שו"ת כרך של רומי רלז

כ"ר דח"ן ע"א שו' ג' וחומר מה שביד האנשים (צ"ל) וחימוד מה שביד האנשים. כ"ס שם

כ"ר דח"ן ע"א שו' ח' שידע תאריו הנכבדים ופעולותיו (צריך להוסיף כאן) כי תאריו אמנם יודעו מצד יחס לפעולותיו אליו וכאשר נודעו תאריו ופעולותיו יוטבע בלב. כ"ס דע"ג ע"א

כ"ר דח"ן ע"א שו' י"ג ובין השתי. היראות. כ"ס דע"ג ע"ב

כ"ר שם שו' י"ט מצינו ההתמדה (צ"ל) וענינו ההתמדה כ"ס שם

כ"ר שם שו' כ"ד נקראים עבדי ה'. את כל עבדי הנביאים משה עבד ה' יהושע ן' נון עבד ה'. כ"ס דע"ג ע"ב

כ"ר סוף דח"ן ע"א וכאשר יגמור צרכו. יתן. השבח לאל כ"ס שם שם סוף ע"ב

כ"ר דח"ן ע"ב שו' ו' ואינו יודע שיעור מה שיבטא בו ומה שישבע בו הנה אין ראוי שיבטא בו כ"ש שישבע בו (כן צריך להוסיף) כ"ס דע"ד ע"א

כ"ר שם שו' ז' הפילוסופים (צ"ל) הפייטים. כ"ס שם: כ"ר שם שו' ט' שיהיה בו הוא. בהתחלה כ"ס שם

כ"ר דח"ן ע"ב שו' ט' מלקלותו (צ"ל) מלהקנותו כ"ס שם

כ"ר שם שו' י"א וכמה שמו (צ"ל) וכבר שמה כ"ס שם: כ"ר שם שו' ט"ו ומהמדות המעלות (צ"ל) ומהמדות המעולות. כ"ס שם

כ"ר שם שו' י"ט ומן המצורף לזה עד עזיבת צרות (צ"ל) ומן המצורף לזה עזיבת צרות עין. כ"ס שם

כ"ר שם שו' כ"ד ובזה ג"כ (צ"ל ולהוסיף) ובא ג"כ אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו. כ"ס דע"ד ע"ב

כ"ר שם שו' כ"ה תקנת אשה (צ"ל) תקנת אושא. כ"ס שם. (והוא האמת)

כ"ר שם שו' כ"ו ששה חדשים (צ"ל) עד שש שנים. כ"ס שם. (והוא האמת)

כ"ר סוף דח"ן ע"ב וסבול העני (צ"ל) וחבול העני. שם כ"ס

כ"ר דט"ן סוף ע"א אל הממונה. על המונינו להקריב הקרבן כמו שבא בכתוב והתודה אשר חטא ונאמר וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ואם לא פרט עצמות החטא אכל הביא חטאת סתם. (כל זה צריך להוסיף) כ"ס דע"ה ע"א

כ"ר דט"ן ע"ב שו' ב' ולחשוב שנצחה אל ממנו וכבדה (צ"ל) ותחשוב שנצחה אבד ממנה ובלתה. כ"ס שם

כ"ר שם שו' י"ב באמרו שהאומה כששמעה משפיכות דמים (צ"ל) ואמרו האומה כשנמנעה משפיכות דמים. כ"ס דע"ה ע"ב

כ"ר שם שו' כ' כולו שותף לנביא (צ"ל) כאילו בו שיתוף לנביא. כ"ס שם

כ"ר שם שו' כ"ז מן היעוד בכבוד בניו (צ"ל ולהוסיף) מן היעוד בבכור בניו כמו שהיה סוף יעוד המצריים מכת בכורות והיה לנביא עליו השלום כאלו אליו הקדמת הידיעה כשישראל יהיו נצולים. כ"ס שם

כ"ר דנ"ט ע"ב משורה כ"ח עד סוף הספר כולו מוטעה וחסר כמה שורות וכמה תיבות וע"כ גמרתי בדעתי להעתיק הכל מכ"ס אות באות

