שו"ת כרך של רומי ריד

כ"א להעתיק רעיוני מוהרא"ק ז"ל ככתבם וכלשונם באיזה שינויים עשוים בק"ע כדי להורו' שהוא כתב פסקו בעיונו והשקפתו ולא שסמך ידיו ורגליו על מוהרא"ק ז"ל ובפרט שמהרא"ק לא היה דעתו ניחה לגלות דעתו בפומבי וע"ז העתיק דבריו והוסיף עליהם ושינה דבר מה והוציאו לאור לא במרד ולא במעל ו"עז האריך באיז' צריכות דברים שמהרא"ק ז"ל קיצר בהבאת לשונם וכדומה וכיון שמהרא"ק ז"ל לא היה דעתו עדין לגלות דעתו בפומבי ע"ז נתן פסקו ביד הר"א ובלא חתימה והוא שלחם לפני מרן ב"י שלשת הפסקים של הרב ח"ן ושלו ושל מהר"א קאפסאלי ז"ל בלא חתימה ונשאר באמתחת מרן ז"ל ואחרי פטירתו בנו מוה"ר יהודה נער ן' ז"ך שנה אסף וקבץ הפסקי' המפוזרי' אחד הנה ואחד הנה וחצי התשו' בנייר אחר וחצייה לא היה מוצא כמבו' בהקדמתו וע"כ הוא בראותי ב' פסקי' א' בחתי' וא' בלי התי' חשב למשפט כי תורת מ"א ז"ל היה וכתב שמו בסופה והות ברור כשמש שכך נפלו הדברים ויש לי שתי ראייות שתשו' הנז' היא למהר"א הנז' עיין עליהם בד"ט ע"א ד"ה ומאי דכתב שר' חפני וכו' וכו' אך מה שנתחדש לי שהם הדברים הכתובים בתשו' מרן שם דכ"ו ע"ב אלא דמה שכתוב לעיל מיניה בתשו' זקן אהרן שם ד"ט ע"א וכתוב בה לשון זה. זה לא מצאתי ואפשר הוא השמטה ודוק הדבר נראה כי המשיב תשו' הזאת אשר בשם מרן יכונה אינו משיב על משיבים אחרים ששולחים תשובתם לפני מי שגדול אלא כמי שכותב פסק מרישא דסדרא עם השאלה סדורה לפניו כאשר באמת כן היה שמוהר"א קאפסלי ז"ל הוא הפוסק הא' ובקיצור נמרץ ותמהני על הרב כנ"הג איך לא נרגש מכל זה כי הוא היה בודק כל התשובות בחורים ובסדקים להוציא כלי למעשהו כנודע רוב עביו ורוב הקיפו ועל הרב יד"א ז"ל סימן כ"ז הגהב"י אות ל"ו ואות נ"ב גדלה תמיהתי עד להפליא שכבר הרגיש בסתירת התשו' מדח"י לדכ"ו בענין ידים מוכיחות ומכל חשקו לסייע להרב מ"מ ז"ל בכלל מחודש אשר רצה להוליד להפוך לנו הקערה על פיה העלים עיניו גם הוא מזה והוא פלא ובראותי עצמי נבוך בענין פלאי אשר נולד לי אגב למודי יצאתי לשוטט בספרי האחרונים אולי אמצא מי שהרגיש בזה

