שו"ת כרך של רומי מח

דעתי משער מאתמול שלמחר ראוי לסדר לו רפואה פלונית. ואת"ל שיזדמן לו ההכרח ביום השבת עצמו לסדר לו רפואה חדשה מה שלא דימה ולא עלתה על לבו ידענו כמה כחם ופקחותם של בני עמינו החרדים אל דברו דיכולים להשתמש מכמה טעמים נכוחים בהסתייעו מהרוקח עצמו (שעל הרוב הרוקחים הם נכנעים אל הרופאים כנודע) לעשות לו כרצונו. והיינו הרופא מפיו יסדר והרוקח יכתוב. ובליל מש"ק הרופא הילך לבית המרקחת וחותם כל רשימותיו כמנהג

כללן של דברים כבר השרשונו חכמי ישראל זיע"א הבאתי דבריהם לעיל בתלמוד ערוך דלא נחשדו ישראל על השבתות וא"כ לך אמור לתלמידנו שיקבל בשמחה שירות זה ובטחתי ביראת חטאו ופקיחותו שלא יבא לידי חילול שבת בשום אופן ויכנס לשרת וינסה כי בזה לית בו שום איסור כי אם מצוה גדולה לפרנס עצמו ובני ביתו בהתר ולא באיסור. ובכבודו וכבוד האומה ואם ח"ו בעיניו יראה ולבבו יבין שאי הפשר בלי חילול שבת יהיה דאורייתא או דרבנן הא ודאי חובה עליו לפנות למלאכה אחרת ע"ד שפסק הש"ע א"הע סי' כ"ב. ואם אין אשתו עמו יפנה למלאכה אחרת כן אני אומר והוא נשמע בדין שמע. שאם באומנות זו אין תועלת חן וכלילת יופי תורתנו הנעימה ומצותיה עמו במחיצתו יפנה למלאכה אחרת כי ביוקר עמד לנו היהדות ויעמוד לנו עוד כל ימי הארץ ועדיין ואכתי עבדי ה' אנן. וכבר אמרו רז"ל: א"א לעולם בלא בשם וא"א לעולם בלא בורסי אבל אשרי מי שאומנותו בשם ואוי לו למי שאומנותו בורסי כן הדבר זה אשריו מי שאומנותו נקיה וקלה ולא יוכרח בעבירה לעבור את פי ה' לעשות קטנה או גדולה מכל מצות ה' אשר תעשינה דרבנן או דאורייתא על כל פנים זאת אומר בריש גלי דאם שער תלמידנו לנסות וליכנס ולשרת באושפידאל הצרפתים כי אפשר קרוב לודאי שאין בו חילול שבת עכ"פ יכנס בסתם בלי שום תנאי ורמז מכל זה כמ"ש מוהר"א ן' טוואה ה"ד לעיל דיש לחוש ללעג ולקלס ומי יודע עוד. ואחר שנכנס ל יחוש מפני הקולות שח"ו יחשדוהו למחלל שבת חלילה ! כי כבר העידו חכמי ישראל על נחמדי אומתינו דלא נחשדו על כך א"כ מה לנו ולקולות ההמון אחרי שהיא נכנס לנסות אם יוכל לשרת שם בלי עון והיא נאמן על עצמו ועל יהדותו וה' הטוב יעשה הטוב בעבור שמו הגדול ובעבור תורתו ומצותיו ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העו"הב: כ"ד מוקירך ואוהבך המשי"ח ס"ט

סימן יו"ד

שאלה זאת באה ונהיתה מיד החכם השלם כמוה"ר יוסף אלקאייס נר"ו מורה צדק בעי"ת לישבואה אשר בפורטוגאל יע"א. ויען שבעוברי דרך שם הכרחנו לעמוד על הדבר והדבר ידוע כי אין חכם בלא ספרים כמו שאין אומן בלא כלים ע"כ חזרתי על המקרא כשנתישבתי פה רומא יע"א ועם כל זה חטאת הציבור והיחיד לא נתנוני השב רוחי כאשר את רצוני וזאת להודיע שלא יכולתי לחזור ע"כ הדברים כי אם מה שהוספתי מחדש הלא הוא כתוב בין שתי ידות כמו זה והיה הנשאר משנה ראשונה לא זזה ממקומה וזה נוסח השאלה ותשו' החכם הנז' ותשו' חכמי מאראכיש היה מארוכו ומה שחזר והשיב החכם יוסף עינינו ומה שכתב החכם מוהר"ר אלקיים נר"ו קרום מ"ץ בעי' דבאט יע"א

