שו"ת כרך של רומי לא

עצום להקדיש את קדוש יעקב ותקנת מרע"ה בלימוד ס"ת בציבור שעיקרה מ"ע בלימוד התורה. כל אלה המצות אחר החרבן מתתקנים ע"י תפילת ציבור וקס"ת בציבור להוציא את מי שאינו יידע ולזה שפיר קרי עליו התשב"ץ נשבע לבטל את המצוה מי שנשבע שלא להיות ש"ץ הגע עצמך כי באותה שעה אין מי שיוכל להוציא ידי חובתו את מי שאינו יודע לקרות וללמוד ולקדש א"כ היא מבטל הרבה מצות עשה וראייתו מכל הנופל אינו נופל ליד הגבאי תחילה היא ראיה הראויה לפי כבודו כי רב הוא ומי כמוהו באחרוני הראשונים זיע"א? ואין צורך להרחיבה כי היא פשיטה לפניה ופשוטה לאחריה יעויין בדבריו ולדעתי הר"ן והתשב"ץ אינם חלוקים בדברים שבקדושה דמ"ש הר"ן דקרא דונקדשתי בתוך בני ישראל דבעינן עשרה הוא ודאי אסמכתא וכאשר הארכתי לעיל דאחר החרבן אסרו לאומרם ביחיד וכמ"ש המבי"ט וא"כ בזה אפי' התשב"ץ מודה וא"א לו לחלוק אבל מ"ש התשב"ץ דהוא מ"ע קאי על האמירה דודאי כל איש הישראלי מחוייב להקדיש את קדוש יעקב או שיתקיים מצוה זו בב"הכ שלו והרי כאלו קיימה מדין ערב ובהתבטל מכל וכל לדעתי אפשר דגם הר"ן יודה דהוי מדאורייתא או קרוב לו. ובזה לא משתעי הר"ן כלל דהר"ן לא תקע דבריו אלא על היותם בעשרה הא ודאי הוא איסורא דרבנן שלא לאומרם כי אם בעשרה והיא ברור ועיין להרב חוות יהיר סימן קי"ב מה שפירש עם יסוד זה הא דאמרינן בגיטין דמ"ז ר"א שחרר עבדו והשלימו לעשרה ואמרו בגמרא דמצוה דרבים שאני ופי' הרב ז"ל דמצוה דרבים ר"ל שהוא קידוש ה' ואי אפשר כי אם ברבים ואם לא שחררו היתה בטלה המצוה מכל הרבים ההם שהיו נאספים יחד א"ד עיין שם באורך ושפתים ישק משיב דברים נכוחים. ומכל האמור נמצאו דברי התשב"ץ אשורי"ם ולטושי"ם ואין בהם נפתל ועקש. והארכתי בהם אם כדי לבאר הדברים בעומקן ורומן ואם ג"כ להוציא מש"כ הרב שא"ב נר"ו בישובו על התשב"ץ שהוא ישוב לפי חומר הנושא לזה כאן שנה רבי הוא הגאון הרמ"ז ז"ל הישוב הזה יותר ברוחב לבאר הדברים ולומר דכן ראוי לישב במונח קיים וע"ז סיים והוא על דרך שכתב נכרי והאמת אתו כי הרב שא"ב הנז' נר"ו לא ירד לעומק ולשורש חילוק זה כי אמרו כמתנבא ולא ידע מאי ניבא וע"ז הרחבתי דברי הגאון הרמ"ז ז"ל ודי בזה ומכל האמור תורה יוצאה בהינומא וראשה פרוע דביטול תפלה בציבור ודברים שבקדושה הוי ביטול מ"ע מדאורייתא כיון שיש מי שאינו יודע ואינו יוצא כי אם במה שאזניו שומעות בציבור ושומע כקורא ומינה לכל הדברים שיבואו לבטל תפילה בציבור ודברים שבקדושה וכ"ש אי איכא בהדיה קס"ת דודאי דיינינן בספקם לחומרא כשל תורה ממש ולית דין צריך בושש. ומינה היכא דליכא ב"הכ אחר. ואין מקום להתאסף עשרה לפי משקל זה דינא יתיב אפילו ביו"ט לשבור הפתח כדי שלא יתבטל תפילת ציבור דאפשר יש מי שאינו יודע ואינו יוצא ידי חובתו בתפילת שחרית כי לא בא ויוצא עכשיו. כל זה אני כותב להעיר אזן בלימודים לפי משקל הדברים אשר באו בתשובתך הידיד! אמנם כדי לבא לידי גמר דין בנדון שלפנינו לא זו הדרך ולא זו העיר וארח חיים למעלה למשכיל להוציא לאור משפט ולקרוא אומן גוי לשבר הפתח או המנעול אפי' במנחה דיו"ט דלית בה ס"ת