שו"ת כרך של רומי רכא

קדושי אילונא לפי נוסח השאלה אשר לפנינו אם לא שבעל כרחין נאמר שאינה מתורת מרן אותה רסי' י"א וכל זה היה פליאה נשגבה איך הרב זקן אהרן לא נכנס בסוג זה כל עיקר אם לא דלא קדמו לפניו השאלה כאשר קדמוה לפני הרבנים האחרי'. יהיה איך שיהיה עיקר דעת הרב זקן אהרן דאזיל לקולא היינו מפני דלפי דעתו העדים היו פסולים גמורים מבלי שים ריח מחלוקת שכן הוא אומר אבל בדבר ברור ואין כאן קדושין כלל ירצה דכיון דהעדים פסולים אין כאן קדושין כלל דאין קדושין בלא עדים כשרים ובסוף סי' ד' בהסתייעו מפס"ד שיצא מב"ד של הרא"ם ז"ל שביטל הקדושין מפני שביטל הקול ופסל את העדים ואע"פי שהעידו חוזרים ומגידים מפני שלא העידו תחי' בפני בקיאי' וגם שהיה עדות שלא בפני בע"ד וגם שהיה דין מרומה שהיה צריך דרישה וחקירה וגם שהיה עדו' שונא וע"ז סיים וכת' אע"פי שנר' שיש לחלק בין נדון שלפנינו לאותו מעשה עכ"פ כד מעיינת שפיר גם עליו היה אפ' לעבור כוס האיסור אם באת להחמיר בחומרא יתירתא אלא שאין דרך החכמים להחמיר לאחרים שאם יביאו להחמיר יאמרו להם בעלי הריב תחמיר לעצמך אני איני רוצה שתתחסד עמי ע"כ וגם פה כוונתו מבוארת שהרי בכל הטעמים שטעם הרא"ם אין לך בכל אחד מהם שאין בו מחלוקת עצים עד שנטו כותלי ב"המד ליפול מרוב המחלוקת אם בהעידו שלא בפני ב"ד ובע"ד ואם יוכלו לחזור ולהגיד ואם בענין דרישה וחקירה ואם בעדות השונא אין לך דבר מזה שאין בו מחלוקת ומערכה לקראת מערכה כנודע ומפורסם לכל תופס ס' ההוראה בידו ועכ"ז הרא"ם ז"ל עמוד נכון מעמודי ההוראה פסק דינו ע"פי רוב הפוסקים ולא ביקש להחמיר זהו תכלית ראיית הזקן אהרן וכנראה מדבריהם דכל זה דאמרי' ניזיל בתר חזקה או לא ואם הספק נולד בדידה או לא היינו כשהמחלוקת הוא שקול אבל אם הרוב מסכימים להתר אזי לא אזלינן להחמיר בשום אופן ואפשר דמהנייא חזקת פנויה דידה אפי' שלא נולד הספק בה כיון דהרוב מתירין

כל זה אני כותב כמתלמד אל מקום אחר והכל נוגע ואינו נוגע כי ידעתי כי הם מים עמוקים אבל בנדון שלפנינו כ"ז לא מעלה ולא מוריד מכמה טעמי תריצי בנוים ע"פי משקל ההוראה אשר בידנו. הא' כי בנדון שלפנינו בעיקר גוף הקדושין יש בהם הכחשה גדולה כמבואר בסעיף א' באורך וברוחב וא"כ לכל מין ספק שבעולם הרי היא בחזקת פנויה להתירה שיבא דכ"ע וא"כ אינו דין שנשליך שכלנו לאיבוד ונתלי עצמנו בבוקי סריקי ולילך אחר המחמיר אם ימצא

ב' דעכ"פ לפי דעת כ"ע העד הא' פסול הוא מדאורייתא לכל ערות שבעולם קידם שיחולו ספק קדושין וא"כ הרי הנערה לא חלה עליה ריח קדושין דאין קדושין פחות מב' עדים כשרים. ג' דאף לענין ע"א הנשאר לנו מיעוט פוסקים מחמירים הרי הרוב מחזיקים אותה בחזקת פנויה שלה והוא ספק שעלה בגופא אי קדושי ע"א תפסי וצריכה גט או לא והרי הרוב הגמור של פ"ה פוסקים מסייעים לחזקת פנויה דלא תפסי בה הקדושין ואינה צריכה גט מספק. ד' שהע"א הלזה אינו כשר לכ"ע כאשר הארכנו לעיל א"כ כל מה שנוסיף להחליש את כח הקידושין אם היו בעולם מכל מין צד ואופן כן כנגד זה תתגדלם ותתאזר חזקת פנויה עד להפליא שכמעט אם ניתן כל דעת המקילים שבכל פרטי הסעיפים וסעיפי סעיפים שדברנו בהם מאז ועד עתה בכף מאזנים כמעט לא יהיה בכף שניה דבר כדי לעמוד עליו ולבערו כי הרי בטל במיעוט מיעוטו וכמי שלא באו לעולם דעת המחמירים כנדון שלפנינו וכאלו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם פ"ה אחד עונים ואומרים הותרה רחל הותרה וקדושיה היו מעשה קוף בעלמא

