שו"ת כרך של רומי מו

ב"הכ כמנהג כנסיותיהם ומוסיקא בפה הארכתי כיד ה' הטובה עלי והבאתי מ"ש רבינו הרשב"א ז"ל בסי' תקי"ג והרשב"א ח"א סוף סי' א' באומרו: וכבר נחלקו עלי קצת מחכמי הדור בדברי פה בלי נתינת טעם וראיה רק שהיה הדבר חדש בעיניהם וגם עמדתי על תשו' יוסף אומץ סי' ז' ותשו' חתם סופר ס' ש"א ואכמ"ל. וזה במתיר דבר התמוה לרבים כ"ש בנדון שלפנינו דאין אנו באים להתיר אלא שיש לחוש שמתוך פלפול הראיות יתברר למי שאינו בקי איזה מן הדברי' להתיר הא ודאי אין אחריותו עלינו ויהיה מה שיהיה כי ישרים דרכי ה' וכו' ונבא אל פשר הדברים

השמעתיך קורא חביב ! מכלל טענותי לא כביר באומרי שעיקר השאלה שבנדון שלפנינו היא תפול על דבר שהיא התר גמור והיינו אם מותר לחבק מינוי זה ולהיות רופא בבית החולים הצרפתים או לא וידעתי גם ידעתי כי בעוד הדברים האלה בין שפתי אזני תשמענה דבר מאחרי ואלי דבר יגונב כאלו הקורא וריעיו היושבים לפניו תמה"ים לנפש אדם כמוני לאמר. מה הם אלו הדמיונות הפורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו ז מי לא ידע שגוף המעשה שעליו תפול השאלה במינוי לרופא שהוא התר גמור ? אבל שכח עיקר שבת שעל ציר זה תסיב כל השאלה ? והיא: שאנו חוששים שמא יבא לידי חילול שבת. ובפרט בענין רשימת הסממנים שהוא הדבר היותר רגיל ויוכל להזדמן כמעט בכל שבתות השנה. וא"כ הרי שעיקר שאלתנו היא לבקש התר לאיסור החמור הזה. אף אנו נשיב ונאמר: טעית הידיד ! טעית ! ולא ירדת לסוף הכונה. וחלילה לך לשאול להתיר את האיסור שהוא דבר שלא תוכל לשומעו משום מורה צדק ירא וחרד על דברו לא היום ולא מחר. כי אין בידינו להתיר את האסור. אבל השאלה בעצם אינה אלא אם מותר לחבק מינוי זה אפי' שיש לחוש שמא יבא לידי חילול שבת. וצדדי הספק הם בזה האופן: שכיון שבשעה שמחבק הרופא מינוי זה עדיין אין איסור שבת לפניו. ואינו מתנה לעקור עיקר שבת וכשיזדמן איסור שבת לפניו כבר הוא מקודם מלאך משרת ורופא בבית החולים. ובו בפרק יפלו איזה ספקות שיש כדאי בהם לעמוד ולבארם אם להתיר אם לאסור לפי משקל מצבו ומלאכתו שכבר נכנס בה בהתר גמור. ואין לה ענין בגופה של מלאכה שום ריח איסור כי אם מפני שאחר שכבר נשכר למלאכה זו פגע בו איסור שבת באיזה מן הדברים הקלים או החמורים שבו. זאת היא עיקר השאלה ותמציתה למעמיק בה. ושאלה זאת לפום ריהטא חוברות אשה אל אחותה עם השאלה שנשאלה לפני אחרוני הראשונים הלא המה הריב"ש סי' י"ז וי"ח וק"א וק"ב. והתשב"ץ ח"א סי' כ"א. והרשב"ש בנו סי' ת"ח. ונפסקה מפי מרן בב"י ובס' הקצר סי' רמ"ח על היוצאים בשיירא במדבר הגדול והנורא. והכל יודעים שהם צריכים לחלל את השבת בלי שים תקומה לא מינה ולא מקצתה. ועכ"ז פסקו דאם הוא לדבר מצוה יוצאים. ואפילו בערב שבת. ולדעת התשב"ץ ובנו הר"ש ז"ל הוא דלכל אפיא צריך להתנות עם בעל השיירא לשבות. אפי' שלא עלה בידו וכן פסק מרן ז"ל בס' הקצר עי"ש. אבל הטור שם והריב"ש בסי' ק"א פסקו דאינו צריך להתנות. והרב מוהר"א בן טוואה בתשו' שבתשב"ץ גופיה ח"ד סי' י"א דפ"ט ע"ג כתב דכיון דאם יזכור הישראלי התנאי הזה מה דלא אפשר יחזור ללעג וקלס . וחירוף וגידוף בפי הגוים. אז הולך עמהם בלי תנאי דכדאים הם כל הנך רבוותא לסמוך עליהם. ולענין דבר מצוה מה יקרא דבר מצוה ? העלו כל גדולי הפוסקים ובראשם ר"ת ורבינו יואל וראבי"ה והטור והריב"ש והתשב"ץ ובנו הר"ש ז"ל ומוהר"א ן' טוואה ז"ל שם. ובעל תרומת הדשן וב על שבולי הלקט דמקרי דבר מצוה לילך לסחורה או לראות פני חבירו. אבל דעת מרן שאין רוב הפוסקים מודים לר"ת. והרב כנ"הג שם בסימן רמ"ח סוף הגה ב"י הביא תשו' להר"ש ן' הרשב"ץ ז"ל כתיבת יד (ואינה בתשובותיו הנדפסות לפנינו כאשר בדקתי בהם היטב) דכתב להדיא דלא ראה שום אחד מהפוסקים חולק על ר"ת בזה. וסיים הכנ"הג וכתב ונכון עי"ש

