שו"ת כרך של רומי רלח

לכבוד הנשא מוהר"ד משה בכמוהר"ר מתתיה וכינוי חזן נר"ו (אמר המשי"ח ס"ט זה שמי משה וישראל וזה זכרי חזן הפעם אודה את ה' אשר הנחני בדרך אמת אל משפחתי ואל בית אבי): ממכתב ידי קטן הסופרים יצחק בר שלמה וכינויו גבלי נ"ע מ' לספירה שנת והדרך צלח רכב במדינת פאלרם

(ואפשר פאלבם כי בכ"ס אין כמעט הפרש כשכוללים הרי"ש והמי"ם או הכ"ף והמ"ם בסוף תיבה כמי זה פאלכם ואם יהיה פאלרם בריש הפ' שיהיה פאלירמ"ו באי איטאלייא אבל משפחתנו היתה באנדלוסיא אשר בספרד ובארטולוקי כתב פיאנדדה ולא ידעתי מנא ליה ואפ' שזה פאלרם או פאלכם יהיה פיאנדרה וגם הכהן הראש הנז' תמה ע"ז ולא ידע להשיב)

(א) אמר המשי"ח ס"ט זכורני שהרב חיד"א ז"ל בספר שם הגדולים ח"ב דנ"ו ע"ב שהביא בענין זה מי שטעה לומר בן דאור בריש לבסוף. וכתב ז"ל שזה הטעות בא לטועה בשביל חסרון ידיעת לשין הערבי שלשם דוד קוראים דאוד בדל"ת לבסוף והיא נגזר משם דוד ועכשיו אני רואה דאם היה כתיב דל"ת אל"ף וי"ו רי"ש ודאי ופשוט שיש לחלות בטעות המעתיק ובחסרון ידיעתו מלשין הערבי המשבש מילות לשון הקודש כנודע והדין עם הרב חיד"א ז"ל אבל לפי מה שכתוב לפנינו דאוור בשני ווין וריש מפורשת אין ספק שכך הוא ואין לתלות בטעות. חדא דמילת דאור בויו אחת אין לה שום הבנה לא בעברי ולא בערבי. ושנית שבקל יש לתלות הטעות בין דלת לריש ששווים בצורתם לא כן במילת דאוור בשני ווין וריש. ראשונה שיש לה משמעות בלשון ערבי והוא מקיף שלכל המקיפים בלילות הסובבים בעיר נקרא כל חד בדידיה דאוור וכן המקיף אחר סוסי הרחים נקרא דאוור ויהיה תוצאתו והברתו כמו שכתוב דאגואר (ואחרי כתבי דקדקתי בבארטולוקי די"ח ע"ב שהביא כלשון זה דאגור בגימל ומהיכן בא לו ואני ראיתי האמונה רמה שהיה ביד בארטולוקי והוא זה הכ"ס ושם כתוב בשני ווין אם לא שאיזה חכם מזרחי כמוני הודיעו זה וע"כ כתב בגימל). והוא ממש כתיבת והברת שני ווין בלשון ערבי כמו הדובלי יו בלשון אינגליש דרך משל המים בלשון אינגליש Wather וכתב בדובלי יו ונקרא בהברתו גואטיר. שנית שרחוק לתלות בט"ס שני ווין במקו'. ויו אחת שאין מקום ואופן להטעות למעתיק והוא ברור וכיון שהגענו לזה תו איננו רחוק כינוי בן דאוור כלשונו' בני קדם כמו שמצינו בתלמוד ר' זכריה ן' הקצב ובפרט בארצות ספרד רבו מלמנות כינויים כאלה אבן עזרא (ולא כמו שקורין לראב"ע אבן עזרא שהרי עדיין יש ממשפחות בארץ הטורקיא מגרושי ספרד וקורין אבן עזרא ושכן קורין לעזרא בערבי). בן יעיש. בן וואקר. בן יקר. בן גיאת. בן רשד. בן בכר וכאלה רבות ושורשם מן העברי או מן הערבי והוא ברור

