שו"ת כרך של רומי ל

התקנה בציבור נתקנו כל זיווגי מידות העליונות א"כ היחיד שלא שמע קס"ת בציבור מפני עילה כל דהו לא ביטל מצות עשה ואפי' מדרבנן והוא ברור. ובזה נדחה לה גם לטענתו הב' דאפשר מפני יחודיו של האר"י בחר להתפלל בביתו בכונה ולא לשמוע קס"ת. מאריה דאברהם! במה אנן קיימין אם לדבריו דשמיעת היחיד קס"ת בציבור הוא מקיים מצות עשה אפי' מדרבנן איך פה קדוש יאמר דבשביל יחודים והדומה יבטל ההר"י מצות עשה אחרי אשר אריה שאג בהקדמת שער המצות על מבטל מצות עשה דנשמתי חסירה ונקרא בעל מום ועליו נאמר כל אשר בו מום לא יקרב ואין לו תיקון עד שיחזור בגלגול ואפי' במצות שאינו חייב בהם כי אם בהזדמן כגון מצות שילוח הקן. עכ"ז צריך האדם לחפש אחריהם ולקיימן כיעויין בדבריו. כ"ש ביטול שמיעת קס"ת זמן הרבה שהיא חובת גברא מידי זמן בזמנו קרוב להנחת תפילין ואפי' במצות דרבנן וחומרות ראה הנהגת האר"י ז"ל בשער מצות פ' עקב ומנה תקיש. אלו קס"ת בציבור ליחיד היה בה מצוה דרבנן כמה היה לו לחוש לפי דרכו דרך הקדש? והוא פלח חיי ראשי! גם את השלישית שפי' שהיה הולך אח"ך לשמוע היא דוחק עצום שאין לו שחר דין רישיה תביר שא"כ מה היה לי לחוש עוד עד שכתב ולא חשש ואי היה הולך אח"ך ך מה היה לו לחוש ואי משום כסדרן ר"ל שחרית קס"ת מוסף. אחרי אמחי"ר לא גרם לו זה אלא מיעוט ידיעתו בענינים אלו שמי שעומד בסוד ה' דברים על בוריין עיניו יחזו כי ענין קס"ת אין לו קשר בענין התפילות כי הוא ענין בפני עצמו ובקיעת היסודות לתוספת אור תורה ובסגירת ההיכל נעלמים כמ"ש לעיל וענין ההפלות הוא ענין עלית ג' עולמות בי"ע והזיווגים הנעשים בעולם האצילות וחזרתם אחר עלינו לשבח אמת דענין תפילת שחרית צריכא רבא קודם קס"ת ועיין בדרוש ס"ת דמנחה של שבת ויתבאר לך הדברים אבל ענין מוסף אינו מעכב אם יאמר קודם קס"ת או אחר לענין קשר הענינים ודוק כי קצרתי. כלל העולה מכל האמור כי לא צדק הרב שא"ב נר"ו בכל מה שכתב בפרט זה לא בספרו סמיכה לחיים ולא בחקקי לב ודברי הגאון הרמ"ז דקס"ת ליחיד אינה מצות עשה אפי' מדרבנן אם מתקיימת בציבור הם שרירין וקיימין בין עפ"י הדין והפשט בין על פי הסיד והוא ברור. וממה שהתבאר בענין קס"ת דאינה חיוב ליחיד אם מתקיימת בציבור נחנו נעלה לענין תפלה דלא מבעיא ללוקהת דרבוותא דס"ל דתפלה היא דרבנן ר"ל דאינו חייב האיש הישראלי להתפלל בכל יום מן התורה מקרא דועבדתם (אלא דוקא כשעת צרתו דודאי הוא מן התורה וכמ"ש הכתוב והיה כי יבואי עליך וכו' ושבת עד ה' אלהיך והתשובה היא בצעקה כנודע וגם במקום אחר נאמר ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ותפלה כזאת אין מי שחולק כדבר דודאי הויא מדאורייתא כענין מצות היחיד בלי ספק אבל שיחוייב האדם להתפלל בכל יום גם בלי טעם צרה הא ודאי לא הויא אלא מדרבנן וכבר אמרו רז"ל כל העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים וכן בחזקיהו נאמ' ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל ודרשו רז"ל שהתפלל מקירות לבו דכיון שהתפלל מתוך צרתו ודאי התפלל מקירות לבו וכן בחנה והדומה להנה) דהא ודאי תפלה בציבור אינה חובה על היחיד אפילו מדרבנן אלא דוקא דכיון שהיא במקום קרבן התמיד לאחר החרבן שאין השכינה שרויה שיקובל כל תפלת היחיד בכל שעה צריך שיתפלל בשעה שהציבור מתפללין אבל אם יתפלל בשעה שהציבור מתפללין תו אין עליו ריח חיוב אפי' מדרבנן ד"ל