שו"ת כרך של רומי ריז

שם וז"ל ולרווחא בעלמא הצרכתי תשו' בפני רבים פן יאמרו דוקא כשאומר צדיק הוא שיש לתלות שמא ע"ת אבל כשלא אמר לא נתלה ע"כ ראה שאפי' הוא משום חששא בעלמא שמא פסולים הם העדים הצריך שיאמרו בפי' שעשו תשו' ובאמת באופן כזה היה די בשמא הרהרו תשו' דיבא שמא הרהרו תשו' ויבטל שמא פסולים לעדות ועכ"ז חשש ר"ת חומרא בעלמא להצריך להם האמירה בפועל פן יאמרו דהחששה הזאת שמא הרהרנו תשו' מצאנוה כ"א באמר ע"מ שאני צ"ג אבל בלאו הכי אין אנו יכולים לטעון כך אפי' אם כנגדנו אין כאן ודאי בפיסול כ"א חשש פיסול וע"ז הוא ג"כ הצריך שיאמרו בפי' ומאי דאמר לרווחא בעלמא הוא בנדון דידיה וכאמור והארכתי בכל זה מפני ששוב ראיתי דידיה להרב ערוך השלחן א"הע סי' מ"כ וח"מ סימן ל"ד דבהביאו שורש דין זה אי חיישינן בפסולי עדות שמא וכו' הביא תשו' הרא"ש ותשו' תרומת הדשן הנז"ל לחולקים על להקת הפוסקים ואי מאה ולא בדרך גוזמא דלא חיישי לשמא הרהר וכו' וגם הביא הך דר"ת כאלו חולק ממאי דאמר דלרווחא דמילתא עשה שיאמרו בפי' בפני רבים שקיבלו התשו' פן יאמרו דהתם בקי' שאני דכבר אמר כלומר דליה לא ס"ל אלא לכל התורה כלה קי"ל להכשיר פסולי עדות בשמא וכו' אלה הדברים ותמצית מלאכת הרב עריך השלחן להפך הקערה על פיה ולהוליד לנו מחלוקת חדש