ואפי' יש ב"הכ אחר או יכולין לה להתפלל במנין עשרה באיזה חדר מהחדרים הקרובים או הרחוקים. שהרי הא דטורח ציבור וכבוד ציבור שהרב זרע אמת ח"א סימן ל"ז מזכירו כלאחר יד היא היא עיקר מטרין והוא העמוד הנכון אשר ראוי להשען עליו דהנה ענין טורח וכבוד ציבור לאו מילתא זוטרתי היא שהרי ביומא ד"מ אמרו ובעשור שבחומש הפקודים קורא אותו על פה ואמרו בגמרא משום כבוד ציבור שלא יהיו מצפים ודוממים על כך. ואיסור דברים שבכתב שאסור לאומרם בע"פ מוכח מסוג א דגיטין ד"ב ותמורה די"ד שהוא דאורייתא וכ"כ בס' ישרש יעקב בחי' לגיטין שם. וכ"כ בס' החרדים ה"ד הרב שלמי ציבור בתחילת הס' וכ"כ הרב ערוך השלחן א"ח סימן מ"ט וכן משמע מתשובת התשב"ץ ח"א סימן ב' שהכריח מסגיאו' הנז"ל דהוי מד"ת ועוד לחקירת חכם שחקר הגאון הרמ"ז זיע"א בחק"ל א"ח ד"י סוף ע"ד שהיא באמת חקירה אלימתא כיעו"ש בדבריו באורך. ועם שהוא ז"ל צלל במים אדירים כמדתו לכל רוח חכמה ותושיה שם בסי' י"ב ובסימן נ"ו ונ"ז ועכ"פ העומד בכל דבריו ברוב עוביין ורוב הקיפן בעיניו יראה ולבבו יבין דאם לא יאמ' מד"ת עכ"פ הוא כמעט כדבר תורה ואיני יכול להאריך לברר הדברים יותר ורצוני לומר מכל זה דעכ"ז נדחה דבר חמור כזה מפני כבוד ציבור וגם הראיה של כבוד מלך דדחי איסור תורה דעוקרין על המלכים שהביא הרב ש"צ ז"ל שם ראיה היא ועם שהן לאו ורפיא בידיה בתת הפרש מכבוד כל ישראל לכבוד ציבור פרטי וגם הרב זרע יעקב בן נאיים דחאה באמת הבנין מטעם זה כיעויין בדבריו אכתי לא איפרק ומי שעומד על בוריין של דברים עיניו יחזו דאין לחלק כלל. שהרי לפי מה שהעלה הרב ש"ץ ד"א מוכח להדיא דכבוד ציבור עדיף מכבוד ת"ח ואפילו כל בי עשרה בכל מקום ובכל זמן ואילו כבוד ת"ח מצינו שהוא גדול מכבוד המלך כדאשכחן גבי עדות דאמרו לינאי עמוד על רגליך ויעידו בך. ואילו גבי ת"ח קי"ל דיושב ומעיד משום כבוד התורה כדאיתא בשבועות וא"כ דוק מינה אי ציבור פשוט גדול כבודו מת"ח כ"ש ממלך דת"ח עדיף מיניה וא"כ מינה דכמו שמצינו דבשביל כבוד ת"ח עברינן על קרא דועמדו שני אנשים מפני כבודו כך עברינן על דבר אחר מפני כבוד ציבור. והטעם דאנו עוברים במלך. ועוקרים על המלכים. הוא הוא מפני כבוד ציבור לא שנא כל ישראל לא שנא קהל ועדה מישראל וא"ת אם באת לידי מדה זאת רוצה לומר שכבוד המלך מכח כבוד ציבור קא אתי א"כ כמו שהתרת בת"ח קרא דיעמדו שני אנשים התר התר גם לגבי מלך כיון דעיקר טעמו משום כבוד ציבור וכבוד ציבור עדיף מכבוד ת"ח א"כ מינה למלך שיהא לפחות בערך ת"ח לאמר לו שב ואל תעמיד וכ"ש שלא לומר עמוד על רגליך בק"ע. ולברר מבוכה זאת אין לנו דרך כי אם לדרוך על במותי דברי מוהרח"א בס' אש דת פרשת שופטים שהוא עמד על חקירה זאת באופן אחר משם מהר"ם הלוי נזיר ז"ל והיינו דגבי מלך אפסיקא הלכתא דלא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני כבוד המלכות ות"ח חולץ וחולצין לאשתו. מזה מוכח שהמלך גדול כבודו יותר מת"ח. ואלו גבי עדות להפך וכנז"ל. ובירור חקירה זאת עלתה לו להרב ראויה לפי כבודו והיינו שמצוה שעיקרה משום כבוד ת"ח. הת"ח פטור ממנה הלכך גבי עדות כיון שעיקר