שו"ת כרך של רומי רכה

דהו"ל רוב גמו' נגד מיעוט שאינו מצוי דשפיר מקלינן וההיא דכתב הרימ"ט ביו"ד סימן ב' דכיון דהתר הס"ס הוי מטעם רוב א"כ כשם שאין מבטלי' איסור לכתחלה ברובה כך אין לנו לעשות ס"ס בידים שאני התם משום דבשעה שאנו באים לעשות הספק השני בידים לא הוה קמן כ"א ספק אחד דהו"ל פלגא ופלגא דהוייא חתיכה דאיסורא מספק וכמו שאסרו בזה להרבות על ההיתר לכתחלה כדי לבטלו ברובא כך אין לנו להוסיף עוד על ההיתר ולעשות ספק אחר בידים ולגרום היתר ע"י ס"ס הגם דשוב בתר דעבדינן ליה הוא יותר אלים מן הרוב מאי הוי הא אינו אלא כמו שמטיל בתוך האיסור שהוא מספק הרבה מן ההיתר יותר כדי לבטלו דודאי שאינו מועיל ומן התימא על הר' חק"ל ח"א יו"ד סי' קל"א שתמה על מהרימ"ט בזה באומרו דכיון דהרשב"א הכריח דס"ס אלים מרוב א"כ הכא נמי יש לומר בהתר רוב דקיל אסרו לבטל לכתחילה ולא בהתר ס"ס דאלים ע"ש והוא דבר פלא כדבר האמור וגם היש אומרים שהביא הטור ומור"ם שכתבו דבדבר שיל"מ אינו ניתר בס"ס אינו אלא בס"ס דתערובת דאתחזק איסורא וסוברים דהו"ל כמבטל את האיסור דלא בטל אפי' באלף אבל ה"ס דהין כאן איסור גם בדבר שיל"מ שרי כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ב' והר' ש"ך ביו"ד שם ס"ק. וא"כ עדין אפשר לומר דגם הם סוברים דאלים הס"ס טפי מרוב

נמצא דדעת הפוס' רובם ככולם הוא דהתר הס"ס אלים טפי מן הרוב וכהסכמת הר' חק"ל בסי' ק"ל וא"כ שפיר איכא למימר דהגם שאנו חוששי' במקום ערוה לדעת מיעוט הפוס' המחמירי' מ"מ בס"ס שקול דהו"ל רוב גמור נגד מיעוט שאינו מצוי שפיר א אזלינן להקל וכמו דחזינן להר' משאת משה והר' שמחת יו"ט עצמם דהגם שאמרו שאין להתיר במקום ערוה גם שרוב הפוס' מקלין ומרן מהריק"א ז"ל מכללם מ"מ הם אמרו שם ובכמה דוכתי אחריני דבס"ס שפיר יש להתיר גם בדבר ערוה כמו שיראה הריאה

אמנם אי בעינן למיחש הכא בנ"ד להחמיר לחומרות הנמצאים בספרי הפוס' אכתי לא פלטינן מדעת רבי' ברוך שהביא המרדכי פרק החולץ דגם בס"ס אזיל מר לחומרא ובפרט במקום איסור ערוה הגם דהפוס' רובם ככולם לא חשו לה ובפרט בענין קדושין שיש לה חזקת היתר מ"מ כיון שמצינו למהר"א אלפ'אנדארי בקונט' אליה רבה דנ"ד שהחזיק דבריו וכן הרמ"ז מהר"י קוב"ו ז"ל בתשו' גבעות עולם סי' י"א וי"ב נמשך אחריו וכן הר' שמחת יו"ט וכמה מן האחרונים מבקשים פתח לצאת מדי סברתו גם אנחנו בעקבותיהם נלך וכן מה שנמצא בדבריהם דרבנן חומרא אחרת שיש מהם אומרים דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא ואפי' בתרי ותלת ספקי לא אזלינן להקל

אמנם בכל כה"ג דנ"ד דאית לן תלתא ספקי ובכל חד מנייהו רוב דעות הפוס' להקל ומיעוטם להחמיר וגם דאית לה חזקה דהיתרא דאוקמינן לה בחזקת פנויה פשיטא ודאי דליכא מאן דפליג בהאי מילתא שאין כאן לא משום חומרא דרבי' כרוך ולא משום חומרא דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא וכמו שרא תי בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' ז' שכתב דהיכא דאחד מהספקות רוב הפוס' להקל או אפי' שהם שקולי' אך הספקות חלין בקדושין דאית לה חזקה דפנויה עברינן ס"ס אליבא דכ"ע וליכא למיחש לדעת ר"ב כיע"ש וכ"כ מהרח"ש סי' ל"א וכן ראיתי לכמה מן הפוס' הלא בספרתם כ"ש הכא בנ"ד דאית לן בכל אחד מהשלשה ספקות רוב דעות הפו' להקל דפשיטא ודאי דאית לה שריותא בשופי מבלי שום פקפוק כלל. כ"ש וכ"ש במאי דאנן קיימין הכא דכל הספקות הנופלות בעיקרו של דבר שהוא מדרבנן דהא מאי דפסקו מיעוט הפוס' כר"פ דחייש לקדושין של ע"א אינו אלא מדרבנן

