שו"ת כרך של רומי רמא

בידנו? והוא חוץ מהשכל הישר הנטוע בנו כי אם תורתנו לא הכבידה עולה לחייב ולהאמין מה שיכחישנו המופת וגם לא לקיים מה שלא יוכל הטבע החומרי לסובלו עד האמור למעלה איך אני אבוא אחריה לקלקל את המתוקן? והיא ברור שאין כל בעל שכל יוכל להכחיש וזהו אומרו בפסוקים דאייתינן עלייהו משפטי ה' אמת ירצה בין משפטי התורה ובין משפטי הטבע שכולם בשם יקראו משפטי ה' שהם בהשגחתו יתב' כולם אמת מצר עצמם ונעשו טבע קיים בזה כן זה וע"ז צדקו יחדו ממש שלא יחלוקו זה עם זה וממילא גם בני אדם גם בני איש אין מי שיחלוק עליהם וע"ז כחרם גדול לא כן במשפטים האנושים אפשר יבא זמן שעפ"י ההכרח מוכרחים לסדר חק ומשפט שיחלוק ע"מ שיחייבנו המופת או מה שהוא נגד הטבע בין יהיה אמיתי מצר עצמו או הכרחי עכ"פ לא תקובל ברצון כי אם ע"י כתר מלכות והוא פשוט

(ה) אמר המשי"ח ס"ט ולי מה יקרו רעיוני הפלוסוף האלהי הזה ז"ל שבשתי דברות אמרות טהורות כמין שתי טיפי מרגליות והוא אומרו ודוגמא ישימו מגמת פניהם אליה חזק את הנחלות וחבש את הנשברות בטוב טעם ודעת בהמציא מאמר קצר בהשלמת כוונתו כנגד המשיב עליו ומה בצע בחשבם מה שעשה אברהם אבינו עליו השלום שהטה שכמו במה שלא מחוייב? מאחר שמה שנצטוה הוא קרוב לנמעות בטבע קיים בקיבוץ שני הפכים בנושא אחד (וזה מלבד שהיתה מצוה שאין טבע האנושי יכול לעמוד בה כי מי יהרוג בנו חמודו ולא תפרח נשמתו כהרף עין?) ואיך אפשר שאתמול יאמר לו כה יהיה זרעך והאמין בה' כי השיג כי הוא בעל היכולת ושוב לתוספת חיזוק יפרש לו הבטחתו זאת על מי תחול באומרו כי ביצחק יקרא לך זרע ובבקר השכם וזרע אין לו ויבקשהו והנה איננו כי לקח אותו אלהים לריח ניחוח? ואם עד אלה הוא עליו השלום לא רצה להתוכח ולהתחכם היה שליט ברוחו ונפשי אותה ויעש נגד שכלו האנושי ונגד טבעו החומרי ואין מביאין ראיה ממנו בזה כי היסוד המוסד בלב כל חכם לב הוא כי אלו היה בדת הכללית הנתונה מאליו יתברך ציווים כמו אלה היה היכולת ביד אנשיה להתחכם ולהתוכח ולפרש הדברים לישר כל מעגל אלא כי בריך האל המרחם על הבריות אשר לא הכביד עליהם בשום ציווי נגד שכלם האנושי ונגד טבעם החומריי כי ראתה חכמתו חולשת טבעו ורוב המעדותיו לפי ענינו ותכונותיו אשר אין לו כרעים לנתר בהם להעלות אל האלהים כפי מה שיכוון ממנו בצורתו ומזה יצא. שמעולם לא תמצא בדת האלהית האמיתית והיא תורת מרע"ה שום מאמר סותר השכל ומנגד הטבע ועדיין לחלוחית דייטך קיימת הפלוסוף האלהי במה שכתב דברים ראוים אליך כי הוא לא בא בדבר נמנע אצל השכל ולא ציוה דת בלתי יכולים לעמוד בה ולא נראה בהנהגתו לעולם דבר ייגע. ואיך תוך כדי דיבור הבהלת אותנו בהשימך נגד פנינו מה שעשה א"א ע"ה שהוא ענין סותר אל שלשת השרשים המושרשים בעדן גן השכל והדת ובחצרות אלהינו יפריחו? נשאלך ותודיענו הפלוסוף האלהי אם באולי מה שהיה בלב א"א ע"ה בכח והוא לזבוח בנו חמודו היה יוצא אל הפועל והיה למאכולת אש האם ישאר מקום לשכל האנושי להאמין שמעפר ואפר צבור ע"ג המזבח יתקיים מאמר האל כה יהיה זרעך כדמותו כצלמו? ואם יתקיים יהיה בדרך בריה חדשה כתחיית מתי יחזקאל ושכל גרגיר אפרו יצמיח רבבות אלפי ישראל א"כ הרי שלא נתקיימה הבטחתו לאברהם בדרך טבע כמו שהבטיחו וכמובן מהפסוק כי פנים חדשית באו לכאן ע"י מעשה ניסים והוא ברור

