שו"ת כרך של רומי כג

ה'. וכן משה בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד ולמד עליהם זכות ארבעים יום וארבעים לילה. ולא נענה. אלא כיון שהזכיר את המתים מיד נענה שנא' זכור לאברהם וכו' מה כתיב בתריה וינחם ה' על הרעה נראה דאגדות חלוקות הם ענין זה של מרע"ה שהרי בברכות דיו"ד למדו מכאן דהתולה בזכות אחרים תולין לו בזכותו מנ"ל ממשה כיעוש"ב. ואלו הכא מבואר דכבר תלה בזכות עצמו ולא נענה. ואין הפנאי מסכים לעמוד על בירור דבר זה כי הוא חוץ מהמכוון אשר אנחנו בו) הוי כשם שהגפן הזאת חיה ונשענת על עצים מתים. כך ישראל חיים ונשענים על האבות בשהם מתים הוי זכור לאברהם עכ"ל המאמר. ועיין שם כל אותה פרשה מתחילתה ועד סופה שמאריך בזה ומבררת שצריך להזכיר חסדי אבות העולם. אם במסירת אברהם גופו לכבשן האש. ואם בעקידת יצחק בנו. ואם בתמימות יעקב וגלותו כיעוש"ב כי איני יכול להעתיק כל אותם המאמרים ארוכים. ומעתה מה מאד דקדק הרשב"ש ז"ל בנוסח תפלתו לסיים: בזכור רחמיך של אבינו מלכנו הבא אחר נפילת אפים שזה נוסחו: זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. אל תזכור לנו עונות ראשוני' וכו'. עזרנו בשם ה' וכו'. חננו ה' חננו וכו'. ברוגז רחם תזכור. ברוגז אהבה תזכור. ברוגז עקידה תזכור. ברוגז תמימות תזכור. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ע"כ. הראתיך בעיניך שנוסח ד' ברוגז הבאים בתפי' אבינו מלכנו הם ממש מכוונים לאותו מדרש הנז"ל. שהרי ברוגז רחם תזכור. הא' הוא רומז על פסוק כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך. ולא ישחיתך. ולא ישכח את ברית אבותיך. והג' אחרים. הא': זכרון אהבת אברהם. והב': עקידת יצחק. והג': תמימות יעקב: וע"ז שפיר סיים הרשב"ש נוסח תפילתו בדברים אלו. והוסיף בפירוש ובעל הרחמים ירחם עלינו וכו' למען חסידיו ועבדיו. להורות כי אין לנו להתפלל שום תפילה מבלי הזכרת חסדי אבות וזכותם וק"ו ממשה ואליהו. ואל תשיבני הרי ריב"א כ"ג וחוני המעגל לפניך ולא הזכירו בתפלתם הנז"ל חסדי אבות י"ל שריב"א כ"ג תפלה קצרה התפלל יען שהיה הדבר פתאום שאמר לו בני ברכני וברך את ה' המבורך בתפלה קצרה זו. וא"כ מתרי טעמי לא היה מקום להזכרת זכות אבות אי משום דהתם ברכה היא. ולא בסדר תפלה. ואי מטעם כי היה צריך לקצר ולא להאריך בדברים מפני גילוי שכינה. והוא ברור. וענין חוני המעגל אין להביא ראיה כי היה כבן המתחטא. עד שהיה מפליג בתפלותיו באהבתו יתברך. ופוק חזי מה שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה וכו'. א"כ אין להביא ראיה מנוסח תפלתו ונמצאו דברי גאוננו הרשב"ש ז"ל סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר. וכן ראוי לסדר מבלי שום ריח ספק. ומרן ז"ל אפשר לא הוו בידיה כל התשובה כמו שכבר כתבנו שמוהר"י בי רב ז"ל העתיק מהם מה שנראה לו והוא ברור

