שו"ת כרך של רומי רטז

כלל ח"ן סי' ד' אשר כמעט היא חולקת עם תשו' מוהר"י ן' מיגאש הנז"ל דוק ותשכח כי איני יכול להאריך ומוהרשד"מ א"הע סי' יו"ד כתב דכל הגאונים הסכימו פה אחד עם האחרון הרישב"א והריב"ש שהוא בתרא טובא דהמקדש בפסולי עדות דאורייתא אינם קידושין כלל ולא חשו למאמר אע"פי שחטא ישראל הוא גם לטעמא שמא הרהר תשו' בלבו עכ"ד וכן דעת הרב משפט צדק ח"א סי' מ"ה עיש"ב גם הרדב"ז דפוס ויניצייה סי' ק"מ כתב וז"ל כיון דאיכא סהדי דעבר עבירה דמפסל בה לעדות אינו חוזר להכשרו עד דאיכא סהדי דעבד תשו' ומשום הכי כל המקדש בפסולי עדות אין חוששין לקידושיו וחילק החילוק האמיתי בין ההוא דאומר ע"מ שאני צדיק גמור הידוע וסיים וכתב ודבר פשוט הוא ולא היה כדאי לישאל עליו ע"כ וכן העלה הרב עדות ביעקב סי' י"ז באורך והר' עדות ביהוסף ח"א דפ"ד ע"א כתב וז"ל ואין לומר דדילמא עשה תשו' ובשעת הקידושין כשר היה העד שהרי מבואר מרבני האחרונים דכל שלא נודע שעשה תשובה מעלייא בפרסום עדין בחזקת רשעו קאי ועיין בספר משאת משה סימן כ"א ומוהרש"ך סימן ס"ז

אלא דדבר זה עומד לנגדי במה שראיתי להרב עב"י שם שכדי להחזיק דברי מוהר"מ מפאדובה הנז"ל דכתב לתת הפרש בין עדים דבחזקת רשעים קיימי למי שהוא אומר ע"מ שאני צדיק גמור דמסתמא רוצה לקיים תשו' והרהר בלבו לעשות תשו' ומסתמא יעשה וכתב הרב עב"י ז"ל וז"ל וכבר דבריו מלבד שהם מוכרחים מהכרח השמועות הנה סימנים דאורייתא מצאתי לדבריו במאי דפ' בההיא דהמקדש מגירסת הרא"ש שם שגורס ככה ע"מ שאני צדיק גמור אפי' הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר בלבו לעשות תשו' ע"כ וסיים וכתב הרעב"י ז"ל דמדברי שני צנתרות הזהב הרא"ש ומוהרמ"מ אנו למדין שהמקדש צריך לעשות תשו' גמורה לבסוף ומאי קידושיו קידושין. קידושין למפרע קאמר וקמ"ל דהיא מקודשת למפרע משעה שאמר ע"מ שאני צדיק גמור דכיון דהרהר תשו' בלבו לעשות וגמרה לבסוף הו"ל כאלו ההיא שעתא הוה צדיק גמור ע"כ ושוב האריך עוד הרב באיזה דחיות וגם הביא תשו' הרב זקן אהרן שהיתה בידו בכת"י ששם הובאה הגירסא הזאת בהרא"ש ושכתב הר' זקן אהרון דלא אשתמיט שום פוסק להביא חידוש זה של הרא"ש וע"ז כתב עליו העב"י ז"ל וכי גברא רבא כהרא"ש לא יכול להוציא אור יקרות חידושי חידושין מפלפולו לבד ומי כמוהו מורה ובסוף דבריו כתב וז"ל ומחוורתא כדכתיבנא לעיל בשם הר"מ מפאדובה ועל צבא תהילתו הרא"ש שבפסקיו הכל כאשר פירשנו לעיל ע"כ