ואל תתמה על החפץ משמוע דבר מחודש שנצטרף כל הפוסקים בנדונות שונים והיו לאחדים בידנו כי מאשר לאבינו הזקן הגאון הרמ"ז בחק"ל א"הע דמ"ה ע"ב עשיתי את כל הכבוד וזה שעל נדונו דרצה להתיר ולבטל הקדושין מטעם ס"ס ועמד לו מה שהעל' הוא עצמו בחק"ל יו"ד ח"א סי' יו"ד דבעי' ספיקות שקולים ע"ז כתב הוא נמי לא אירייא שהרי לעומת זה בספק בענין הכחשת העדים רבו המתירים ואין צד האיסור שקול א"כ בשיקול דעת האוסרי' עם המתירים בב' הספיקות הו"ל ספק שקול והו"ל ס"ס גמור עכ"ד

ואם בנדון הגאון הרמ"ז ז"ל כך בנדון שלפנינו דאם ניתן מיעוט פוסקים המתירים בשהוכחשו בבדיקות עם דעת רוב הפוסקים המתירים בשהוכחשו כחקירות בגוף הקדושין וגם כל הפוסקים הפוסלים להע"א פיסול דאורייתא וגם הפוס' הפוסלים להעד הב' מצד שידע בפיסולו של ראשון וגם נוסיף בכף מאזנים הפוסקים הפוסלים או מצד שהוא איש ירוד ונבזה וחדל אישים וגם נוסיף עוד בכף מאזנים מה שאנו באתריה דהרמב"ם ומרן הק' והרדב"ז ומוריק"ש דבזה אין ליתן בכף מאזנים האחר אפי' פוסק גדול מגדולי ההוראה שאין אחר הקבלה כלום הא ודאי כגון דא אין מי שיוכל לערער עוד ולומר דצריכה גט מספק ולא ניחוש מפסול אותה לכהונה נגד כל הני רבוותא שאם נעמוד למנין לפי משקל האמור בדברי הרמ"ז נמצא קרוב לחמש מאות פוסקים מתירים בנדון שלפנינו ולא בדרך הפלגה נגד חמשה עשרה אחד הנה ואחד הנה והוא ברור יותר מביעתא בכותחא

אלא דהוצרכתי להאריך וליסד הסעיף האחרון הלזה פן יטעה הטועה בלומדו ספר תשו' חיי אברהם קובו דכ"ב ע"א שכתב וז"ל ואם יהיה ההלכה כמ"ד דחוששין אנו מתירין אשת איש לעלמא להרבות ממזרים ח"ו ולא אמרו אדם מעולם מה שאין כן אם אנו מחמירין לחוש לקדושין ולהצריכה גט לא נפיק חורבא דאם מפני שאנו אוסרים אותה לכהונה מאי איכפת לן אם לא תנשא לכהן תנשא לשאר עדת בנ"י ולא מפני זה נסתכן בעצמנו להתיר א"א לשוק עכ"ד הצריכים לענינינו וא"כ יאמר האומר הרי דאית לן רב מובהק אחרון דלא רצה להכניס עצמו בספק מפני ענין זה שהוא פוסלה לכהונה וכמה לא חלי ולא מרגיש ומפיו לפידים יהלוכו נגד הרב שכנגדו הוא הרב מוהרש"ק בעל עולת שמואל שרצה לפוטרה בלא גט כי ע"כ דברי האגרת הזאת הוכרחתי להראות לכל באי עולם כי רחוק נדון שלפנינו מנדון הרב חיי אברהם כרחוק מזרח ממערב וכמעט תמהני לפי ערך נדונו איך לא כילה חמתו להצריכה גט מתורת ודאי קדושין ומה ענין פיסול לכהונה לנדונו תסמר שערת בשר הפוסק בהשקיפו חצי השקפה בנדונו שהיו קדושין גמורים בב' עדים כשרים ובמטבע שטבעו חכמים