שו"ת כרך של רומי רכד

לדבריהם ולכן אני אמרתי כי כל הצדדים והטעמים של ההיתר דשרטט וכת' מע' הרב הפוס' נר"ו אני תופס אותם וכוללם זה בזה למיעבד מנייהו ספק ספקות להקל משים דכבר נודע דבס"ס אזלי' לקולא בכל התור' כולה אפי' בדבר שבערוה וכמ"ש בתשו' הרשב"א ח"א סי' ק"א וכן עלתה הסכמת הפוס' הבאים אחריו וכמי שהוב"ד בכנ"הג ויד אהרן א"הע סי' ס"ח הגם שבדבר שבערוה לא אזלינן אחר הרוב להקל וחיישינן למיעוט מדרבנן כמו במים שאין להם סוף וכיוצא מ"מ שפיר אמרי' דס"ס אלים מרוב וכדמייתי ראיה בידיה הרשב"ץ שם ממון שאמרו בפ"ק דכתובות גבי יוחסין דלר' יהושע פסל ברוב והתיר בס"ס ע"ש וכן הביא הכנ"הג וא"ע סי' ס"ח מפסקים וכתבים סימן קכ"ט ומהריב"ל ח"ג סי' מ"א ומהרא"י שם מייתי ראיה בידיה מהסמ"ק והוב"ד בטויו"ד ס"סי ה"ן דבדבר שיש לו מתירים וכיוצא שאין להם בטול ברוב שניתרים בס"ס וכן נראה שהוא דעת רוב הפוס' הס"ס אלים מרוב וכמו שהעלה ארוכה בזה בתשו' חק"ל ח"א ביו"ד סי' ק"ל

אלא דאכתי לא פלטינן מדעת האומרים דהיתר הס"ס הוא משום דהו"ל כרוב דבספק אחד הוי פלגא ופלגא ובתרי ספק הו"ל רובא וזה נראה שהוא דעת היש אומרים שהביא הטור ומור"ם ביו"ד סי' ה"ן דבדבר שיש לו מתירין וכן דברים החשובי' כיון שאין להם בטול ברוב אינם ניתרים ג"כ בס"ס ואפשר דגם החולקים עליהם שם וסוברים דגם לדברים הללו יש להם היתר בס"ס לאו משום דסברי דס"ס אלים מרוב כדעת הרשב"א ודעמיה אלא דס"ל דהגם שאין להם ביטול ברוב מ"מ כיין דכשלא הוחזק האיסור בתוכו ולא אתינן עלה מתורת ביטול רק דאיכא למיתלי ברובא דהיתרא אזלינן בתריה גם בדברים החשובים א"כ מה"ט גופיה אמרינן דגם בס"ס דהו"ל כרוב שפיר תלינן ברובה דהיתרא וכמו שבא מפו' בדברי הע"ה כלל כ"ו הוב"ד בס' ערך השלחן סי' ק"י ס"ק ח"י שכתב דאע"ג דבריה אינה בטלה ברוב מ"מ נתרת שפיר היכא שיש לתלות ברוב כמו מעשר ב' שאינו בטל ברוב ואפי"ה היכא דאיכא למיתלי ברובא דהיתרא שרינן ליה ה"כ ס"ם נמי כיון דחשיב כרוב שהרי יש שני צדדים של היתר ודאי שהוא נותר ע"ש וכ"כ מהרימ"ט ח"ב יו"ד סי' ב' והפר"ח ביו"ד סי' ק"י דהיתר הס"ס הוא מטעם רוב אשר מה"ט כת' מהרימ"ט שם שאין לנו לעשות ס"ס בידים כמו שאין מבטלים איסור לכתחלה ברוב כמו שיע"ש וכת' בס' אליה רבה דמ"ב ע"ד דנתכונה דעתו לדעת הי"א שהביא הטור כנז"ל

ואם כן לפי שיטה יו נפקא מינה דבדבר שבערוה כשם דחיישי' מדרבנן למיעוט הפוס' המחמי' כמו שחשו רבנן במים שאין להם סוף וכדומה הה"ן שאין לנו להתיר בס"ס דהו"ל כרוב בענין דבר שבערוה וכמו שמצינו הדבר מפו' במקובצת פ"ק דמציעא דח"י דמייתי שם משם גליון תוס' דבאשת איש אין הולכין אחר הרוב כמו במים שאל"ס והה"ן דלא שרי' כס"ס כמו שיע"ש והוב"ד בחק"ל ח"א מיו"ד סי' ק"ל דר"ו ע"ב וא"כ לפי"ז קשה על מהרימ"ט שהתיר בס"ס גם בערוה החמורה כמ"ש בח"א סי' נ"א וקל"ח ובח"ב א"הע ס"סי מ"ג והם לפי"ד שכתב ביו"ד סי' ב' דכיון דהיתר הס"ס הוא מטעם רוב א"כ כשאין אנו מתירין באותו רוב מאיזה צד וטעם שיהיה מאותו טעם עצמו אין אנו מתירין ג"כ בס"ס א"כ גם בדבר שבערוה שאין אנו הולכים אחר הרוב משום שהחמירו חכמים לחוש למיעוט מינה דגם אס"ס אינו ראוי להתיר