והרב ז"ל להסיר תלונות חסרי העיון ועקשי ההבנה מעל דבריו כלכל דבריו במשפט בהשמיע כוונתו להקורא החסיד המאמין שכל כוונת נסיון זה וכיוצא בו לא לעצמו יצא כי האל ידע זה האופן ממנו וא"א בשום אופן לצוותו בדרך אמת אבל כוונתו תסוב למען דעת כל עמי הארץ ובפרט זרעו אחריו גבול יראת שמים וטוב ההשמע לו יתברך מבלי הרהור אפי' כמלא נימא לא שא"א ע"ה היה מאמין ששני ההפכיים יתקיימו חלילה! ולא ג"כ שהיה תולה נבואתו הראשונה בספק או בדמיון כוזב חלילה! ומפני אחת מהמחשבות הללו גמר בלבו והוציא בשפתיו לעלות ולזבוח בנו יקירו זה לא עלה על לב מאמין מחקרי מעולם! כי אם תורתנו הקדושה המורשה לנו מאתו ע"ה (ר"ל כל עקרי ושרשי האמונה וכמה מצות כנודע) בכל פינות חלקיה ממאנת להאמין כזאת איך נוכל לשפוט שהוא האמין על אופן כזה ל ואם המקור משחת מאין תמצא מים במורד? הס כי להזכיר! ואם כל מראות הנבואות והחזיונות היו אצל הנביאים ככל הענינים המושגים לנו במוחשות או במושכלות או בראות העין איך יוכל לתלות בספק או דמיין כוזב החזיון אשר חזה בראשונה? היש ידיעה נאמנה כראות העין? כן הדבר הזה וכאמור. ומה עצמה חכמת התפלספות רז"ל ומה צחה מליצת הגיונם אומרם בב"ד נלכה עד כה נלך ונראה מה יהיה בסופו של כה והוא כה יהיה זרעך ופי' ידוע (עיין יפ"ח) כי היה בספק אם דרך נסיון אמר לו או שחזר בו לאיזה סיבה נמצא שבקיצור מילין ובמליצה צחה ביארו רז"ל המבוכה הזאת על נכון. חדא שאברהם ע"ה לא יאמין הב' הפכיים בשים אופן כי ביציאת הנבואה האחרונה אל הפועל תכף ישפוט כי חזר בו יתברך מהראשונה מטעם ידוע אליו ולא ייחל אליה עוד וזאת שנית השמיעונו שלא היה תולה נבואתו הראשונה בדמיון כוזב אלא כי מה שראה היה אמת גמור אלא שהיה מחליט שחזר בו מטעם ידוע אליו וצדקת אברהם אבינו היתה שלא התחכם קודם מעשה לפלפל ולהתפלסף ולבקש תשובות ותואנות בהקישו נבואה ראשונה לאחרונה ומתוך חכמת ההקש יוליד איזה המצאה או הכרע לתפוס הראשונה או האחרונה כי אם עשה כעבר המקיים מצות אדונו אפי' אם יהיה הפך מה שציוהו אתמול בשופטו כי הוא יודע עניני ביתו ועל איזה סיבה חזר בו וממילא ידענו עוד צדקת אברהם שהגם ששפט תכף שלאיזה סיבה חזר בו לא התוכח עם האל ית' למען דעת הסיבה כמו שהתוכח איוב הודיעני על מה תריבני

ומעתה כמה עשתה והצליחה החכמה העליונה בעשרה נסיונות והאחרון הלזה הכביד ושאבינו הראשין אבי משפחתנו המיוחסת הזאת אחד היה אברהם עמד בכלם בכל דעתו כי באמת ובתמים למיימינים בדבר היה ענין זה כמערכה אל הדרוש לנתינת התורה והחוקים לזרעו אחריו והוא כי אם