הארכתי בהעתקת כמעט כל דברי העב"י ז"ל למען בחוזק אבא להקשות גם עליו גם על הרב זקן אהרן במה שהחליטו בדעת הרא"ש ז"ל כי לא תלינן במסתמא הרהר תשו' גם בההיא דהמקדש ע"מ שאני צדיק גמור ובאמת לפום ריהטא כך היה נר' מתשו' הרא"ש כלל ח"ן סי' ד' הנז"ל דאפי' עם תעניות והפסקות חייש הרא"ש לרמאות עיש"ב ורמזה הרב כנ"הג א"הע סי' מ"ב הגהב"י אות פ' בתוך דעות הפוס' האחרונים דס"ל דבעינן תשו' בפועל כו' דס"ל להכנ"הג דכן דעת הרא"ש על העדי' אפי' בקידושין דצריכים אנו לידע התשו' בפועל ואפי' שבאותה תשו' הרא"ש לא נשאל ע"ז כלל דוק ותשכח כי איני יכול להאריך ובאמת הוא פלא לדון כן בדעת הרא"ש מאחר דבכלל י"ז סי' א' כתב לענין מוסר שהורגים אותו מיד ולא חייש שמא הרהר תשו' בלבו דאין להביא ראייה מההיא דהמקדש על תנאי דחיישינן שמא הרהר תשובה בלבו דיש לתרץ דילמא משום חומרא דא"א שאני ע"כ הרי תלת נגד כל הני רבוותא ך בדעת הרא"ש דמלבד דקשה שהרי הנוסחה בתשו' היא כנוסחת כל הספרים אשר בפה כל הפוס' שמא הרהר תשו' ולא לעשות עוד זאת קשה שהרי להדייא קאמר לחוש משום חומרת א"א ואל תאמר דס"ל לחלק בין היכא דהמקדש אומרו ורוצה לקיים תנאו וכדומה מכל החילוקים שיש לחלק בין תשו' המקדש לתשו' העדים שהרי גם במוסר הוא דומייא דעדים דאנו באים לדונם והיה ספק לחוש שמא הרהר תשו' ותי' דחומרא דא"א שאני הנה מינה משמע דלא קא מיירי בחילוק מאומרו מפי עצמו למה שאנו באים לחוש שהרי אם היה כן מה לו לומר משום חומרא דא"א תיפוק ליה דהמקדש הוא המכניס אותנו לבית הספק וע"כ הוא דאנו חוששין לא כן במוסר ובעידי קידושין דחזקת רשעים לפנינו באין מריע החזקה אפי' בדבור בעלמא וא"כ מאי קושייא אלא לאו דהרא"ש ס"ל לחלק בין כל מין איסור ערוה לחוש לעניינים אחרים. וכן תפס במושלם הרב ג"פ סי' קכ"ג ס"ק ח' שאע"פי שהוא העלה דאפי' נימא דבהרהור סגי היינו דוקא היכא דאיכא הוכחה לומר דהרהרו תשו' בלבם אמנם מסתמא כשאנו יודעים שהם פסולים שהעדים הם רשעים אם קידש אשה או גירשה בפניהם לא חיישינן שמא הרהרו תשו' כן נראה דעת כל הפוס' ע"כ ועכ"ז סיים וכתב להוכיח מתשו' הרא"ש הנז' לחלוק דיש לחוש שמא וכו' אע"ג דליכא הוכחה

ובאמת זו פליאה נשגבה גם על רבינו מרן החביב שהביא השו' דסי' ח"ן בין הפוס' דבעינן תשו' בפועל ולא הביא זאת לחלק ביניהם גם על העב"י יגדל התימה דלפי מה שהמשיך דעת הרא"ש מפני הגירסא עשאו היותר מיקל שבעולם דבעינן תשו' גמורה בפועל גם במקדש עצמו ובזה באמת הוא סברא יחידאה אם לא דמוכרחים אנו לומר כדעת מרן החביב ז"ל והעב"י ז"ל דס"ל דמעיקר תשו' הרא"ש דמוסר וכן מ"ש התרומת הדשן בסימן שט"ו דכתבו לחלק בסתם משום חומרא דא"א ולא חילקו בן נדונם שלא אמר ע"מ שאני צדיק גמור לנדון הקידושין אינה ראייה דכן דרך כל הפוס' דכשמביאים איזה ראייה דוחים אותה בכל לשון שהם שומעים ואגב אורחייהו חילקו חומרא דא"א שאני דהוא חילוק כללי ואה"ן אם היה בא לידם נדון בחומרא דא"א גופא בנדונית מחולקים הא ודאי שם ימצאו יחלקו החילוק האמיתי הזה בין אמר ע"מ שאני צ"ג דהרי החזיק עצמו ונותן יד לנו לחוש שמא הרהר תשו' להיכא דפסולים או מסור או גנב מפורסם לפנינו דהא ודאי לאו כל כמינן לחוש חששות רחוקות כאלה וכן אתה תראה בתשו' ץ ר"ת שהביא השבולי הלקט כת"י הביאו העב"י סי' מ"ג שלענין עידי הגט כתב שאם חוששים לפסולם וכו' בשאר עבירות הפוסלות יאמרו לפני ב"ד הרי אנו בתשו' לפניכם ולא נוסיף עוד כדאמרי' ע"מ שאני צ"ג מקודשת שמא הרהר תשו' וסיים וכתב ר"ת