שו"ת כרך של רומי לג

אהדדי זה בצד זה ממש בתוך עזרה אחת. הא ודאי דינא יתיב להביא אומן גוי לשבור המנעול או הפתח הקל הקל תחי' כיון דלא הוי אלא שבות דשבות באיסור דרבנן: וכאשר עשה מעשה הרב בית יהודה עיאש ז"ל ונראה מריהוט דבריו דרבו הגאון האמיתי שמיע לה וסמך ב' ידיו עליו ובאמת אליו שומעין כי לבו כלב האריה בהוראה זיע"א כנודע למי שמכיר ורגיל בו ובתורתו בשו"ת פרי צדיק כי היה באמת אדם גדול בענקים ומי יבא אחרי המלך? ואין לנו להשגיח על דקדוקי הרב זרע אמת ז"ל דמחי' מכבוד קדושת כהונתו ותורתי הנפלאה יש ויש דחיות מופתיו' דשבירת הפתח או המנעול הוא שבות דשבות ממש ולו יהי כל מ"ש הוא ז"ל גדול כבוד הבריות בזה בלי שום ריח ספק וצא ולמד מ"ש בתשו' בשמים ראש סי' שע"ה להתיר שבות דרבנן משום כבוד הבריות דיחיד. ועיין חוות יהיר סי' ט' דט"ו ע"א שכתב וז"ל. מ"מ בעובר בק"ע צריכין אנו לומר דלא דחי גדול כבוד הבריות רק בלא תסור כגון כלאים מדרבנן או טלטול בכרמלית. והיא סיעתא לתשו' בשמים הנז' ודוק. וגם למטה סיים וכתב שם סמוך לסוף התשו' ובמילי דרבנן אפי' בק"ע יעוש"ב כ"ש הכא דרבים ורבנן החשיבו בכמה דוכתי כבוד וטורח ציבור ועשו ממנו עיקר עד שהרב גינת ורדים ח"א ב' סי' מ"ט כתב שבכל עת וזמן ובאיזה יום שיסכימו עשרה לקרוא בתירה שפיר דמי ויוציאו ס"ת ויקראו בברכות מפני כבוד ציבור א"ד יעוש"ב. ועם שמוהרי"א בס' ברכי יוסף א"ח ס' קל"ה כתב דאין דבריו מחוורים עכ"פ הרב ברכות המים ד"ג ע"ג הביא דברי הגו"ר ז"ל הללו וכתב דבמ"א האריך להצילו מן החולקים עליו מהאחרונים והראה פנים שמרן ז"ל מסכים בזה א"ד עי"ש. וכבר חפשתי בכל ספריו הנדפסים ולא מצאתי תנא היכא קאי ומוכרח שעדיין נשאר בכ"י וא"כ כל שלא זכינו לראית ראיותיו הנאמנות דבריו נשארו כס' החתום דהגם שמוה"ריא ז"ל בס' ברכי יוסף לא ביאר דחייתו עכ"פ האמת אתו דטורח וכבוד ציבור אחר שכבר הם יושבים וקדמא ואתיא אז ודאי ראוי להחשיבו ביתר שאת ויתר עז לא לעשות חדשות לכל אשר יעלה בדעת עשרה מישראל זה לא אמרו אדם מעולם ומי בא בגבול מי כדי שנחוש לכבודו? והוא ברור כשמש עם שהרב ברכי יוסף ז"ל לא פירש טעמו אין ספק כי זהו עיקר דחייתו ומינה לנדון שלפנינו דהציבור ממתינים וטריחא להו מילתא לילך לב"הכ אחר או צער להם להתפלל חוץ מב"הכ שלהם או צר להם שיבוטל התמיד בב"הכ שלהם הא ודאי ראוי לחוש לכבודם בשבות כזה ולא יצטערו הציבור אפי' צער כל דהו ופוק חזי תשו' הרב מכתם לדוד פארדו ז"ל א"ח ס' ו' שחייב לציבור אחד לשלח אתרוגם למדינה אחרת והם ישארו בלא כלום אחר שכבר ברכו יום א' מפני טעם זה דגדול כבוד הבריות ראה דבריו שם באורך כמה מצטער אותו צדיק על ציבור שלם שממתינים לקיים מצוה אפי' מדרבנן ומחייב לציבור אחר שיבטלו מצותם לולב ניטל כל ז' מתקנת ריו"ח משום כבוד הבריות ע"ש. ובאמת ובתמים מי לא יתגבר כארי לעמוד כתריס מפני כבוד הציבור כי רב הוא בכל פינות חלקיו ולית דין צריך בושש. וכ"ש בהצטרפות טעם ביטול התמיד של אותו ב"הכ באותה תפילה כי לאו מילתא זוטרתי היא כמו שהוכחנו למעלה דעל כל ציבור וציבור ר"ל על כל ב"הכ רמיא להקריב את קרבן ה' במועדו ערב ובקר וצהרים. ולדעתי המעט כדאי כל טעם מב' טעמים הללו אשר כל חד בדידיה יש בו כל צורכו כדי להתיר שבות דרבנן בעבורו וכ"ש בהצטרפות שניהם באחד חד והאריכות בזה עוד להג הרבה ויגיעת בשר. וכגון דא צריכא רבא לאודועי באתרא דמתבעי דכל זה הוא באבידת מפתח ב"הכ אבל באבידת מפתח ההיכל שהוא נדון הרב בית יהודה והרב ז"א ז"ל יש לחלק הרבה דאם הבתי כנסיות סמוכים כמו כאן וע"הק ירוש' תי"ב דאינו יוצא הס"ת לשוק כלל ובני ב"הכ זה הולכין לב"הכ אחר מעוטפים בטלית וכדומה כמו חדר לפנים מחדר והדומה ומה הא ודאי דינא יתיב ליכנס לב"הכ אחר וליקח ס"ת משם ולקרוא חובת היום דהא כל עיקר טעמא היינו משום טורח ציבור שממתינים ואנן סהדי כי יותר טורח ציבור הוא אדאזילו ואתו תומן לשבור הפתח או המנעול כי צריכא עידן ועידנין ממה שהוא הולך מב"הכ זה לב"הכ אחר הסמוך לו ממש ונדון הרב בית יהודה ובית הכנס' של גורניין דביה הוה עובדא מכירו הייתי לשעבר כשהייתי בשליחות מצוה באלגזיר יע"א ובאמת אין ב"הכ אחר סמוך לו כל עיקר וע"ז יפה דן. ואפשר שנדון ב"הכ שהורה הרב זרע אמת במודינא הוא כמו ב"הכ של ירוש' תוב"ב ורומי שהם סמוכים זל"ז וע"ז לא רצה להתיר שבות כזה במקום דליכא טורח ציבור (ישוב דקדקתי היטב בלשון הרב זרע אמת שכתב מב"הכ אחרת הסמוכה ונהנתי ואין ס' שאין יציאת השיק או שיש אבל הוא בתוך ד' אמות באופן דליכא שום טורח ציבור) הכלל העולה דהכל תלוי בענין הטורח וההמתנה שממתינים הציבור וכל דבר שמוציא את הרבים מידי טרחם והמתנתם הוא הקדוש והוא הקודם ויפה כיון הרב שא"ב מוהרח"ף נר"ו בס' נשמת כל חי סי' ז' דאחר שהעלה לענין הלכה דבקריאת ג' פסוקים איכא משום טורח ציבור לכ"ע סיים וכתב והאמת דהכל לפי הענין שהם מרגישים בבטלה איכא משום טורח צוביר והחכם עיניו בראשו לתת לב להזהר בזה עכ"ד ודבר ה' בפיהו אמת

מעתה אשובה אראה מה שכתבת הנחמד ונעים! באמצע דבריך וז"ל גם לא ידעתי מקום ספיקא מי אתי עשה וכו' עד ועוד כמה דברים בטלו בשו"את את"ר ואני רואה כי חובה עלי שלא לשתוק בדבר זה ואומר. א"כ לפי מונח זה נסתם כל חזון ומאי האי דקא מהדרת חמדת הלבבות! למשכוני אנפשך אחר דבריך אלו להתיר משום דקס"ת הוי דאורייתא או תקנת עזרא וכיוצא. והלא יאמר לך האומר למתונך הוסיף על קס"ת חומרות כל מה שתוכל עכ"ז לא הגעת לחצי שיעור עקירת מצות שופר ולולב וקריאת מגילה והדומה וכאלה רבות וא"כ גם מצוה זאת דקס"ת יבטלוה לגמרי באותו ב"הכ אפי' שאין ב"הכ אחר ואפי' דהוי דאורייתא. ומכ"ש ממצות שופר ולולב נפקא דהתם בטלום בכל תפוצות ישראל והכא עכ"פ מתקיימת במדינה אחרת ולפי זה אני בא עליך פקח שבחכמים! בממה נפשך אם תחשוב דמצוה דאורייתא לא ניתנה ליבטל מפני שבות דרבנן א"כ עכשיו כי אין לנו רשות הרבים דאורייתא נקיים מצית שופר ולולב כיון דלא הוי כי אם שבות דרבנן. ואם כה תאמר שאני איסור שבת דחמיר לן ודינא יתיב להחמיר בשבות דרבנן ומפניו מבטלינן מצות עשה. א"כ למה ישבת בין המשפט"ים להתיר להביא אומן גוי אחר שמדבריך נראה שנגררת אחר דברי הרב זרע אמת המראה פנים לאסור וא"כ