הראתיך בעיניך הקורא חביב ! שכל שבשעת הנסיעה שהוא ימות החול. היא בהתר גמור ואינו כמתנה לחלל את השבת ואפילו שיודע ברי שלמחר מוכרח הוא לחללו. עכ"ז כיון דביום הנסיעה שהיא בימות החול היא בהתר גמור לא משגחינן על מה שיבא אחריה מן ההכרח. ואפי' באיסור דאורייתא כגון יוצא בשיירא דמוכרח לילך ברגליו. ואם אינו יכול התירו לו גם לרכוב ע"ג בהמה שהם שתי איסורים (עיין הרשב"ש סי תכ"ב) עכ"ז מותר גמור לנסוע כל שביום הנסיעה אינו פוגע באיסור שבת ודוק שהוא דוקא מטעם זה הוא ולא אחר שהרי כל הפוסקים גדולים עם קטנים אוסרים לצאת ביום השבת עצמו יען שהוא פוגע באיסור שבת ביום הנסיעה בשאט בנפש

וכבר אני רואה בך הידיד ! כי עכשיו נהפכת לאיש אחר יצהבו פניך בשמעך הראיה המופתיית הזאת. וכבר מדילך ומעצמך על פי ראיה אלימתא זאת. רצונך להחליט ולהורות שמותר גמור לתלמידנו הרופא נר"ו לחבק בב' ידיו אמונה המינוי הלזה בבית החולים. אחרי שבחיבוק זה אין בו ריח איסור. והוא דמיון ממשיי ליום הנסיעה שאין בה ריח איסור. ואם אח"ך יצטרך לחלל את השבת הוא בע"כ משום מזונותיו הקשים כקריעת ים סוף. ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא ? כענין חילול שבת שבשיירא שהוא הולך לסחורה ממש ממש. ולא עוד אלא שאתה בא להחליט דבר זה בכמה מיני ק"ו חזקים כתבור בהרים בזה האופן: השתא ומה התם היוצא בשיירא. דיודע בבירור דעתיד הוא לחלל את השבת ובאיסור תורה. עכ"ז הותר לו אפי' יוצא לסחורה. ואפי' בלא תנאי משום כי אין בנסיעתו בע"ש. שהוא יום חול שום עקירת שבת. ומה שיבא אחר זה מאין המלט לא איכפת לן אחרי כי בהיתרא נסע. בנדון שלפנינו שהוא ספק גמור אם יבא לידי חילול שבת אם לאו. ואם תמצי לומר שיבא אינו אלא רשימת שמות הסממנים בכתב שלהם הנק' בפה הפוסקים כתב גלחות. דלדעת ההגהות מימוניות ומור"ם בהגהה א"ח סי' ש"ו אינו אלא איסור דרבנן והרב נודע ביהודה ח"ב א"ח סי' כ"ט כתב וז"ל ועוד דאנן על הרמ"א סמכינן דסובר דהכתיבה של כתב גלחות אינו אלא שבות ואף שהבית שמואל סי' קכ"ז סק"ח חולק ועיין מג"א סי' ש"מ ס"ק יו"ד אעפ"כ כדאי רמ"א לסמוך עליו עכ"ד (יעוין תשו' שב יעקב סי' ה' ודוק שם דסמך עליהם להתיר אמירה לגיי לכתוב בכתב שלהם משום דחוי שבית כיעוש"ב על זה. וגם אני הדל בהיותי במח"ק רומי יע"א סמכתי על זה ב' פעמים. והתרתי לנאמן אמן הקהלה סי יהושע