(ב) אמר המשי"ח ס"ט זה אחד מן המקומות הקור' בגרון למכיר שתי הלשונו' העברי והערבי שהספר הזה מועתק מהערבי שהעתיק הרעיון הזה בלשון נסתר והתלוצצות בלשון הערבי ממש. ואין להאשים המעתיק חלילה! כי כן דרך המעתיק לימשך אחר דרך הספר בעת ישוטטו רעיוניו בהעתקתו. וכמו שהודיע לנו ראש המדברים מהר"ש ן' תבון בהקדמתו לס' המורה ד"ה והנה

(ג) אמר המשי"ח ס"ט אשר בדברי הרב ז"ל יתבאר היטב אומרו כי אין בית אשר אין שם מת ודרשת רז"ל שהמכה היתה על כל גדולי מצרים. שכל גדולי הבית (ר"ל עיקר וחיות ועמוד נכון אשר הבית נשען עליו וכמ"ש הרשב"א ח"א סימן תקל"ב) מדרך טבע שיהיו נכחי לבב וכחושים מהעול הכבד וריבוי הטרדות והמות הפתאומי יותר מסוכן בכחושים ונכאי לבב זה נוכל לומר לכוין דברי הרב ז"ל. הא לאו הכי דברי הרב ז"ל אינם מובנים כלל. וכמו שיראה הרואה. ואש"א ת"ם: (ד) אמר המשי"ח ס"ט. קורא חביב! בהיותי מעתיק סף המאמר הזה והגעתי לאלה השלש גזירות מהר סיני חצובות שגזר הרב המחבר ז"ל מתמרים קצרים מאירים ומזהירים כאור החמה שבעתים. והם כשלש מפתחות או בעינים פקוחות להבין ולהשכיל כללות ופרטות חקי האלהים ותורותיו. באמת עמדתי מתבהל מעומק דעת המחבר הזה ז"ל ותכלית התפלספותו האלהי וחכמת קיצור דבריו עם היותם ממולאים בתרשיש שהם וישפה שכל גופי התורה תלויין בהן. ואני בעניותי! זה זמן לא כביר נטפלתי לחבר חיבור קטן (כמו שיבא לפנים מהו תכלית כוונת חיבורי) ומכלל דברי עמדתי לברר שלשת השרשים הללו כיד ה' הטובה עלי כמו שיבא בע"ה. ואשתומם על המראה הגדולה. מה עצמה חכמת הקדמונים ז"ל כי בג' דברים ממש משובצים זהב במלואתם כלל כמעט כל מה שכתבתי אני הדל באלפי. ע"כ אמרתי אני אל לבי עת לעשות לה' וברשות הרב המחבר ז"ל וברשות הרב המשתדל להוציא לאור תעלומה נר"ו אדחוק ואכנס בתחום שאינו שלי לבאר ולברר וללבן שלשת המאמרים היקרים המסולאים בפז האלה. על מתכונתם. וצביונם וקומתם. ותכלית כוונתם. וקנאת ה' צבאות תעשה זאת לפקוח עיני שתי הכתות הנמצאים באומתנו כי השלישית והיא האמצעית ע"ד אמצעי שלם היקרה מפנינים (הם התלמודיים המובהקים אשר הגיעו לכוין הלכה לתלמיה בשקול הדעת מכריע גם גברו חיל לדעת מופת כל מה שנמצא עליו מופת והגיעו עם המלך בתוך הבית ע"י תלמוד עמוק ומעשה רב) כל חפצינו לא ישוו בה וממילה אינם צריכים לי ולבאורי לא ממני ולא מהמוני. אמנם הב' הכתות אשר אני מדמה או חולם חלום שיהיו צריכים לביאורי זה אחלקם ביעקב אל שתי קצותיו. האחת והיא יקרה בעיני אלהים ואדם ונחבקנה. היא המחסדת עם קונה ומאמנת דעות אמיתיות מדרך קבלה ואמונה. אבל כמעט נפשם בחלה אפי' בהגיעם לימי העמדה (ששוב אין פחד פיתוי וסכנה שכבר הושרש בשרשי האמונה. ועיין שו"ת זקן אהרן סימן כ"ה ר"ל ע"ג) לחקור לאמת אמונה לפחות להשיב לבערי האפיקורוסים (כי לחכמים להרע צריכא רבה באמת) והכת הנכבדת הזאת ה"י כיון שלא הורגלה