שו"ת כרך של רומי לב

המצוה דבעלי דינים ועדים בעמידה היא משום כבוד הדיינים שהוא כבוד התירה דין הוא שת"ח יהיה פטור ממנה ויהיה עדותו מיושב והמלך לא יהיה פטור ממנה שבזה מתרבה כבוד התירה שאומרים אפי' המלך אינו יושב ואם היינו אומרים דעשה דשום תשים עליך מלך עדיף טפי היה משמע שגדול כבודו מכבוד התורה וזה אינו ח"ו. אבל מצוה שאינה משים כבוד התורה המלך פטור ממנה כגון מצות חליצה שהיא גזרת מלכו של עילם באותה מצוה פטור מפני שאין בפיטור זה היראה שגדול כבודו מכבוד שמים והת"ח חייב בה. כיון שאין עיקר המצוה מפני כבוד ת"ח אין לו ליפטר ממנה. שאין התלמוד גדול אלא המעשה ולהורות לנו שעיקר התלמוד היא המעשה חייב למחול על כבודו משא"כ במלך דלא שייך הך טעמא לגביה וראיה שבמקום שיש כבוד התורה אין כבוד למלך מההיא דאמרינן בסוטה: אגריפס קרא מעומד ושבחוהו רבנן והטעם דכי היכי דמחייבינן למלך לזלזל בכבודו משום כבוד התורה והוא קיום עשה דועמדו שני אנשים ה"ן הרשות בידו למחול משים כבוד התירה אף שבמקום אחר אין כבודו מחול את"ד ז"ל והרב מוהר"י מאיו ז"ל בס' דרכי הים ד"ג ע"ג אע"ג דתירץ תי' אחר משם מר רבו ז"ל עכ"ז תקע עצמו בזה דהוא באמת ישוב נאה וראוי למי שאמרו הנה לפי דברי מוהרח"א ז"ל נתברר לנו דבשביל כבוד מלך מבטלין איזה מצות עשה כשאין עיקרן משים כבוד התורה אבל כשעיקרן משום כבוד התורה כמו כבוד ת"ח כבוד תורה עדיף ואילו בציבור דאינו בעדיפא מינה דאפי' מצוה שעיקרה משום כבוד התירה שהוא מצות והדרת פני זקן בטילה היא לגבייהו אפי' ציבור כל דהו וא"כ בדא אשכחנא פטרי למה מפני כבוד וטורח ציבור נדחית מצות וקדשתו וכהנים הופכים פניהם כלפי העם וקריאת דברים שבכתב בע"פ וכן כמה וכמה דברים הובאו בספרי הפוסקים. והלא הציבור חייבים בקיום התורה ואיך יתבטל אפילו קוצה של יו"ד מפני כבוד המדומה? אם לא שתאמר דאימת ציבור היא עצמה אימת מלך ויותר מהמה וא"כ דיינו שנשוה הנדונות ונאמר. כל שהמצוה שאנו מבטלין מפני כבוד המלך או הציבור במקום שהוא אינה מצוה שעיקרה משים כבוד התורה אה"ן דאי הוי טורח ציבור גדול עברינן בה לפי שעה הכל לפי מה שהוא הענין. ומזה היסוד יסתעף דבמלך דשייך פה ענינים אלו והם עוקרים על המלכים עוקרים משום כבוד הרבים התלוי בו. וכן ביטול מצוה החליצה דשייך ביה מבטלינן לה משום כבוד הרבים דתלוי בו. אלא דכיון דבציבור אף על פי דיש לי מלך ממש ויותר עכ"פ לא שייכי בציבור ביטול מצות פרטיו' כי כל התורה כולה מתקיימת ביחיד ולא בציבור כי אין הציבור חולצין כאחד. כדי לפוטרן כדין מלך ואין הציבור וכו' כדי שנאמר עוקרים על המלכים וביום הכיפורים כל אחד בדידיה מחוייב לחלוץ מנעליו ולבא לב"הכ הא ביחיד ולא משכחת לה מצוה שהציבור כבר עומדים ויושבים כמלך בגדוד ואנו גוזרים עליהם שיצטערו כדי לקיים איזה דברים כי אם אלו לגלול ספר תורה ולזה אין גוללין וקוראים בע"פ. או לקיים וקדשתו ולזה אין מקיימין או להפוך פני הכהנים כלפי השכינה ולזה הופכים פניהם כלפי העם ועדיפא מינה מצאנו דאפילו מפני כבוד התלמידי חכמים אין חייבין לקום ואף על פי שהוא כבוד התורה עכ"פ הוא על כבוד המדומה של ב"ו ולזה לא