ואיברא דמדברי הרמב"ן והרא"ה שהוב"ד במקובצת פ"ב דכתובו' דב"ך ע"ב וכ"ג ע"א מפו' יוצא מל מדבריהם שסוברים דר"פ דחייש לקדושין של ע"א הוא מפני שסובר דבקדושין לא אמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים רק הו"ל כשאר איסורי' דע"א נאמן באיסורי' מדאורייתא כמו שיע"ש וכ"כ בע"הש א"הע סי' דמייתי הכי מתשו' הר"י ן' הרא"ש ז"ל ע"ש מ"מ אנכי הרואה בתשו' התשב"ץ ח"א סי' ק"ל שכתב דר"פ נמי לא חייש כ"א מדרבנן וכ"כ הב"ח שם בסי' מ"ג ובתשו' מרן מהריק"א בדיני קדושין סי' ומהרימ"ט בחי' לקדושין פ' האומר דס"ה ומהר"י אירגאש בתשו' יוסף סי' ט"ו ובתשו' נודע ביהודה מ"ב א"הע סי' ע"ה נמצא דלפום דעתייהו דרבוותא אלין עיקרן של קדושין הללו אפי' למאן דחייש להו אינם אלא מדרבנן ופשיטא ודאי דבכל חד מן הספקות שחלו להיות בחשבונה של הנערה דנ"ד אזלי' לקולא כ"ש בהצמדם יחד שאין כאן לא חומרא דרב ולא חומרא דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא ואפי' לפי מה שנראה מדברי הרמב"ן והרא"ה והר"י ן' הרא"ש ז"ל דר"פ חייש מדאוריי' מ"מ כל כלפי דידן דרובא דקמאי ובתראי סברי דקדושין של ע"א אינם כלום וגם דאית לה חזקה דהיתרא דאוקמינן לה בחזקת פנויה וא"כ כיון דאית לה רובא וחזקה דהיתרא פשיטא ודאי דמפקנא אית לה מדאורייתא ותו לא פש לה כ"א ס' קדושין דרבנן וממילא הני תרי ספקי החריני שחלו להיות בחשבו' הו"ל בדרבנן ופשיטא דאזלי' לקולא לכ"ע מבלי שום פקפוק כלל וכמו שמפו' יוצא בדבריהם דרבנן גופייהו דחששו לכל החומרות ואפי"ה בכל כה"ג דאנן קיימין פשיטא להו מלתא להתיר וכמ"ש מהר"א אלפ'נדארי בס' אליה רבה בסו' שער א' ובתשו' בירך משה סי' י"ט ובסי' ל"ג לרבני אר"ץ יע"ש בדבריהם

ומן התימא על רב אחא"י כמהרח"פ נר"ו בתשו' חיים ודלו' סי' ב"ך דמ"ז ע"ג שהפריז על המדה והחמיר מאד בענין קדושין דאפי' בתלת ספקי כפלוגתא דרבוותא לא מלאו לבו להתיר זולת היכא דאיכא למיחש לחשש עיגון ובשעת הדחק דאינו יכול לבא לידי גרושין כמו שיע"ש והוא פלא דפשיטא ודאי דבכ"הג דעסיק מר בקדושין דע"א בהכחשה וגם אית לן ספקא אחרינא מצד אחר כמו דאנן קיימי הכא בנ"ד דהו"ל תלתא ספקי ותרי ותלת רובי מהפוס' דאזלי' להקל לא נמצא עדין בספרן ש"ץ מי שיצא להחמיר אפי' בדרך חומרא בעלמא היפך תורה שלימה שלנו מכל הפוס' קמתי ובתראי דתפסו להקל ואדרבה בכל כה"ג אין אנו רשאין להחמיר להצריכה גט ולפוסלה לכהונה והן הן דברי הרשב"א ומהר"ם הוב"ד בהרב"י סי' מ"ב ונמשכו אחריהם בתשו' הרא"ם ח"ב סי' ל' והרב זקן אהרן סי' ב' וכמה מרבני האחרונים