שו"ת כרך של רומי רכז

אבי הנערה בא טעו"ן לפני בטענות מספיקות כי הוא דבר נמנע נישואין הללו ואני בשומעי כל טענותיו חדלתי מלדבר עוד והשבתי למע' הרב הנז' נר"ו כי לעשות רצינו חפצתי ולא עלתה בידי ויהי לימים עוד והנה אגרת אוגרת נטלה על שולחני כתובה באש שחורה ע"ג אש אדמדמת פוגמת ונפגמת הומיה וסוררת ואנחה שוברת וכדבר אחת הנבלות מדברת פוסלת ונפסלת עם אבן הזוחל"ת הגט הנזכר הנעשה ונגמר בפני ב"ד מומחה ואני בפתחי עמדתי מרעיד וכמעט רגע רעדה אחזתני שמה החזיקתני מראות המאורע מר ורע כי ראיתי אשר לא דמיתי ושמעתי אשר לא חשבתי יתכף כארי התגברתי ובכל כוחי עמדתי לגרש לץ מבית מדרשי וכה אמרתי צא צא איש הרמים מקעקע ביצתן של ת"ח העומדים בבית ה' בלילות וכל מי שכתב האגרת הזאת כבר נלכד בחרמו של ים הגדול והנורא מאור גלותינו רבינו ת"ם זיע"א ויהי אך יצוא יצא האיש ההיא מעמדי בנזיפה גדולה כראוי לכל מורה ודאין לתת עורף ולא פנים למינים ולמלשינים כאלו למען לא יוסיפו בני עולה לרדוף אחרי בחי דיני ישראל ולעגן בנות ישראל הכשרות. ואדהכי לא עברו ימים במספר והנה המגרש ראובן הנז' בא מארץ מצרים וב' וג' מאהוביו עמו ויעמוד פתח בית מדרשי וראשו חפוי כאבל ופניו למטה לחלות פני להשתדל בכל מאמצי כחי להביא עוד הפעם אבי הנערה לדבר על לבו ולפייסו למען יחזור להתחתן עמו ושהוא היה מתחייב בכל מין חיוב אשר ישית עליו אבי הנערה ער להפליא ואנא נפשאי לה מנעתי עצמי מלהטפל בדבר בכל כוחי עוד ואבי הנערה בפנים של זעם. וקולו קול רעם ופיו כפי אתון בלעם הקשה עורפו ואמץ את לבבו וצווח ככרוכיא לבלתי תת אוזן מקשבת אל כל מיני תחנונים ומיני פיוסים אשר דברתי באזניו ובראותי קשיות עורפו אמרתי אני אל לבי מצוה לקבל שכר על הפרישה וביה בליליא חזר ובא המגרש ראובן בוכה לקשה יום על הרעה הגדולה הזאת כי רואה בעצמו שלא נשאר לו חיים ומי יתן מותו מחייו ואל יראה ברעה כי אשתו זאת תהיה לאיש אחר שמו אלטיר כי לפי דבריו הוא היה בעודנו והוא אשר הסית אותו לגרש את אשתו מכל הריבה והל"הר שדיבר באזניו והאריך לספר רוע מעלליו של האיש אלטיר שהוא היה. נער משרת וחייט בתוך ביתו. בו בפרק השבתי לו בכל כוחי והא א כא תרתי דסתרן ראשונה שאני יודע מפי כתבו של הרב מא"ד שבמצרים נר"ו שגירש אותה משום ריח הפה ולא מטעם אחר א"כ ענין זה הוא טבעי ודבר שיוכל להתברר בחד מהחושים אם לקרב אם לרחק ולא שייך בזה לשון הרע כי מטבע לישנא בישא לא יפול כי חם בשכליות וברוחניות ולא בטבעיות כי מומי הטבעיית הם כמו מופתי ההנדסה והתשבורת זאת שנית שלפי הריבה החדשה הזאת א"כ אתה חושד אותה מקדם קדמתה שנלכדה עמו בטומאתו. כי מצד אחר איך נוכל להאמין שהוא ישתדל לגרש אותה מבעלה על ס"ס שמא תתן עיניה באחר ויתקיים בה משפט הזונה גם לי גם לך לא יהיה גזורו וזה דבר שאין השכל יוכל להאמין אם לא שכבר קשור עמה קודם גירושין. ואם יהיה כן בהניח לצד אחד צד איסור שבה אתה בעצמך איך תוכל לסבול לשכב ולהיות עמה? והוא וריעיו התחילו להסביר לי לפי דעתם ענין זה האחרון וכה אמרתי להם בפרט זה נכתוב להרב מא"ד נר"ו שיעמוד על בירור דבר זה לא מצד הדין אחרי שלא נתגרשה מפאת איסור זה ולא נאסרה לבעל אלא מפאת גדר וסייג והוראת שעה ע"ד תשו' הרב אדמת קדש ח"ב סי' כ' עיש"ב. ולא עבר מזה ימים שנים ויהי בלילה מוצאי ש"ק היתה והנה לפני מגילה מגוללה בדם שפיר ושליה צווחת בה בא על הרב המופלא תנא דבי אליהו כתובה פנים ואחור וכל אשר יעבור תחת השב"ט לית ליה דיו שטיבולו במשקה בעלילות וחירופין וגידופין ואני בקוראי שתי דלתות הכתי כף על כף ועין במר בוכה על חורבן דתינו שתתעלה כי יביאו פריצים כאלה ויחללוה ויטילו מים בקדשי שמים אשר תורה שם בציון ודבר ה' בירושלם אתי בגורלי כידוע ומפורסם וכיון שראיתי הכתב והמכתב מעשה שטן המרקד בארגזי ספרי ישראל לבקש תואנות על מחל תלענו"ת שאלתי אה פי המביא אותה למי הידים עסקניות ראשונות לטומאה שכתבו הדברים האלו מתיך אש המולך. כי ידעתי כי במצרים בין האשכנזים לית דידע לסדר לישנא בישא כהמן הרע הזה: וה