מטריחינן להו כי אם על כבוד התורה הרוחניי ממש דאז ודאי ראוי להטריח הציבור. כמו הקמת ס"ת אפי' היותו בתיבה וכמ"ש הרשב"א ח"ג סימן יו"ד (וענין בבלאי טפשאי אינו ענין לנדון שלפנינו שהתם על היחידים מיירו והוא ברור) ועל המלך בענין כבוד התורה אפי' שהוא על המדומה כמוהו לא מעברינן כלל. דכיון דהם חד לגבי חד זה בא מפני כבוד הרבים וזה בא מפני כבוד התורה שהרבים חייבים בכבוד גופה של תורה על דרך אתה ואמך חייבים בכבודי הא ודאי מחייבינן למלך בכבוד ת"ח לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן מצות כללות התורה ימין ושמאל. הנה נמצא מבורר בא"ר לח"י רוא"י דכבוד הציבור עדיפא מכבוד מלך בכל פינות חלקיו אי מכל ראיות האמורות. ואי ג"כ דמלך אינו יכול למחול על כבודו מפני שהוא כבוד הרבים ואין בידו למחול כבוד אחרים אבל הציבור במקום שהם המה המלכים ממש שאין עליהם שום מורא ופחד כי אם מוראת שמים דוקא. וכמצביהו עבדי ואי רצו למחול מחלי. כי מי יאמר להם מה תעשו וק"ו לשכינה שאמר הנביא. חבור עצבי' אפרים הנח לו. ובזה אזלו כל הפקפוקים של הרב שא"ב מוהרח"ף נר"ו בס' נשמת כל חי ח"א סי' י"א עיין עליו. נמצא מבורר יפה יפה דכבוד ציבור וכבוד המלך נראה בהן דברים שוין לכל הפחות בענין ביטול איזה מצות בעבור כבודם אלא דבמלך כיון דהוא יחיד שדינו כציבור נראה בו או כמו שתאמר שייך בו איזה ביטול מצות אחרות כמו חליצה ועוקרים פל המלכים דלא שייכי בציבור והיכא דשייך שייך והיכא דלא שייך לא שייך. והרי כבוד ת"ח דלא שייך במלך כיון שהוא חד לגבי חד. ולגבי ציבור שהם הרבים שייך אפי' שהוא כבוד התורה. כלל העולה מכל האמור כי מי שידקדק היטב בחילוקנו זה האמיתי מצד עצמו יכריע את כל העולם כולו לכף זכות ויודה ויאמר דכבוד ציבור כולו בכל מקום שהוא וכבוד המלך שוים ואפשר כבוד ציבור גדול יותר והוא אשכול שהכל תלוי בו. וצריך לדקדק בכבודו באלף אלפי ידות מהמלך ושמא ח"ו יקוצו בנ"י במצות אלהיות והדברים עתיקים למבינים המחודדים וכל דבר דאתי לזלזולי בכבוד ציבור מותר לעבור עליו ולא נבא לראות כבלע את הקדש ובמחילה מכבוד איזה אחרונים אשר עמדו בזה ומחלקים חילוקים דקים ודחיות קלות בעיניהן להוציאן שאינם באמת ראיות לפי כבודם לתת הפרש בין מלך וציבור. ולדעתי המעט כיון שהציבור עומד שם כל הקהל פה אחד כל מאי דאתה מצערו ומטריחו בדבר דלאו אדעתיה כדי לקיים אפי' דבר תורה גמור כל שאינה מצוה בכבוד התורה בגופה ממש ובגוף מצותיה בכללות אתה עובר בלי ספק עבירה גדולה יותר ממה שהיה המלך עומד. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ולולי שהיד כותבת הגסה בנח"ץ הנחוצ"ת היתי מביא ע"ז טומוס של ראיות. והבוחר יבחר איך שיהיה כל זה אני כותב כנושא ונותן בהלכה להורות דמפני כבוד ציבור ניתן לדחות אפי' דבר תורה ומאי דמסתפקא ליה להרב ש"ץ ז"ל פשיטא לי ההדיוט. אבל לענין נדון שלפנינו הלכה למעשה שהציבור נאספו שמה כל ההדר"ים פתח אהל מועד אפילו להתפלל מנחת יו"ט שחל להיות בימי השבוע ואין קול ואין עונה כי נאבדו מפתחות העזרה והב"הכ האחר אינו סמוך כמו שהוא כאן ברומי. ובעה"ק ירוש' תוב"ב שהם חמשה בתי כנסיות דסמכו