מאמר ישוב על פני המשיב עלינו. שמתם לאל אותות כדי שיכיר בהם בתיהם (ב) ואמר שבתשעה המכות אשר הכה בהם המצריים קודם מכת בכורות לא היה למלאך הממונה בהם ממשלה להביא כמותם לישראל אבל כמו שהוא בכתוב והנה לא מת מכל בני ישראל דבר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם והדומים להם אמנם מכת בכורות כמעט שהיה הדבר כולל למצריים וגם לישראל לזה נאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואין ספק כי כמו זה המות הפתאומים אשר קרה לבכורי מצרים היה בשינוי מזגיהם אל קדחת חדה מופלגת ושורפת והגרת הדם (ג) וחנן ה' בשהיה בבתיהם בעלי חיים שחוטים צלוים בלתי שבורי עצמות הלא בבית כל אחד מהם שה תמים צלוי ועל השערים הדם לדתות מלאכי החבלה ולזה האופן הד' טוב מן הג' והוא טוב ההשמע ושלא יהיה האדם החסיד מהרהר אחר מדותיו של הקב"ה. אין רצוני בזה שימנע האדם מן החכמות וכ"ש מן המגיעות אותו לידיעת האל יתברך כי אין זה משובח. (אמר המשי"ח ס"ט עיין בקונטריסי קנאת ציון דט"ו ע"א ובפרט בד"ה אמור לי יעזרך אלהים וכו' ותראה שכל חכמי ישראל המובהקי' זהו כל חשקם ומאויים בלי ספק והרי מצינו תל"ית רב מפורסם וקדמון קרי בחיל אמיתות דבר זה עם כל תנאיו ודי בזה) אבל רצוני שהאדם כשידע באמת שבכאן נבואה בפנים המאמיתים אותה מקיום השגחת הבורא בנבראים ונתקיימה אליו נבואת נביא שלוח להראות המופתים הגדולים על ידיו ובהוציאו לחפשית אמתו' (אמר המשי"ח ס"ט בכתב רש"י כתיב אומתו ובכ"ס כתוב אמתו' שיראי ר"ל אמיתותו יתברך במה שהראה להם והמעיין יבחר) במה שהראה להם על ידו וכאלו הוא לא בא בדבר נמנע אצל השכל ולא ציוה דת בלתי יכולים בה ולא נראית בהנהגתו לעולם דבר ייגע (ד) ולא סר מהיות מעולה ומכובד מן האל יתברך באומתו אח"ך אמר לאומה שהאל יצוה אתכם ויזהיר אתכם מכך במה שלא ידעו סבתו ועלתו ומי שקבל זה על דרך האמונה וההצדק (אמר המשי"ח ס"ט גם מילת ההצדק מועתקת על רעיון הערבי. תצדיק. ויאמר דוקא על אופן זה) הנה הוא מאמין ומי שרצה להתחכם ויאמר איזה תועלת במנוע להם בשר הבהמה ההבלתי מפרסת פרסה ושוסעת שסע והדג אשר אין לו סנפיר וקשקשת וכדומה לזה הנה הוא אותו שלא יתנהג במדת המוסר עצמו להשלים מצות האל ולנו שנשיב להם כשירחיבו לשונם בכמו אלה התוכחות בחשבם מה שעשה אברהם אבינו ע"ה די ממנה שלא יכחישוהו והאל יתברך יודיע לו בנבואה כי ביצחק יקרא לך זרע והבטיחו בהבטחות יקרות אח"כ ציוהו להקריבו קרבן ולא רצה להתחכם ולהתוכח ולומר ואנה היעודים הנכבדים והתקוות הנכבדות אשר הבטיחני בהם אבל מסר עצמו להשלים מצותו והאמין שאין שיעור לידיעתו בצרוף אל ידיעת האל והלך ונשמע למצות האל ית' ולא נעלם מהאל זה האופן ממנו אבל כיוון שיהא הנהגתי ומדותיו חקוי יעשו כמהו אותם השומעים הנשמעים לאל יתברך ודוגמא ישימו מגמת פניהם אלה (ה) הנה אלה תועלות אלה הענינים הדקים המתוקנים בדרך חכמה שהם ההפרש וההבדל בין הכפירה והאמונה. ע"כ: תם ונשלם