ומצאתי הון לי בהרב ברכ"י ז"ל בח"מ ד"ק ע"ב שכתב וז"ל וגמגום אני רואה בתשו' מרן הנז' שכמעט רוב התשובה הם דברי תשו' הר"א ן' נחמייאס בשינוי לשון קצת ומסופק כי אם היא מתשו' מרן כי אין שני נביאים וכו' ושמא לאו מר חתים עלה אבל מהרח"ש והכנ"הג א"הע סימן מ"ב ודעמייהו החזיקוה לתשו' מרן ואין ראיה מאשר בדפוס חתומה ניתנה משם גדול כי כזה ממש אירע כן בתשו' דהמסדר והמגיה הם שהיו חותמים לפי השערתם כידוע ע"כ עלז לבי בה' ואלו הרב ז"ל הוה מדקדק בכל מה שדקדקנו היה גוזר אומר דשוב תשובה זאת אינה עושה חיל להיות נדונת בתורת מרן לשום הוראה כי אם בתורת פוסק דעלמא והוא ברור כשמש. שנית דאפי' נאמר דתשו' זאת היא למרן ז"ל איך יעלה בדעת לתפוס במרן בזה דעדותן קיימת מפני דלא הוכחשו כשהוא פסק בסכינא חריפא דאין חוששין לע"א זה לא חשב אניש. שלישית דהרי הוא אמר דכשנמצא אחר קרוב או פסיל עדותן פסולה לאו סברה היא אלא חידוש יש לנו למעט החידוש ולהעמיד הסברה בכל מה שנוכל ע"כ וא"כ אין דרך לומר דבר זה בעדות ב' עדים דבעדות ב' עדים דאם בטל מקצתו בטל כולו הוא דין השכל הישר ומה לי אם מוכחשים או אינם מוכחשי' אנן ב' עדים בעי' וליכא ואיתרע חזקת העדות לא כן בעדות של ג' או יותר דבאמת התם יש לומר תתקיים העדות בב' או יותר וראייה לדברינו אלה שהרי הרב כרם שלמה סי' כ"ד לנדונו שהיה הכחשה בין העדים ולא בין האשה והעד כתב ואע"ג דמ"ש התשב"ץ דלדעת הסמ"ג לחוש לע"א היינו כשאין הכחשה ביניהם והיינו דיש הכחשה בין המקדש והמתקרשת נר' דה"ה ואפשר דכ"ש אם עד אחד מכחישו ע"כ והוא מכוון אל האמור דהפרש גדול יש בין כשנאמר תתקיים העדות בשאר כשיש הכחשה בין העדים מפני דמצר אחר תשאר עדות שלמה של ב' ויותר לבין עדות של שנים דהוכחשו דבטלה כל העדות והוא דין השכל הישר והוא כ"ש גמור כדעת הרב כרם שלמה ז"ל

הסוללה הה' היא ממה שפסקו כל הפוסקים ואחרון חביב מרן בס' הקצר ח"מ ריש סי' ל"ה דאפילו עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירים את רשעו אסור לו להעיד עמו אע"פי שהוא עדות אמת והרב כנ"הג שם ריש הג"הט כתב וז"ל פירוש אפי' העד כשר יורע שהרשע ראה דעדות ומעיד אמת עי"ש ועיין חשק שלמה שם מ"שכ נגד תשו' הרב בית יעקב סימן קל"ד והאמת אתי דבאמת אם יודע בחבירו שיש בו איזה פיסול עבירה ודאי אסור לו להעיד עמו דאיני אלא כובש עדותו בשוא"ת במקום מצוה וכוונתו לשמים דהא ודאי הוא היתר גמור כנודע ומפורסם דכוותא בנ"ד שלפנינו דהעד הב' היה יודע בפיסולו של ראשון וכ"ש שהיה יורע שהוא איסור גמור היחודים הרעים שהרי לשון עדותו היה בזה הלשון נלכד בכל עת ורגע בדין יחוד דאורייתא א"כ הרי שידע בפיסולו ובשעה שהעיד הרי הוא עושה איסור חמור ועובר על מקרא מלה דאל תשת ידך עם רשע ואל תאמר שלא ידע דין זה דאסור להעיד עמו שהרי כבר התריתי בו שאם יודע בחבירו שיש בו עין חמור שימשוך ידו מעדות זה כי הוא אסור להתחבר לרשע ואמרתי לו עלי קללתך בני והוא כמו פתן חרש יאטם אזנו כגון דא ודאי אחר כל ההתראה הזאת בשעה שהעיד הרי העיד בפיסול ונפסל גם הוא לכל הפחות מדרבנן וע"י זה יצאנו גם מידי סברת הרי"ף הידועה הובאה בטור ח"מ סי' ל"ו שאם הרחוק לא ידע בקורבת הקרוב העדות כשרה ומחייבו שבועה בממון ולדעת הסמ"ג והרא"ם נאמר דחוששין לע"א ומרן בס' הקצר נראה כמכריע שהרי ס' הרי"ף כתבה בלשון וי"א ושהוא לשון רבים וסברת הרא"ש החולקת כתבה בשם ויש מי שחולק והטעם דרבו מוהר"י בירב הוא דתפס כן בפשיטות כאשר הביאו בב"י עי"ש ומרן החבי"ב הג"הט אות כ"ח כתב דמרן בס' הקצר לא הכריע וכפי האמור נלע"ד דהכריע ובס' הקטן חוקר לב א"הע סי' ג' הארכתי בזה יהיה איך שיהיה הרי יש לנו ד' מגדולי המורים דאם לא ידע הכשר בפיסולו של חבירו דעדותי קיימת לענין חיוב שבועה וממילא יאמר האומר דניחוש לקידושיו ועי' מ"שכ מרן החבי"ב בא"הע סי' מ"ב הגהב"י אות קע"ג משם מוהר"י אדרבי עי"ש אמנם ע"פי האמור שכבר נתברר לנו דידע בפיסולו והתרינו בו שלא יעיד אם יודע פיסול ועכ"ז העיד ושוב נתוודע שידע ג"כ בפיסולו הא ודאי