המור"ם מכל האמור ומדובר הוא זה שאם רוב הגשמים מקלקלין ומטשטשין את הקרקע. או גורמים מפולת. הא ודאי אינם רוב טובה. כי אם רוב רעה והיא צרה גדולה. וראוי להתריע לפי כחן ולסדר תפלה זאת של הרשב"ש בכל תפלה ותפלה עד שיהיו נענים. ונוסח התפלה מוכחת שהיא על צרה גדולה שהרי אומר: יהי רצין שלא תכעוס וברוגז רחם וכו'. ואם רוב הגשמים מטרחין וגורמין מיעוט משא ומתן. אבל הם לברכה ואינם מקלקלין. הא ודאי אסור גמור להתפלל ולרצות. והוא ברור ומבורר מכל האמור עד שאין אנו צריכים להחזיר הדברים. ומעתה הרואה יראה כמה קשים דברי הב"ח שעירבב הדברים ומתחילה הביא על מ"ש הטור חוץ מעל רוב גשמים. ההיא דאמרו בתענית די"ט עד שיכלו שפתותיכם מלומר די ואין מתפללין עליה. וסיים וכתב וז"ל. ומיהו מרצין לפניו בנוסח תפלה שהביא הב"י ז"ל יעו"ש שהעתיקה כולה וסיים וכתב: דאין זו תפלה שתפסוק רוב טובה אלא שיפר כעסו וכו' ועיין בדבריו ואחרי המחי"ר שפיר כתבתי שעירבב הדברים. שאם אין ברוב הגשמים שום קלקול והפסד ומפולת כי אם טורח בני אדם ומיעוט משא ומתן אין להתפלל כלל. ואיך יתפללו שיפר כעסו כל שאין כעם כי אם רחמים פשוטים? והרי אמרו קשה יומא דמטרא כיומא דדינא ועכ"ז כשהעולם צריכים להן או שמשפיעים רוב טובה הוו רחמים פשוטים וח"ו להתפלל שיפר כעסו ואפילו ריח ריצוי ואם גורמין רעה גדולה הא ודאי מתריעין ומה שאנו אומרים לא רוב טובה רצוננו לומר על גוף ריבוי הגשמים שבעצמם הם רוב טובה. אבל אם יבואו באופן שמקלקלין או מפסידין הם רוב פורענות ממש וצריך התרעה ולא ריצוי בעלמא ומי גרם להב"ח כל זה אם לא שבמחילה מכבודו לא דקדק בסדר הבאת תשו' הר"ש ז"ל. שהביא אותה מרן הקדוש על מ"ש הטור וה"מ בארץ הרים וכו' שמשתעי על צרה גדולה ועל זה בחכמה יסד אר'ש מרן ז"ל והביא תשו' הר"ש ז"ל. ונוסח התפלה שהיא באמת תפלה ראויה לצרה ולא לריצוי והוא ברור. ובפרט בראותינו עכשיו כל תשו' הרשב"ש בציביונה ובקומתה אין לסמוך על דברי הב"ח ז"ל כל עיקר. ומנהג קראקא שהביא אין ספק שלא התקינו הראשונים להתפלל כי אם כשיש צרה ברבוי גשמים וברור. ומן התימא על הרב ברכי יוסף ז"ל שהביא תשו' הרשב"ש כאלו מציין ולא כמגיה ומורה מקום על תשו' שהביא מרן משם הרשב"ץ אביו ולא נתעורר מכ"ז כראוי לאחרון. ולא עוד אלא שציין תשובה זאת לעיל בסי' תקע"ו סי"א שאותו הסעיף הוא כל סי' תקע"ז של הטור. וכללו מרן בסעיף י"א של סי' תקע"ו: וסי' תקע"ז של הש"ע הוא כל תשו' הרשב"ש ז"ל הנז"ל. וכאן היה ראוי לציין תשו' הרשב"ש כי משם חוצב כל סי' תקע"ז של הש"ע והוא ברור וממוצא דבר התברר יותר שכל שרוב הגשמי' אין גורמין פורענות כמו א"י שהיא ארץ הרים ובניניה חזקים. אסור להתפלל כל עיקר וזהו פסק מרן של סי' תקע"ו סעיף י"א. וסי' תקע"ז של הש"ע ששם הביא נוסח התפלה מיירי כשרוב הגשמים חוזרים לפורענות בגופן. והוא ברור כשמש: ושו"ר להרב מאמר מרדכי כרמי ז"ל בסי' תקע"ז שהעלה ככל האמור. והיינו שסי' תקע"ז של הש"ע הוא תשו' הר"ש ז"ל המובא בב"י עם התפלה וסיים וכתב וז"ל ומשמע שם בהדיא וכאן בש"ע דנוסח זה אומרים במקום דיכולים להתפלל על ריבוי גשמים כגון שהם מפילים הבתים ומפסידים הזרעים וכיוצא אבל לא היכא שהדין נותן שאין מתפללין על רוב הגשמים ע"ל סי' תקע"ו סעיף י"א. הנך רואה דהרב מאמר מרדכי ז"ל ברירא ליה מתשו' הרשב"ש המובאה בב"י. ומלשונות הש"ע דאין מתפללין תפלה זו אלא כשבאים הגשמים לרעה וכגון שמטשטשין את הקרקע או