שו"ת כרך של רומי ריח

לכפול הדברים וגם מה שרוצה להוציא מדברי ר"ת ממה שאמר לרווחא דמילתא וכו' גם בזה כבר כתבנו מה שיש בו די ובאחרונה הבאנו ראייה מענין חשוד שבא על הערוה וכנז"ל ואחר כ"ז דברי ר"ת אם אמת יצאו מפיו כאשר יבין השבולי הלקט ממנו כי מי יודע ויודע מי רבי צדקיה ומה ענה אותו מוהר"מ בר אופן זה היה די שמא הרהרו תשו' ולא היה צריך כל אותה הטרחא אם לא לרווחא דמילתא וע"ז שפיר כתב מוהר"י אזולאי ז"ל ודוק בלשון תשו' ר"ת כלומר דוק בה ותמצא דלעולם החי' האמיתי ברשע מוחזק הוא דין אמר ע"מ שאני צ"ג אזי חיישינן שמא עשה תשו' ואם לא אמר לא חיישינן ושאני נדון ר"ת שהעדים לא היו בחזקה רשעים וע"ז הוא שאמר לרווחא דמילתא שיעשו תשו' ברבים ודוק היטב ואין ספק שאחר שראה הרב ערוך השלחן ז"ל דברי הרב אהבת דוד הדר מר משמעתיה וע"ז כתב ושוב ראיתי בס' אהבת דוד כלומר ראה שם ותראה הדברים מבוררים להפך מזה שהעלינו עלז לבי בה' ואעיקרא בנדון העד שלפנינו אפי' חכמי טוליטולה יודו דלא חיישינן לשמא עשה תשו' אחרי דעדין מגלח זקנו בתער והוא מהלובשים כמנהג הישמעאלים דאין לתלות במנהג הלועזים וכדומה וידוע ומפורסם לכל ובפרט באלו המדינות כי תחילת סימני טהרה המורים שכבר נתן אל לבו לשוב הסימן הא' הוא הגדלת שער זקנו ודבר. זה הוא מפורסם גם בין הישמעאלים גם בין הישראלים שלשתי האומות האלו השחתת פאת הזקן איסורא הוא ובזה נשלם גם בסעיף זה כל רצוננו לבררו בשמלה ברוך בענין הנחלות (עיין דרך המלך דק"ד ועיין בס"הק נחלה לישראל סעיף הא' ודוק) וכבר עמדנו עליהם וישבנום כמין חומר וגם מה סברת רמ"א שהביא סברת הי"א כבר ביארוה הח"מ והב"ש שם דאיירי כשלבסוף עשה תשו' והוכיח סופו על תחילתו וכתב הרב עצי ארזים ס"ק כ"ה דכן ביאר הענין עצמו רמ"א בד"מ בח"מ סי' ל"ד אלא דמה שתימה עליהם דמשמע להדייא דהר"י מינץ והר"מ מפאדובה פליגי אחהמ"ר לאו שמיה מתייא וכוונת הח"מ והב"ש הוא זה דבאמת מוהר"י מינץ לא סמך לחוש על ההיא דהרי את מקודשת ע"מ שאני צ"ג לחוש שמא וכו' אם לא שנדונו היה באנוסים שתחילתו באונס שכן השלום דבריו באומרו וכ"ש אלו האנוסין שתחילתן באונס וכל השתדלותן לחזור לדתנו ע"כ נמצא דעיקר מה שתקע יתד במקום נאמן היינו דוקא מפני שבנדו"ד היה ענין אנוסים שתחילתן באונס וע"ז שפיר כתבו הח"מ והב"ש דלא פליגי מוהרי"מ ומוהרמ"פ והוא ע"פי האמור ורוק כי לקצר אני צריך

