שו"ת כרך של רומי רכג

דעתו קורא ופושט כאגרת כל הספקות הנופלים בענין זה ברוב עוביו ורוב הקפו כמעין המתגבר וחיילים יגבר ואסוף דינא הכי אמר רב הלא ידעתני מאז כי מיראי ההוראה אני אף כי באיסור ערוה החמורה. ומטעם זה משך את ידו להסכים על ידי לכן שלחתי דברי אל מע' הרב המופלא דרופתקא דאורייתא כמהרר"א קוב"ו הי"ו ר"מ ור"מ בעוב"י שאלוניקו יע"א ובהסכמ"ה עלה על מה דכתיבנא בעניותין והילך לשונו)

אנכי הרואה את השאלה הזאת המוצגת לפנינו ותשובתה בצידה גדולה תשובה שהשיב עליה חד מן קמיא מבני עליה רב משרשי"א רב המקום ההוא מחנים ר"מ ור"מ מעיר תהלה נא אמון יע"א דין הוא הדר מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא משה ספרא רבא דאוריית' הן הראני נפלאו' מתורתו האריך הרחיב למעניתו ברוחב מבינתו ועשה פס"ד אריך ע"ז והעמידו על חמשה סעיפים ואסיפא דמילתא זו הלכה העלה כי מכמה טעמים מספיקים חזקים כראי מוצק וכל חד וחד לחודיה קאי דקדושי הנערה רחל בת אברהם הנז' הרי הם בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש ואפילו ריח קדושין לא חלו בה וכל מעשה הקדושין האלו היו מעשה קוף בעלמא והרי הוא מותרת לכל אדם בלי שום ריח גט כלל ובלי שום ריח נדנוד ספק איסור אפי' כמלא נימא וע"ז מר ניהו רבה דעמיה לפי רוב הענוה פנה אל האזוב לאיש אשר כמוני אותי שלח תשובתו הרמתה כדי לגלות דעתי קלה כמו שהיא. ויען כי טרדות הזמן ועול הצבור ימים וגם לילות לא נתנוני השב דוחי על כן באתי בדברות שתים כדל מסכים הולך להוראתו

והנה כפי מה שראיתי בדברי קדשו כתוב למ"ר דרוב עיקר פסק זה לבטל הקדושין דנ"ד הוא בנוי ומיוסד על דנא פתגם דאחר מעדי הקדושין הרי הוא פסול מן התורה לכ"ע והדר הו"ל מקדש בע"א דאפום דעתיהו דרובא דרבוותא רוב בנין קמאי ובתראי הוא שאין חוששין לקדושיו א"כ פשיטא ודאי דאנן בדידן אזלינן בתרייהו ולא חיישינן למיעוט המחמירין כלל ומוקמינן לה אחזקתה דפנויה ובפרט היות כאן מכלל הסוברים להקל הרמב"ם ומרן ז"ל בש"ע דבהני אתרוותא גררי אבתרייהו ומה גם שיש כאן הכחשת הנערה להערים דלפי דעת רוב הפוס' גם מיעוט המחמירים בע"א מודים דליכא למיחש כלל. ומה גם דכיון שנמצא הע"א פסול מדאורייתא בטלה כל העדות לפי מה שהסכימו רוב הפוס'. והגם דהר' משאת משה ח"א א"הע סי' ה' כתב דבדבר שבערוה גם שרוב הפוס' מקילים ומרן ז"ל מכללם לא פסקינן כוותייהו רק אזלינן בתר דעת מיעוט הפוס' המחמירים וכ"כ הר' שמחת יו"ט בסי' ע"ה ובתשו' ברך משה סי' ל"ד שכך היא קבלה בידנו מ"מ כבר הרמ"ז בחק"ל א"הע דק"פ ע"ב פסק בסכינא חריפא כדעת מרן דבע"א אין חוששין לקדושיו וה"ט כמ"ש בחק"ל מ"ב ח"מ סימן ג' אות י"ד דמייתי בידיה דברי ה' שמחת יו"ט דסי' ע"ד וע"ו אפיק מר ותני דקבלנו הוראות מרן בעל האיסורין אפי' להקל זולת באיסור ערוה אם רבו הפוס' להחמיר שיש ביד הדין להחמיר וחתם ליה הנפק הר' מהר"ם סוזין ז"ל שם שהיה בר פלוגתיה. ואין לתפוס על הר' מהריט"א ז"ל שכתב שאין לפסוק כמרן בההיא דע"א בקדושין דלאו כלום הוא משום דהר' לא ירד למנין וחשב שהוא מחלוקת שקול משו"ה תפס להחמיר ע"פ קבלתו אך אי הוה דייק' דרוב הפוס' קי מי בשיטת מרן ודאי דגם הוא היה מודה דאף באיסור ערוה פסקינן כוותיה וכמו שמפו' יוצא מדברי הר' שיו"ט עצמו בס' ברכות המים דק"ב ע"ב במה שסמך ידיו ע"ד מר חתנו הר' ברכות המים וא"כ מה שכתב הר' משאת משה אין לו על מה לסמוך ומן התימה על הרב ערך השלחן והרב מהרא"פ נר"ו בס' חיים ושלו' שנמשכו אחר קבלת הר' שמחת מ"ט בההיא דמקדש בע"א והוא דבר פלא את"ד נר"ו

