שו"ת כרך של רומי רכו

וכאשר מייתי להו בידיה מע' הרב הפוסק נר"ו וכ ראיתי בתשו' משאת בנימין סי' ט"ז וק"ו וכ"כ בתשו' רש"ל סי' כ הדכיון דהאי אתתא שהיא בלא גט והמחמיר בגט עונו ישא שפסלה מן הכהונה וגדולה מזו כתב מהר"ם וכו' כמו שיע"ש ועיין בתשו' נחלת שבעה ח"ב סי' י"ט

והנה כפי הנראה מדברי הר' מהרח"פ נר"ו שם שלא יצא מידו להחמיר כ"כ אפי' בתלת ספקי אם לא ע"פ מה שראה בתשו' שמחת יו"ט סי' ע"ה דהחמיר לענין קדושין אפי' בתלת ספקי דפלוגתא הפך מ"ש שם בסי' י"א וע"ז הוצרך לומר דהתם בסי' י"א קאי בשחר איסורין והבא בס"ס ע"ה קאי באיסור ערוה והוא ברור בדברי הר' מהריט"א עצמו ש שהובאה תשו' בס' ברך משה ס"סי ל"ד שדקדק וכתב מי הוא זה אשר יערב אל לבי להתיר איסור ערוה מטעם ס"ס בפלוגתא דרבוותא דגריע טפי כמו שיע"ש

ואני אומר דאחרי המחילה לא השגיח היטב בדבר דהא אחד הרוחה בתשו' שמחת יו"ט סי' י"א וי"ב רמ"ט ע"ג שהביא מדברי התוס' דחליצה חשיב דבר שבערוה וע"ז מר הוא דאמר שם בדמ"ג ע"א דכיון דאית לן ס"ס להקל שלא להצריכה חליצה הא סוגיין דעלמא אזלא דס"ס דפלוגתא דרבוותא ס"ס הוי בענין איסור ע"ש הרי מפו' מדבריו דאפי' בדבר ש ערוה הוה אזיל מר בתר המקלין אי לאו דהיה התם הס"ס נגד דעת מרן כמו שיע"ש. וגם מאי דחזינן ליה למהריט"א בתשו' ברך משה סי' ל"ד שחשש להחמיר בס"ס דפלוגתא דרבוותא מ"מ בתלת ספקי פריש ותני שם פעמים שלש דאזיל מר להקל כהסכמת הכנ"הג כמו שיוכל הרואה לראות וא"כ איך יתכן שבתשו' שמחת י"ט סי' ע"ה יפריז הרב להחמיר גם בתלת ספקי אם לא דהמעיין בדבריו שם ישפוט בצדק דמה שתפס להחמיר גם בתלת ספקי יסודו של דבר היה מפאת טעם האחרון שכתב שעיניו ראו למרן בתשו' שהצריכה גט גם שהיו הני תלתא ספקי עצמם ופשיטא שאין לנו לעשות ס"ס להתיר נגד דעת מרן וכמ"ש שם בסי' י"א אכן מה שכתב תחילה דגם בתלת ספקי דפלוגתא שהמציא הכנ"הג ס"ס כבר שדי ביה נרגא הר' עדות ביעקב סי' ח"י לא היה זה לעיקר רק עיקר סמיכתו היה על טעם האחרון וממיל' ריווחא דאין נסת'ר מחמת'ו ממ"ש כאן למקומות אחרים ודבריו כחדא אזלין וכחדא שריין וכדאמרן

באופן דעלה בידינו מכל האמור ומדובר דמכל הני טעמי הנאמרי' באמש הנערה רחל בת אברהם משולם לא חלו בה ידים של קדושין ומותרת לכל אדם בלי שום ריח גט כלל וכמו שהאריך הרחיב מני"ר מע' הרב הפוסק נר"ו להגדיל כח ההיתר בכמה טעמים שונים. ויען שאיני מופנה מכמה אנפי לא יכולתי לעמוד עליהם ומ"מ אסופא דמילתא אנא דאמרי דקריתי ושניתי הפסק אשר כוננו ידיו קרש וטיילתי בו ארוכות וקצרו' ואנכי הרואה דבצדק כל אמרי פיו והדין דין אמת כהלכתיה וכטעמיה מהרב רבה דעמיה משה ספרא רבה דישראל ואף ידי תכין עמו וע"ד אמת וצדק חתמתי שמי נאם המקוה רחמי האל ואת טובו: הצעיר רפאל אשר קוב"ו ס"ט