כלל העולה דלא נשאר להרב ערוך השלחן יסוד לסמוך השכלת ידיו שהשכילם להחמיר כ"א סברת חכמי טוליטולה דדחוייה מאת כל הפוסקים וגם חכמי אשבילייא דחאוה באמת הבנין וגם מרן הק' היתה תשו' זאת בידו ולא זכר ממנה כ"א מה שהוא לענין דינא ועל השאר העלים עיניו הזכות ממנה ואיך א"כ תעשה חיל עוד וסוף כל סוף תמהני על הרב ערוך השלחן דאחר דאתריה ז"ל הוא אתריה דמרן הק' כמו שהוא אתרין וכל א"י וכל ארצות המערב ומרן הקדוש מלכד מה שפסק להלכה ולמעשה הדין הזה בב"י ובס' הקצר עוד זאת דבב"י כשהביא ההיא דרש"י שהביא הא"ח סיים וכת' ודברי' תמוהי' הם ואחר שהראנו למדי שאנן כמרן נקטי' אפי' להקל ואפילו. באיסור ערוה כשרבו המקילין על המחמירין תמהני אם יש רובא דמינכר כמו ענין זה דאין חוששין ומיעוטא דמיעוטא החוששין לשמא ע"ת וכמעט בטלי אגב מיעוטייהו ואם גם בזה לא תפסינן כמרן להקל א"כ נסגור ס' הש"ע וכאשר יפה כתב הגאון הרמ"ז הנז"ל וגם הראיתי שכבר הסכים מוה"ר הגדול מוהריט"א ז"ל ושוב דקדקתי היטב וראיתי שהרב ערוך השלחן ז"ל עצמו דחה כל דבריו במה שהביא בח"מ שי' ל"ד סוף אות מ"ב הנז' דברי הרב אהבת דוד שאחר שהבריח מהא דר"ת הנז"ל דאין חי' דין אמר ע"מ שאני צדיק גמור ללא אמר דבכולהו חיישינן שמא עשה תשו' וכו' ע"ז סיים וכתב ושוב ראיתי בס' אהבת דוד ע"ב ועם שלא רשם לנו דרך והמקום אני חפשתי ומצאתיהו בדט"ז ע"ב שהביא תשו' ר"ת שהביאה העדות ביעקב בשם שבולי הלקט ואחר שהאריך כתב וז"ל ועוד דהעדים לא היו בחזקת רשעים כי התם ודוק היטב כלשון תשו' ר"ת זלה"ה עכ"ד ובאמת אורו עיני דהוא הוא מה שפרשתי אני בדברי ר"ת שלרווחא דמלתא שאמר ר"ת שיעשו תשו' גלוייה היינו משום ולא היו בחזקת רשעים אלא שמא עשו עברות ועל תל"ית

הסעיף הה' אם לנו לחוש ולילך בנדון שלפנינו אחר כת המחמירין אשר לא יבצר מהם הגם אם מועטים המה ונשיב ונאמר דהנה א' הרואה בעיניו יראה ולבבו יבין דאחר כל מה ש הארכנו בד' סעיפים הקודמים לברר וללבן הדברים כשמלה בא מאה אלף יריעות להראות לעין כל דלא היה מקום לחוש לשום חומרא אשר באה כספרי הפוסקים בכל חד מד' סעיפים הקודמים מהטעמים המבוררים הנז"ל א"כ לפום ריהטא לא היה מקום לחול לסעיף הה' הלזה ובפרט אחרי שהראינו בכל חד מהד' סעיפים הנז"ל דלדעת יותר ויותר מתרי רובי מלהקת הפוס' ומרן הקדוש מכללם דילוא הם בהיתר הנערה הזאת בלי ריח גט וכבר הראינו למרי דדעת הגאון הרמ"ז זיע"א והגאון מוהריט"א והגאון מהר"מ מיוחס ג' המה רבני ירוש' תוב"ב ב"ר בתר ב"ד מסכימי' דבאופן כזה אפי' באיסור ערוה מחוייבים אנו לפסוק כמרן הקדוש: ואחר כ"ז אשנה ואומר דבאמת לא היה מקום לחול אל הספק הזה ובפרטי פרטות כי שני הרים גדולים מגדולי ההוראה אשר כמעט דוב ההוראות נפסקות על פיהם כמו שהם באמת מוהר"ם ב"ב והרשב"א הרי הם המדריכים אותנו שלא לחוש לחומרות מפוזרות הנה והנה ולא להצריכה גט מפני דעת איזה מחמירים ונתנו תרי טעמי קשוט האחר כדי שלא לפוסלה לכהונה והשני כדי שלא יהיו בנית ישראל מדרך כף רגל לפריצי עמנו ומוהר"מ ב"ב לא במקום אחר כ"א בג' ארבע מקומות כתב כדברים הללו והביאם מכ"י בסי' מ"ב והא' היא בארוכות סי' תתקצ"ג ובסי' ראשון של תשו' מימונייות שבס' נשים ועד אחרן הובאה בתשו' הרשב"א סי' תקנ"ו עיין עליהם ותרוה צמאונך והרשב"א כעס על אותו תלמיד על שרצה להחמיר בע"א ואמר לו מי סנו הג' הרי"ף והרמב"ם וכל הגאונים שאתה מחמיר על עצמך יותר מאלו וכן כתשו' הובאו ביתה יוסף שם קרוב לסוף הסי' כתב דאין להחמיר כדי שלא יהיו בנות ישראל החשובות מדרך כף רגל וכו' עי"ש באורך ומהטעם