין מתאבלין מאחר שכתב בראש הסימן שראוי להתאבל עליהם חייב לקרוע וכו'. כתב בהפך אין להתאבל וכן נראה ממ"ש מרן בסי' שמ"ה סוף סעיף א' וכל דבר שהוא לצורך וכבוד לחיים עושין ודעדיפא מזה ראיתי בימים קדמונים הרבנים ז"ל באחד שנקיט טינא בליביה ואכל סם המות ומת וכמה בני ארם שאכלו סם ועמדו עליו בשורה ודרשו עליו ונתאבלו עליו קרוביו וינחמו אותם הרבנים משום יקרא דחיי ויקרא דשכבי ואין מוחה בידם. ובודאי דלא קטלי קני באגמא הוו ח"ו דודאי הבינו בספרים ועשו חילוק הנז' גם באחד שהיה חשוד בכמה עבירות וקרוב לודאי ומת פתאום שהרגוהו גוים רח"ל ולא נודע אם התודה אם לאו וכדאמרן. וחוץ מזה אחר שזאת היתה נכללת עם ישראל קרושים ובשמירת שבת קדש שאפי' היתה עובדת ע"ז ח"ו שבת שקול ככל התור' כולה וכמ"ש רז"ל אשרי אנוש יעשה זאת וכו' מעשיה מוכיחות עליה שודאי עשתה תשובה ויש לה חלק לעוה"ב וכמ"ש רז"ל אם ראית ת"ח וכו' וראיה ג"כ המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור הרי זו מקודשת דאמור באותה שעה הרהר תשובה. ועוד יש כמה ראיות מוכיחות ומסייעות לדברינו קם דינא דזאת האשה יש לה חלק לעוה"ב אחר שהיתה מרחמת על העניים וידה פרשה לעני ותמיד שומרת שבתות ומועדים טובים ודאי יש לה שכר טוב בעמלה ובפרט בעבור קרוביה ובניה המלאים דעת ויראת ה' ופוסקי צדקה ברבים עליהם תבא ברכת ה' יצו ה' אתם את הברכה חיים עד העולם אכי"ר: וציי"מ וימ"ן ע"ה דוד אלקאיים נר"ו

וזאת תשובתי הן בעודני גולה ונידח בצערי"ך ירושלם תובב"א

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה. מאת כפתריה ופרחיה. ת"ח הנוחים. מגדלות מרקחים. ראשונה יסעו דברי פי ת"ח מאריה דהאי שמעתתא איהו ניהו רב רחומאי מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה שיף עייל שיף נפיק יוסף יפה טוה"ר נר"ו. ואחריו כל ישרי לב שני צנטרות הזהב דייני דנה"ר דע"ה היא מאראכיש יע"א. נאחז בסבך הקרוב אליו נטע מאותו המין. גליה לדרעיה זרוע ימין ממשפחת בית אביו הוא הדיין כלי שהוא כליין המעלות לדוד נר"ו: