שו"ת כרך של רומי מז

סולם נ"ע שמפיו יקרא והגוי וכתוב בהכרח גדול שהיה לנו בזמן המלחמות לחפ"ץ) ואחר כל זה אינו דין שנתיר לתלמידנו הרופא שיקבל עליו לשרת את הצרפתים בבית החולים בלתי שום פקפוק ? אחרי דלא זו בלבד שאינו מתנה לעקור את השבת. אלא אדרבא הוא בספק גמור שבזה אפי' מוהריב"ל והרדב"ז החולקים על כל האמור ומחמירים לצאת בשיירא ביודע ודאי שעתיד לחלל את השבת. מתירים בזה אחר שהוא בספק וכ"ש שעיקר ספק החילול אינו אלא מדרבנן לדעת הגמרא ומור"ם בהגהה. דודאי מתירים אנו לתלמידנו ליכנס ולשרת בלתי שום מיחוש. ואם יוכרח באיזה דבר קל לחלל את יום המקודש עשה יעשה וגם יכול יוכל ל

אוי אחי! אריד בשיחי! הראית איך שגית ברואה פקית פליליה ? הראית בעיני בשר לך איך חכמי ישראל הריני כפרתם צדקו בגזרתם ? ובדין גזרו שלא לדרוש בפרקא דברים כאלו משום דאתו למסרך לדמות מילתא למילתא באין מבין חילוקי הדברים בשרשם ? הרי לפניך כי נפלת בטעות גדול. ואין אתה מרגיש בו כל עיקר. הרי כי שמעת מפי דין היוצא בשיירא בכל סעיפיו. ודמית היות תהיה למורה ודאין ולדמות ענין לענין דלא דמו אהדדי כאוכלא לדנא ! אל בני ! לא טובה השמועה כי רב המרחק בין הנדונות כרחוק מזרח ממערב. ואיני מאשים מי שלא יכין החילוק הדק שבין שני הנדונות כי לא רבים יחכמו. אבל אני מאשים מי שיכניס עצמו לדבר בגדולות ונפלאות ממנו ולעורר ולהשיב. ואילו יאמר אותם כמסתפק בדבר כאשר בא בשאלתך הידיד ? החשב לו לחכמה אבל כפוסק וכמורה הוראות. כאשר רבו בעונותינו בדורנו השפל הזה. אולת היא לו ולכלימה גדולה תחשב והוא עון פלילים

הרף ואגידה לך החילוק שבין הנדונות ותאמר בפה מלא נצחתנו רבינו ! הנה בענין היוצא בשיירא כשיפול חילול השבת באמצע המדבר. עכ"פ בו בפרק שהוא מקום ועת סכנה הוחל איסור שבת וחזר היתר כיון דהוי ברי פיקוח נפש. ולכל פיקוח נפש כבר סילקה תורה קדושת שבת. והחזירתו חול גמור כנודע ועיין תשב"ץ ח"ג די"ג ע"א שהם דבריו ממש ועל זה הותר דאינו אלא גרמא בעלמא שהיא גרם ליכנס בסכנה ע"י שיצא מחוץ לעיר ע"ש. ואחר שנכנס בעוני הקורה והרי הוא בסכנה בה שעתא הותרה לו שבת מאין המלט כי מה יעשה ? לשבוה א"א לו כי מסתכן וע"כ בה שעתא מחלל שבת בעל כרחו. אבל בנדון שלפנינו תינח כשיחבק מינוי זה יהיה בהתר גמור כמו דין היוצא בשיירא ממש. אבל כשיפול הענין ביום השבת ומוכרח לעשות בו מלאכה בבית החולים בו בפרק מהו הדבר המחייבו לחלל אותו ? שהרי ליכא סכנה אפי' ריח ממנה. ואין אומרים עשה מלאכה ואם לאו נהרוג אותך אחרי שקבלת עליך לשרת אצלינו. זה ליכא שבכל עת וזמן יוכל הוא לצאת ולהניח אהלים כאשר המה לאמר להם אין רצוני לשרת עוד. נמצא מבורר דבשעת החילול עצמו אם מוהר לנו לשכוח מה שהוא היה הגרמא כמו שהוא דין השיירא. עכ"פ אין לפנינו באותה שעה התר אחר כדי לפוטרו מאיסור שבת כמו שיש ביוצא בשיירא ענין הסכנה המבריחו לחללו מצד הדין. ועוד שהתם הוא פעם ביובל שיצא בשיירא ויבא לידי חילול שבת ואפשר שנוכל לשער ולומר לו חלל שבת אחד או שתי שבתות כהלכתן ואל תצטרך לבריות. אבל לא כל שבתות השנה כמו שהוא באמת בנדונות כאלה והדומה להם שאם באת להתיר לכל משרתי המלכות איש איש ממלאכתו אשר המה עושים מפני טעם המזונות וכבוד האומה וחירותה והדומה. א"כ הרי התרת להם לכל ימי חייהם את השבת וחזר חול גמור ולמחר יבואו לפני בית דינך הבנאי והנגר והרצען והחיט והדומה ויאמרו לך התר התר יוצר כל בחכמה המלאכות האלה כי בצרה גדולה אנחנו והעניות והדלות נסבו על הבתים ועל טפנו ועל עוללינו. חוס ורחם עליהם ועלינו. וא"כ לא שבקת חיי לתורתנו הנעימה והתמימה אשר הבטחנו נותנה ברוך הוא לאמר. כי לא תשכח מפי זרעו ואינו ודאי על הלימוד והעיון המחשביי. כי אם על כל מעשה המצית בפועל וענורת בראש כלן שבת הוא לה' ! דלעלמין לא תתחבל והוא המטבע הישראלי אשר לא ימחה שמו מקרב מחנה ישראל לדורי דורות ועד בלתי שמים יקיצו כמאמר הכתוב אות היא לעולם ביני ובין בני ישראל

ומה שיש ריח דמיון דין היוצא בשיירא אל ענין רופא בני חיל הוא דוקא ביום הלחמם ביום קרב והיה כי תקראנה מלחמה ומוכרחים הבני חיל לצאת ולהוליך עמהם הרופא והוא יהודי דאתי מיהודה אפשר דבו בפרק וכמעט קרוב וב לודאי דמותר לו לצאת עמהם ואם אחר צאתו עמהם בדרך במלון יוכרח הרופא ליסע עמהם בכל אשר ילכו הא ודאי פטור ומותר אחרי דלא התנה לעקור את השבת ושם באמצע הדרך לא יוכל להניחם אפילו שלא יהיה סכנה שכבר התחייב במלאכתם ומאין ימצאו באמצע המדבר או אפי' בישוב רופא אחר ? ויתחייב ראשו למלכות כי הוא עון פלילי הנקרא בלשונם קרימינא"ל. באופן זה ממש דומה ליוצא בשיירא ועכ"ז אם באולי בהיותו בדרך יוכל לנוח ביום השבת כגון שאינו שעת מלחמה ואין לו חולים המוטלים עליו ואיני מקום סכנה ויוכל להגיעם בליל מוצאי שבת כהרף עין או בנסיעת ד' ה' שעות הא ודאי הוא עון פלילי אב יחללוהו. אבל אם אי אפשר לו כל זה אשנה ואומר. דאפשר דדמי לדין היוצא בשירא וכיון שאין זה מעיקר השאלה לא אאריך בו וכתבתיהו להתלמד במקום אחר אבל בנדון שלפנינו מתרי טעמי קשוט האמורים למעלה הדין יוצא כשמש בחצי השמים שאם נודע לרופא בבירור גמור שעכ"פ צריך הוא לחלל את השבת כגון שהתנו עמו על דברים שא"א לו לימלט ומוכרח לעשות מלאכה גמורה (מה שהוא רחוק הרבה כמו שיבא) הא ודאי לא נמצא ולא ימצא שום ריח התר בשום אופן שבעולם ולכל אפיא אם יש בענין ספק הא ודאי אסור להניח פרנסה הנכבדת הזאת ובפרט שלדעתי אחר שעיקר הספק הינו אלא מפני רשימת הסממנים אין מניחין פרנסה זאת מפני ספק זה שהרי יש בו כמה ספקות. ספק אם יהיה חולה בבית החולי' ביום השבת ספק לא ואת"ל שיהיה מי יימר שביום השבת יפיל יום הרפואה אחרי שידענו שלא כל הימים אשר החולה מוטל על ערש דוי מסדר הרופא רפואותיו כי מניחים אותו לנוח אך אם יום או יומים כנודע. ואת"ל דצריך לסדר באותו יום רפואה מי יימר דלא תהיה הרפואה עצמה שכבר השתמש ממנה יום תמול וח"כ די באמור אל הרוקח שבאושפידאל שנה וישנה. ואת"ל דצריך רפואה חדשה יוכל לסדרה מאתמול שעל הרוב הרופא באומדן