שאלה אשה אחת גדולה במעשיה שמדקדקת במצוות דאורייתא ודרבנן והיתה נכללת עם ישראל בשבתות וימים טובים ובחדשים ובחגים ובמועדי' וכפה פרשה לעני כל ימי חייה.... אבל היתה נחשדת עם גוי אחד ומתה האשה יחלי"ש אם חייבים בניה וקרוביה להתאבל בל עליה ולעשות לה השכבה או לאו יורנו המורה לצדקה מהו ד"ת ושכמ"ה

תשובה ראה ראיתי דברי השאלה הנז'. ומה שנלע"ד הוא שחייבים בניה וקרוביה של האשה להתאבל עליה ולהספידה ומכ"ש שעושין לה השככה. והגם שכתב מור"ם בש"ע יו"ד סי' ש"ס סק"ה וז"ל אבל רגיל לעשות עבירה אין מתאבלין עליו וכו' יעו"ש מ"מ נלע"ד דהתם מיירי בדוקא היכא דבשעת מיתה גלי אדעתיה שאינו רוצה בתשובה כגון דבשעת עת מיתה עבר על ד"ת. דאדם כזה בודאי לא אמרינן ביה מסתמא הרהר בתשובה בשעת מיתה וכן משמע להדיא מהגמ' במס' מ"ק שממנו מקור דין זה וז"ל על דבר אשת ראובן וכו' יעו"ש דמוכח להדיא דדוקא התם שבשעת מיתה עברה על ד"ת דלא שייך מסתמא הרהרה בתשובה בשעת מיתה. אבל כל היכא שבשעת מיתה היו מעשיו סתומים אפי' רגיל לעשות עבירה אמרינן מסתמא הרהר תשובה בשעת מיתה. וכן נ"ל ג"כ דעת הש"ך ממ"ש בסי' שמ"ה ס"ב סק"ה וז"ל משמע דר"ל וכו' אבל משום עבירה דגנב וגזל וכו' עד והכא נמי מסתמא התודה וכו' עד מיהו לעיל סי' ש"ם ס"ה כתב הרב אבל רגיל וכו' עד ונראה דהיינו בשלא התודה קודם מיתתי עכ"ל יעו"ש. הרי מבואר מדבריו כמ"ש ודוק. וא"כ בנדון דידן כיון דבשעת מיתה לא עשתה ח"ו שום עבירה בודאי אמרינן מסתמא הרהרה בתשובה ומתאבלין עליה בניה וקרוביה ומכ"ש שעושין לה השכבה ויש לה חלק לעוה"ב ומה גם שלא היה בנ"ד כי אם חשד בעלמא זה הוא משנלע"ד אם יסכימו עמי בעלי הוראה יושבי על מדי"ן וציי"ם ואם שגיתי אתי תלין משוגתי כ"ד הצעיר החו"פ לישבואה יע"א שנת הת"ר לפ"ק והשוו"ק עכ"ל החתום עליו כמוהר"ר יוסף אלקייאס נר"ו

וזאת תשובת דיני מארוויקיש יע"א הע"י תשובה העיקר בזה כיון שאין כאן אלא חשדא בעלמא פשיטא ופשיטא דמתאבלין ומספידין את האשה הנז' וכ"ש שעושין לה השכבה מאחר שאין בירור עבירה כמ"ש השואל אלא שמ"ש החכם הפוסק הי"ו שמדברי הש"ך נראה שבנ"ד אמרינן מסתמא האשה הנז' הרהרה בתשובה בשעת מיתה. לא דק דבהדיא כתב הש"ך דההיא דסי' ש"מ ס"ה כשלא התודה קודם מיתתו ואם איתא דהרהור סגי ליה מאי משני כשלא התודה קודם מיתה ודילמא הרהרה בתשובה אלא ודאי דלא מהני הרהור כזה אלא בעינן עד שיתודה להדיא ואם בשעת מיתה לא התודה להדיא לא סגי ליה. וכן משמע מכמה דוכתי ומפרק ד' מיתות ב"ד שאומרין לו התודה וכו' ש"מ דבעינן ודאי באמירה ולא בהרהור וזה אין צריך לפנים אלא דבנדון דידן כיון דאין אלא חשד בעלמא כמ"ש כ"ע מודו רלא בעי וידוי בשעת מיתה