שו"ת כרך של רומי רלט

בלימודים כאלו. בלמדה ספר כמו זה תעבור בין בתריו ועליו לא עומדת ולא יושבת אלא מוטה כשעה שלא יום ולא לילה. ובהכרח טיפי מרגליות כמו אלה נושרי' מפיה מבלי שתטעו' בהם טעם בשר מפני מיעוט הרגלה בהם. אבל אם השמע הביאור באר היטב בכל לשון אשר היא שומעת ורגילה. באמת תתעדן בדשן נפשה. כי הוספת לה דברים מבוררים כשמלה לאמת אמונה בדרך מובן. הוספת לה נחת רוח באמונת התורה ומעשיה הטובים. ואין ספק כי יברכך ויכבדך באהבה וחיבת הקדש. והרי הועלנו וגרמנו נחת רוח לאחינו בשרינו עובד את ה' מאהבה ולאו מלתא זוטרתי הוא. והכת השנית תסמר שערי בשרי בהזכירי אותה. והיא הגוברת היום על פני חלק האיברו"פא הצולעה הזאת אשר אנכי בקרבה בעונותי. והיא אשר תשלח רסן לשונה וימלא קדים בטנה. לכפור ולדבר עתק ברחובות קריה מפני כי לחכתה הגבורת המזג הרע ואהבת התענוג והתאוות גופניות מששיות פומביות אשר רבו כמו רבו בחלק הכדור הזה כנודע. ואם יגיעו לידה קיצור אמרי הרב הקרוש הזה ז"ל אשר עמקו מאד. אם תבינם על בוריים. תבקש להתעולל עליו ולחפות דברים אשר לא כן כדי להחזיק בתאותה כי היא סבת כפירתה כנודע. ואם לא תבינם. תתלוצץ אצל כל פנה. ובין כך ובין כך תאריך לשינה. תפתח קבר גרונה. וכה תדבר. ואיך הוא לא בא בדבר נמנע אצל השכל והרי הם צריכים להאמין כמה דברים וכמה פלאות עד אשר יחשכו ענני השכל כיום בא השמש בצהרים.? ואיך לא ציוה דת בלתי יכולים לעמוד בה והרי כמה וכמה מבני האומה הזאת תעל שועתם מן העבודה וציוחין ככלבא כי הדת צריך תיקון והתמזגות לפי הזמן? ומה לך מופת חותך הפך דבריו וגזרותיו? ואיך לא נראה בהגהתו דבר ייגע וכל האומות שכנינו עדים היום וישימוה למשל. אין יגיעה כשמירת דת היהודים? וע"כ חצני נערתי לסתום פי המקטרגים הללו אשר כמה פעמים הביאו בכליותי בני אשפתם כמדקרות חרב. ואם ע"י פרסים ביאורי זה על אמרי הרב ז"ל יזכני ה' להשיב את הנדחות אפי' אחת מני אלף. באמת כבר הועלתי תועלת חזק. ואם אין גם אחד (מה שלא אקוה) עכ"פ לקחתי נקמת התורה ונקמת הרב ז"ל מאותו המתלוצץ או המתעולל כי יראו ויבושו ויחתו מפחיזותם כי מטבע האמת בהיותו מבורר לעיני השמש והירח לא ימצא מנגדו מענה להשיב וא"כ כבר לא עמלתי לרוח