והשיבו לי כי הוא ס"ת שכתבו מין איש אחד שמו ליכיש ילבש קללה כמדו. ויסגור אלוה בעדו. דלתי החשיכה אם יתפתחו לנגדו. שזה זמן המיר כבודו ללא יועיל והוא המיסיונאר לכת הפרוטיסטאנטי. הדברים האלה יצאו מפיהם הם וכמעט פרחה נשמתי ואמרתי אני אל לבי לו ישמעו חכמי ישראל המאורע הטמא מטומא יקרעו בגדיהם לקרעים שאינם מתאחים לעול' כי הוא ענין רע ומר אשר לא נהיה כמוהו בכל בתי דיני ישראל מאז הנהיגו ושפטו את ישראל מד"ן ועד בח"ר שב"ע והכף זאת עשיתי להוציא טיליגראפו להרב תנא דבי אליהו נר"ו וכה אמרתי להעומדים אצלי בענין הגט איני חושש אפילו כמלא נימא. וגם בענין נישואין עם אלטיר ג"כ אין לחוש מהטעמים האמורים אלא כיון דעדין לא עמדה ונשאת עמו ראוי להחמיץ ימים או עשיר עד כי יתברר גם פרט זה קודם מעשה לעיני השמש והירח לקיים מקרא שכתוב לזות שפתים וכו' וכן היה כי הרב הגאון תנא דבי אליהו נר"ו כדרך ת"ח שבא"י הנוחים זה לזה בהלכה נענע לי ראשו להחמיץ הדין של הנישואין עד שאגלה לו דעתי בכתב כי כן דבר המלך מלכו של עולם אם קודם מעשה אמרו שומעין אל המערער להוציא מלב הצדיקים כל צרוע וכל זב אשר מגמתם להטיל מים בקדשי שמים וע"כ חובה עלי ליטפל בכתב עריר"י אשר העיזו לשלוח לפני ב"ד הצדק ונעתיק הדברים הנצרכים כדי להדיח אותם אל ארץ ציה וצלמות והיה בהניח כל אשר נקוד וטליא הנוגע בכבוד הרב מא"ר נר"ו כי הוא איסור גמור לספר בכפירה כי כן ה'

במשפט יבא ע"כ הנוגע בדבור התורה ולומדיה להכרית פיו ממעל ושרשיו מתחת וז"ל הצ"ל הנה יש פה איש ושמי ראובן מרדכי בן ניסן מגרום מענדל אשר גירש את אשתו סארינה מאלכסנדריא והגט היה בחפזון אשר לא יעשה כן בישראל וכ"ז היה כי איש אחד רשע גמיר ושמו אלטיר אשר דר יחד עם ראובן מרדכי הנזכר ופתה את אשתו סארינה לשאל מבעלה גט פיטורין כדי שהוא יקח אותה לאשה וכעת שמענו מאנשים חכמים ולומדים שהגט פסול הוא מאחר שלא נכתב בגט כי אם שם אחד ראובן וכ"כ אביו בשם ניסן בלבד והם רוצים לברר הדין כי הגט הוא פסול והם כתבו כ"ז לחכמי האשכנזים אשר בירוש'.