ואני אומר דמהרא"ש ומרת"ה ז"ל אינה ראייה כלל דמילתא אגב אורחייהו קא אמרי לחלק בין נדונם שאינו איסור ערוה לנדון הקידושין וכן כתב הרב דב"מ ח"ג סימן י"ח וז"ל ולע"ד אין לסמוך על דבריו דמלבד דלאו להלכה ולמעשה אמרן אלא באיירי ואגב ולאו לעיקר שאלתו אמרן וכבר נודע מ"ש הפוס' דכל מילתא דלא אמרה הפוסק ל להלכה ולמעשה אלא מילתא אגב אורחיה אין לסמוך עליו למעשה ויעויין בס' נאמן שמואל סימן ס"ד: אף הכא בנד"ד שלפנינו אמרו ה' שנשליך אחרי גוויתנו יותר ממאה פוסקים שפסקו כן להלכה ולמעשה ונחלה עצמנו בב' או ג' פוס' דכתבו דבריהם במילתא אגא אורחייהו אופן זה באמת הוא חוץ מדרכי הוראה אשר השרשונו אבותינו ורבותינו נאספו רובם אל עמם וכן אני אומר בההיא שהביא מר"ת דמלבד דלדעתי הוא פי' מרווח מה שפירשתי אני הדל דכוונת ר"ת איירי מפני שהיה חשש פיסול ולא ודאי פיסול ולזה ראה לדחותו ג"כ בשמא וכו' דאתי שמא ודחי שמא ומה שאמר שעשה לרווחא דמילתא שיאמרו בפי' בפני רבים לאו היינו משום דס"ל דבכל מין פיסול ודאי מקבלין עדותם בטענת שמא הרהרו תשו' וע"ז לרווחא דמילתא בעי שיתוודו בפני רבים חלילה לחשוב זה אלא באמת בנד"ד דוקא דהיה חשש פיסול ובחשש פיסול אחי חשש הרהור תשו' ומבטל ליה ע"ז דוקא הוא דאמר שלרווחא דמילתא עשה שיתוודו בפני רבים ואדרבא חומרא יתירה אנו למדים ממעשה זה של ר"ת וחובה עלינו לפרש כן דברי ר"ת ואפי' אם יסבלו מעט דוחק ומי יגלה עפר מעיניך רבינו הראב"ד ז"ל שהופיע רו"הק בבית מדרשך ואמרת דברים ראוים לפי גורל שקול דעתך המבעית והוא כי יותר טוב הוא לדחוק מעט בלשון משנתנו ולסבול דוחק ההוא ולא להוציא משפט מעוקל (ש"מ לב"ב דט"ן מהש"ס) וכ"ש שדברי ר"ת הורקו מכלי אל כלי ובפרט בדברי השבולי הלק"ט כי הוא קיצר הדברים הרבה בכל חיבורו כנודע וד"ב כי בלאו הכי הוא אמיתות התורה ומי יניח סוגייא בדוכתה בפ' זה בירר דכ"ו בענין חשוד על העריות דאמרו שם בתלמודא דמודה רב נחמן דפסולי לעדות אשה ובין אם נגרוס בגירסת הרי"ף והרא"ש בין לאפוקא ובין לעייולא א"כ הרי איתא להדייא דאף לקידושין אין עדותו עדות ובין לגרסת ספרינו וכן גרסת הרב נחשון גאון בתשו' שערי צדק דפ"ה סוף ע"ב אבל לעיול לית לן בה הרי קאמר הטעם דבמה קיימה שכיחה ליה וכ"ז היינו בחשוד אבל בשאר פסולים אפי' לעיולא פסול ולא חיישינן שמא הרהר תשו' ומסוגייא זאת מוכח להדייא דרחוק לפרש דצריכים להעיד שנפסלו באותו יום וכמו שנדחקו חכמי טוליטולה נגד הר"ר חיים הארוך שהרי לדעת ר"ת שפי' דהאי חשוד הוא שבא על הערוה ממש וכתב מרן בב"י סימן מ"ב שכן משמע מדברי ר"ש והרי"ף א"כ איך יפורש לשון חשוד על מן שבא על הערוה ודאי בעדים וראייה אם לא שס"ל לר"ת וסייעתיה להדייא דכל שבא על הערוה פעם אחת בעדים וראייה הא ודאי מאותו היום נקרא חשוד לעדות אשה בין אם לאפוקא ולעיונא או לאפוקא דוקא לפי שינוי הגירסאות עד שיתברר שעשה תשו' דאי ס"ל לר"ת וסייעתיה דחיישינן שמא עשה תשו' באותה שעה ואין אנו פוסלים אותו אלא מפני שבאותו יום ראינו שעשה עבירה חדשה א"כ מי אירייא חשוד הרי ראוהו שעשה עבירה בו ביום ונפסל פיסול גמור ואפי' אם יאמר האומר מה שירצה עכ"פ לשון חשוד על מי שבא על הערוה בעדים מורה להדייא דמאותו היום ואילך נקרא חשוד עד שיחזור בתשובה בודאי בדינו ולא תלינן בשמא עשה תשו' וזה חוזק לפירושנו למעלה כדברי ר"ת שהביא השב"לק כ"י דר"ת מעולם לא חשש לשמא עשה תשו' בפיסול ודאי אלא בחשש פיסול ועכ"ז לרווחא דמילתא עשה שיחזרו בתשו' בפני רבים והדבר ברור מאד

הארכתי בכל זה מפני שהרב ערוך השלחן בא"הע סי' מ"ב אות י"ט ובח"מ סי' ל"ד אות מ"ב שכל את ידיו באופן המפחיד להפוסק הלכה למעשה מה שאין הפה יכולה לספר והיינו שבתחילה הביא סברת הרבנים אותם שאין חוששין לשמא עשה תשו' ולא הביא כי אם שנים שלשה ואת רב"ע ואת חמשת ושוב מעט מעט החליף את משכורת הדין הפשוט היוצא מכל בתי דיני ישראל וראשו פרוע הלזה בהביאו אותה דהאר"ש וות"ה ואותה דהשבלי הלקט בשם ר"ת והעיקר הוא מפני שמצא מציאה זאת של חכמי טוליטולא דבפי' קא אמרי לחוש שמא עשה תשובה ודחקו כל דברי הראשונים בדוחק נפלא אשר לא נשמע ולא נתקבל בכל בתי דיני ישראל מאז היה לגוי אחד בארץ והיינו דכל התלמוד והראשונים מיירי דהעידו בפיסול של בו ביום דוחק רעוע ותקוע ימה סוף אשר לא נשמע כמוהו וכאלה רבות אשר ידאב לבב אנוש ולא בדרך הפלגה ועם שהרב ערוך השלחן לא גילה דעתו כי לא יכול אבל עכ"פ כבר נראה למשקיף נדבר השקפה קלה כי רצה להפחיד הפוסק העני בחומרת אשת איש ואנחנו בזכות אבותינו אשר שם ישבו כסאות למשפט לבנו כלב האריה לא נירא ולא נחת לתת בים ההוראה דרך שהרי על ענין הרא"ש והת"ה ומוהר"י מינץ ג"כ כבר כתבנו שהוא מילתא אגב אורחייהו כאשר הארכנו לעיל ואין צורך