דע לך קורא נעים! שאני הדל כבואי העירה יע"א חיברתי דרוש אחד ארוך בדורו קראתיהו כתר מלכות וקוטב דרושי יסוב לברר וללבן כי לנו הישראלים כתר תורה הוא העיקר. וכתר מלכות לא היה בזמן שהיה באמת (כימי דוד ושלמה ותו לא) רק לכבוד ולתפארת. והטעם מבורר כי עם הנהגת תורתנו די לנו שררת עם הנקראת דמוגראציא. ולהגוים להפך שכתר המלכו' הוא העיקר. והכרחתי מונח זה על פי ז' טעמים מספיקים בנויים על מופתים הגיוניים שכליים ומהם חותכים. וכל טעם וטעם בנוי על פסוק מפסוקי תורת ה' תמימה וכו' עד אומרו גם עבדך נזהר בהם וכו' שגם דוד מלך ישראל תחת הכתר הזה והוא ימשול בו וכמאמר הכתוב ולבלתי סור מן המצוה וכו'. ואעתיק לך קורא נחמדי! הטעם הששי הקצר מכולם. והוא מפלאות תמים דעים שנמצא אתי. מוכן ומזומן כאלו כל עקרו לא חובר כי אם בעבור היותו פירוש קצרי מאמרי הרב המחבר ז"ל הללו ולא בדרך גוזמא. כמו שתראה שבתוך העתקת הטעם הששי הזה. יבואו מאמרי הרב ז"ל בין שתי ידות. כמו זה ותו לא מידי. והשאר כבר היה ונברא מזה שלש שנים. וכבר הועתק איטלקית אלא שלא הדפסתיו מפני הבלבולים כי הוא ר"ל הכל הדרוש הפך דעת המון עם שבדורנו המתנגדים להפוליתיקין כנודע. ואני מחזיק הפוליתיקין בכל דעתי ובכל כחי בראיות מופתיות כי היא רל המלכות מדיניי דוקא ישובו של עולם ועמוד נכון שהדתות נשענות עליו יען וביען שררת עם לא תכון היא ומלכותה אם לא בשקדמה לה דת כמו דתנו לא נופל דבר ומצב אנשיה כמו מצב אנשי אומתנו בימי יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אחריו או במדינה קטנה ואנשים בה מעט ורובם עוסקים בישובו של עולם בטבעם. עם. כי על אופן האחרון הזה אפי' נער קטן ינהג בם. הא להו הכי חלום אחד הוא בלי ספק ואכמ"ל עוד. ונבוא אל המכוון להעתיק לפניך הטעם הששי כי הוא היותר צריך לענין אשר הבטחנוך: וזה החלי

הטעם הששי ליסוד דרישנו הוא מטעם אחר והוא ג"כ מפורסם וידוע בעין כל חכם לב יודע כללי ופרטי תורתנו הקדושה. והוא שמעולם

כתר תורה לא יחלוק ע"כ מה שיחייבנו המופת שמעולם לא חקקה חק אחר או משפט אחר אשר ממנו נשמע דרך משל שהחלק גדול מהכל. או שהצלע גדול מקוטר המרובע. שלעולם משפטי התורה. ומשפטי הטבע הם כאחים ולא יתפרדו (והרמב"ם בתחילת ס' המורה קראם מצרנים וכן בכמה מקומות ברית גדולה כדת בין שניהם והיו לאחדים בידו כנודע ומפורסם) לבד בדבר שלמעלה משכלנו. שבלאו הכי אין בידנו לבררו להפך. וכ"ש כי צדקה גדולה עשתה להודיענו דברים נשגבים מה שקטן שכל האנושי מהכילו. וכמ"ש למעלה באורך (והתשב"ץ ח"ב סוף סימן נ"ב כתב ז"ל כי התורה להודיענו תעלומות רמות בלי מופת תחיש. אך מופת לא תכחיש). וז"ש אדוננו המלך דוד ע"ה. ואדברה בעדותיך נגד מלכים. ירצה בדברים הנשגבים שהם בתורת עדות אשר לא ישלוטו עליהם החושים והמופתים ההגיוניים. על אמיתיתן. ולא אבוש שמלבד שאין מי שיוכל לברר להפך ממה שאני מדבר באלה העדות. עוד בה שלא אבוש ג"כ שיוכלו לנצחני בחכמת הגיונם. אשר קבר פתוח גרונם. כי בזה אין להם מענה להשיב ואדרבא צריכים לגמול לי חסד שאני מודיע להם חידושים יקרים. הנה מבורר שכתר תורה גדול כי לא לא יכחישנו המופת. וזהו מ"ש הראב"ד ז"ל כאלו הוא לא בא בדבר נמנע אצל השכל. שכולל עניני האמונה. ולא זו בלבד אלא שגם כל מצותיה ומשפטיה אינם ענינים מופלגים עד שבעבור קיומם נצטרך להלחם נגד הטבע מלחמה גדולה מן הקצה אל הקצה. שמעולם לא אסרה לנו דבר הראוי ליהנות מהערב והמועיל וגם לא הכבידה עולה להתענות כי אם פעם א' בשנה. וכבר החכם הרופא ופרופיסו"ר בברלין הוא החכם אופפ"עלאנד בספרו מאקר"ו ביוטי"ך (והועתק