אמנם כד משקפינן בה חזינן שאין זה קושיא על מהרימ"ט משום דודאי סובר הר' דהגם דמחמירים בדבר שבערוה למיחש למיעוטא מ"מ היכא דאיכא ס"ס שפיר מקלינן משום דס"ס אלים מרוב וכדברי הרשב"א בתשו' הביאה הר' גופיה שם ביו"ד סי' ב' ובח"א סי' לק"ח ושם בסי' נ"א מפו' בדבריו דה"ט דמקלינן בס"ס גם בדבר שבערוה משום שסובר דאלים ס"ס יותר מרוב ומייתי בידיה ההיא דפ"ק דכתובו' דלגבי יוחסי' לא אזיל ר' יהושע לא בתר חזקה ולא בתר רובא ומקל בס"ס וכמו שהביא הרשב"א ראיה זו לומר דס"ס אלים מרובה כמו שיע"ש ומאי דקאמר הר' בההיא דיו"ד דהיתר הס"ס הוא מטעם רוב לאו למימרא דלא אלים מרוב הלא דכוונת הרב ז"ל לומר דלא מצינו מפו' בתירה היתר הס"ס רק אתי מפאת כי בחדא ספקא הויה פלגא ופלגא ובתרי ספקי הוייא ליה רובא ומדאורייתא אזלינן בתר רובא להקל אך הגם דאתיא היתרו מכח רוב אפי"ה הס"ס אלים ממני משום דבאיסור המתבטל ברוב הוא אפי' שיש מן ההתר מיעוט יותר מן האיסור והכל דהוא טפי ממחצה סגי וכמו שהרבה בראיות לזה הר' פר"ח ביו"ד סי' ק"ט וכ"כ הר' פר"ת שם וכמה מן הפוס' ראשונים ואחרונים היב"ד בהר' ערך השלחן שם ובהר' חק"ל ח"א יו"ד סי' ק"ב וכן נמי היכא דאיכא למיתלי ברובא דהתירא תלינן ולא חיישינן תו אפי' למיעוט דמצוי בשאר איסורין משא"כ בס"ס שקול דבספק ראשון הוי פלגא ופלגא ובס' שני הוי חד מארבע והוי רוב גמור נגד מיעוט שאינו מצוי דאיסורא דלא חשו רבנן בשום מקום אפי' בדבר ערוה החמורה וכמו שראיתי בתשו' חק"ל ח"א יו"ד סי' קכ"ו שכתב דבס"ס שקול הו"ל רובא דהיתרא נגד מיעוט שאינו מצוי דאיסורא משא"כ אם בספק אחד אינו שקול דהו"ל פלגא ופלגא ומשהו קצת מן הספק השני וכיון שאינו רוב הניכר הו"ל מיעוט מצוי כמו שיע"ש. והנה התוס' בפ"ג דבכורות מייתו משם ר"י דחשו רבנן למיעוט המצוי כמו גבי מים שאל"ס שאשתו אסורה וכ"כ התוס' והר"ש והמרדכי בפ' החולץ לאפוקי דעת ר"ת שסובר דזה הוי מיעוט ש אינו מצוי והחמירו שלא תנשא לכתחי' משום חומרא בעלמא כמו שיע"ש נמצא דלדעת ר"י ודעימיה לא חשו רבנן אפי' בדבר ערוה כ"א דוקא למיעוט המצוי אך במיעוט שאינו מצוי לא חשו כלל ואפי' לר"ת שסובר דמים שאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי ואפ"ה החמירו רבנן מ"מ במיעוטא דמיעוטה שהם מתרי ענייני וכמ"ש המרדכי פ' הזרוע גם ר"ת ז"ל יודה דלא חשו כלל וכמ"שכ בתשו' בני משה שלטון סי' כ"ו דנ"ו ע"ב ע"ש וא"כ הה"ן בס"ס שקול שהם משני עניינים ממילא הו"ל מיעוטא דמיעוטא דכ"ע מיהו דלא חשו רבנן כלל וא"כ מוהרימ"ט והפר"ח שכתבו דהיתר דס"ס הוא מטעם רוב כוונתם לומר דלא מצינו מפו' בתורה התר הס"ס כ"א מפאת רוב שהתירו התורה גם ברוב גרוע שהוא נגד מיעוט המצוי כ"ש בס"ס דהו"ל רוב גמור נגד מיעוט שאינו מצוי דאלים ממנו ונפק"מ במקום דבר ערוה דחשו חכמים למיעוט המצוי דמ"מ בס"ס דאלים ממנו