סימן כ"ה

בשבטי ישראל הודעתי נאמנה הלא טוב אמנ"ה עדות ה' נאמנה קול קור"א במדב"ר תשורי מראש אמנה. ע"ד אמת יצדק מעשה שהיה במצרים אשר כל השומע יחרד לבו וילפת וכל הברכים תלכנה מים. שמעו הרים את ריב ה' והאתנים. רבני וגאוני ישראל נטעי נאמנים מעשה שהיה כך היה שפה אסכנדריא של מצרים נשא אשה אשכנזי אחד שמו ראובן בן ניסן תושב עיר מצרים יע"א לבתולה אחת שמה שרינה בת אברהם רוזענפעלד והיו הנישואין ע"י הח"מ מרביץ תורה בישראל פה העירה ובשעת הכתיבה שאלתי על שמו וע"ש אביו ואמר לי ששמו ראובן בן ניסן ובדקתי אחריו אם יש לו שם אחר כי אע"פי שאין למדין מספר כתובה כנודע היינו דוקא אם מסדר הקידושין היא אדם דעלמא לא יחיד מומחה שוכן לשפט"יו דהא ודאי דייקי ידייקי בס' כתובה (ועיין גט מקושר אשכנזי די"ג נדפס בו ואנשא ודוק) וע"ז דקדקתי אחריו הרבה ויאמר לי שאין שמו ושם אביו כי אם ראובן בן ניסן ובשם הגוים נקרא בשם מרטין ואמרתי לו דאנן לא נהגינן לכתוב שם הגוים (כמו שיבאר בסמוך) והוא חילה פני לכתוב שם מרטין בכתובה יען כתיב הפאספורט' שלו בשם זה ויען ששטר כתובה הוא שטר העולה בעש"ג איזה זמן לענין גבית כתובה אמרתי ויהי מה כי אינו גט וכת' לפסול כידוע וכתבתי ראובן מרטין בן ניסן. ואחר גמר הנישואין נסעו לארעא דמצרים ולא עברו איזה חדשים כי הפך האיש ראובן לשנוא לאשתו הבתולה הקרובה אליו והתחיל להתעולל עליה עלילות ברשע לענין הגש"ם בלבד לאמר הרחיבה שאול את פיה אין אדם יכול לעמוד מפני הריח וכאלה רבות דברי ריבות מכלות עינים ומריבות. ומתוך צרה ברחה האשה לפני מע' הרב מא"ד בעוב"י מצרים יע"א וידיה על חלציה לאמר הושיעה המלך כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת וכ"ש עם כמה וכמה עוד זאת כי הבעל איננו כהיום כאתמול שלשום ואם ח"ו לא יחוס וירחם עליה לבקש לה בית מניח באופן ראוי תצא מדעתה והרב הנז' בישראל גדול שמו פחד קרהו ורעדה ע"פ המאורע ותכף לא איחר הנע"ר ישראל ויכתוב לי אגרת כפי זרת בעוף הפורח לאמר עמוד לי משם למהר לשלוח אבי הנערה אברהם הנז' כי בתו היא לפי דבריה בסכנה גדולה וסיפר לי מתוך דברים שכתב את כל המאורע וכאמור ואנא נפשאי תכף לקבלה אזרתי כגבר חלצי וחייבתי את אבי הנערה הנז' וילך לו לדרכו וירד מצרימה ועמדו רגליו בב"ד של שם ואחר עמל וטורח אחר כמה ימים ברצוא ושוב לא נתרצה האיש ראובן הנז' להשתוות עמה כי אם גמר בדעתו ופטר את אשתו שדינה הנז' בגט כריתות לפני הרב עליון הנז'. ותכף חזרה האשה חל בית אביה כנעוריה ולא עבר כמו חדש ימים והנה אגר"ת בת מחלת מאת הרב מא"ד הנז' הי"ו מפיל תחינתו לפני שנשתדל עם אבי הנערה לדבר על לבו ולפייסו למען ישוב וניחם ויחזירנה לבעלה ויקוים בה מצות מחזיר גרושתו כי בעלה ראובן הנז' לפי"ד דעתו בל עמו מיום שגירשה ויום ויום הולך ודל והנה הוא בסכנה עצומה ואנא נפשאי לשם מצוה נטפלתי לעשות ככל אשר פקד עלי הרב תנא דבי אליהו נר"ו וחתרתי למצוא הכשר ולא יכולתי כי