והנה אנכי הרואה אה דבכל הצדדין והטעמי' ששרטט וכתב מע' הר' הפוסק נר"ו יש בהם די והותר הכא בנ"ד להתיר להנערה רחל בת אברהם לעלמא מבלי שום ריח גט כלל אך ורק כי מע' הרב הפוסק נר"ו רצה להגדיל כח ההתר ומה הוא דאמר דגם בכל אחד מהטעמים יש בו כדאי להתיר משום דכיון שרוב הפוס' קמאי ובתראי הם מקילי' ומכללם המה הרמב"ם ומרן ז"ל דמהני אתרוותא גברי אבתריהו פשיטא ודאי דכוותייהו נקטינן ולא חיישינן תו למיעוט המחמירים הגם שהוא דכר שבערוה ולא משגחינן בדברי הר' מ"מ שכתב דחיישינן למיעוט המחמירים וגם קבלת הרב מהריט"א ז"ל שקבל דאזלינן בתר דעת המחמירי' גם שהוא נגד דעת מרן לא נאמרו דבריו כ"א היכא שרבו הפוס' להחמיר וכדברי הר' חק"ל ובההיא דע"א בקדושין דאזיל מר ניהו הר' מהריט"א ז"ל להחמיר אינו אלא משום שלא ירד למנין וחשב שהוא מחלוקת שקול אמטו"ל תפס להחמיר ע"פ קבלתו אך אי הוה דייק דרוב הפוס' קיימי בשיטת מרן ודאי דגם הוא היה מודה דאף באיסור ערוה פסקינן כוותיה

ואני אומר דעם כל מה שטרח וכתב לה מני"ר אכתי לא איפרק מחולשא משום דאחד הרואה בתשו' מהריט"א שהובאה בס' ברך משה סי' ל"ד יראה שבא מפו' בדבריו דרובא דרבוותא סברי שאין לחוש לקדושין של ע"א וע"ז היא דאסיק ותני קבלתו שקבל דבדבר שבערוה חיישינן לרעת מיעוט המחמירין גם שהוא נגד דעת מרן דקאי כדעת רוב הפוס' המקלין וסברא זו לא נפלאת ולא רחוקה היא דגם אנן בדידן בני ח"ל הגם דקבלנו דעת מרן בענין איסור והיתר אפי' להקל הו במקום שלא דיבר מרן אזלינן בתר דעות רוב הפוס' המקלין מ"מ בדבר שבערוה הגם שרוב הפוס' מקלין ולפו"ד ש"ת אזלינן בתרייהו עכ"ז מדרבנן חיישינן לדעת מיעוט הפוס' המחמירין וכמו שמפו' בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' י"ט ושורש ויסוד לזה ממאי דחזינן מפו' בתלמוד דבמקום ערוה חשו חכמים למיעוט המצוי להחמיר והכי חזינן לכל רבנן פוסקי הלכות מב"ת קמאי ובתראי דבמקום ערוה חיישי למיעוט הפוס' המחמירים וכמו שהביא קצת מהם הר' ג"פ בכלליו ובזה לא קבלנו דעת מרן להקל הגם שהוא מכלל דעת רוב הפוס' המקלין ואפשר דגם בהני אתרוותא במקום ערוה לא קבלו דעת מרן הגם שהוא מכלל דעת רוב הפוס' המקילין וכדברי הר' משאת משה וקבלת הר' מהריט"א ונמשכו אחריהם הר' עה"ש והר' מהרח"פ נר"ו בתשו' חיים ושלום סי' ב"ך וא"כ אכתי לא פלטינן הכא בנ"ד מדעת מיעוט הפוס' המחמירין וצריכי' אנו לחוש