מתורת תקנה או מצוה. כי אם מתורת עושה טוב. וגם הרא"ש כלל ד' סימן י"א לא התחיל תשובתו כי אם בטוב להתפלל עם הציבור בעשרה וכו' וגם אם אין ת"ח מתפלל עם הציבור וכו' לא ידינוהו לכף זכות לומר שהוא עסוק כלימודו עכ"ד יעוש"ב ואפילו למי שס"ל דחיוב תפילה בכל יום הוי מדאורייתא מקרא דועבדתם. (וכן דעת הרא"ם בספר יראים סימן י"ד ועט"ר מרן אבא רבי אליעזר הגדול ז"ל בחיבורו עמודי הארזים על ס' יראים שם צירף לדעת הרמב"ן והרא"ם דעת התוס' והרי"ף והסמ"ג והר"ש ן' גבירול והרד"א והר"ב ויטאל בס' החרדים והרדב"ז ח"א סימן רצ"ג וכתב דכן הוא דעת הראב"ד מדלא השיג להרמב"ם כדרכו ועט"ר מרן אבא ז"ל אזר כגבר חלציו לישב כל הסוגיאות שהקשו הרמב"ן והבאים אחריו על דעת הרמב"ם באורך וברוחב) דינא הכי לענין תפילה בציבור אין נגרע אפילו כמלא נימא עד שאין צריך עליו ראיות ונפקא מינה לדעת כל הני רבוותא. בין למאן דס"ל דתפילה מדרבנן בין למאן דס"ל מדאורייתא עכ"פ ליכא מאן דפליג דהפילה בציבור לה להוציא את מי שאינו יודע הוא כמעט מדאורייתא שהרי ק"ש הוי מדאורייתא לכולי עלמא מצות לימוד התורה דבר מה היא מדאורייתא וא"כ מי שאינו יודע מבטל מצות עשה בלי שום ריח ספק וכ"ש השתא אחר החרבן דאסרו חכמים לומר דברים שבקדושה ביחיד כ"א בעשרה א"כ אם ח"ו ליכא תפילה בציבור לא יתקדש שמו יתברך בדברים שבקדושה כלל וזהו שבחן של ישראל וכמ"ש הנביא ישעיה. והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו וידעו תועי רוח בינה וכו' ומכאן סמכי לתקן אחר קדושה ברכת מלמד לאנוש בינה כמ"ש כמגילה והובא בירושלמי פ"ב כיעוש"ב נמצא דמדברי קבלה חייב האיש הישראלי לקדש את ה' בדברים שבקדושה ואי ליכא תפילה בציבור מתבטל דבר זה מקרב ישראל ולזה כופין לכל ציבור וציבור שיהיה להם תפילה בציבור ואי ליכא עשרה מכונים עם הש"ץ ראוי לתקן שהציבור ישכיר עשרה בני אדם להתפלל עם הש"ץ וכמ"ש הרא"ש בתשובה פ"ד סימן י"ט וז"ל ולכן בימי אבותינו יחדו עשרה בטלנין להיות תדיר בב"הכ ולכוין עם הש"ץ מראש ועד סוף עכ"ד. ושוב נזכרתי מ"ש החבר הטוב למלך הכוזר מ"ג סימן י"ט וז"ל וכן קבעו לנו שיתפלל היחיד תפילת ציבור ושיהיה תפילתו בציבור בעוד שיאכל לא פחות מעשרה כדי שישלימו קצתם מה שיחסר מקצתם בשגגה או ב פשיעה ויסתדר מהכל תפלה שלימה בכוונה זכה ותחול הברכה על הכל ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה ע"כ עי"ש שהאריך הרבה. הנה כמה הלכתא רבוותא איכא למשמע מדבריו חדא שאמר קבעו ולא תקנו. נמצא דאם יתפלל אפילו שאינה תפילה בציבור ר"ל אותו נוסח יצא שנית ושתהיה תפלתו בציבור בעוד שיוכל. ובעילא כל דהו פטור כמ"ש רב נחמן ותשובת הראש הנז'. שלישית דתפילה בציבור היא מדין ערב להוציא גם את המזידין וכ"ש לשוגגין שלא התפללו כלל. וכ"ש למי שיתפלל בביתו והיא ממש במקום קרבן וע"ז סיים ותחול הברכה על הכל ודוק בכל דבריו כי הם שקולים בשקל הקדש ממש על פי המשקל האמור לא נופל דבר. (והרבה צעקות צעקתי שם קהלתנו רומא יע"א על דנא פתגם כי הן בעיון עין כמר בוכה מראות חזרת הש"ץ הוא לבדו דר ובעיני קוץ ודרדר כי אין שומע לו אדם חי כי כל אחד בא ומתפלל ויוצא ואין שומע לי כדי שלא להוציא איזה פרוטרות על זה שרי להו מאריה.) נמצא דתפילה בציבור הוא דבר שבחובה מן התורה. עכשיו כי חרב מקדש ואין לנו קרבן לכפר על מי שאינו יודע ומבטל מצות עשה דק"ש ומ"ע דלימוד תורה. וחיוב