שו"ת כרך של רומי ריב

לעו והיו כלא היו עכ"ד. ומעתה אחרי כי אל ה' ויאר לנו דברים על בורין ככל אשר קבלתי בתורה שבע"פ מהרב סבא דמשפטים הנז"ל וראינו דברי הגאון הרמ"ז ז"ל כי טעמו ונימוקו עמו וגם לנא נפשאי לעיל קודם שנזכרתי מכל זה כמעט כיונתי לדעת עליון מראייות המופתייות שהבאתי לחיזוק סברה האמיתית הזאת ולהצילו הייתי מכוין ממה שפסק בחק"ל א"הע דק"פ במקדש בע"א כדעת מרן ז"ל מפני שבאמת פ"ה זקנים מישראל לא חשו לקידושין בע"א והרי הדברים קרואים והולכים לתומם יוצאים מפי אריה ז"ל

א"כ לעת עתה השמש יצא על הארץ ונתברר הדין על בוריו ובכל א"י אין להם כח להחמיר לאחרים נגד מרן ז"ל אם לא על משקל שכתב הגאון הרמ"ז ז"ל כי מלבד כי הוא מאריה דארעא דישראל ואחריו בעונותינו לא קם כמוהו והרב מהר"מ סוזין ז"ל כבר ביטל דעתו ונכתב בספר וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד במה שחזר לקיים דעתו בס' חוקי חיים כי לא חידש לנו שום ענין ע"כ הטענות המספיקו' והיפות ובריאות אות הנטועו' בשכל הישר המושרש בנו אשר דנין עליו הגאון הרמ"ז ז"ל פעם ושתים ושלש ולא עשה אלא כ"א להעמיד דבריו גם בלי טעם כ"א לאמר לנו אין לנו אלא דברי מוה"ר שער המים גם פה בלי משען ומשענה ומלבד כל זה כי דברי הגאון הרמ"ז ז"ל מיוסדים על אדני פז שכל רבני ע"הק ת"ו והרב ז"א והרב נח"ב והרב כסא אליהו והרב באר מים חיים מוצירי בן א"י כנודע וגדול הדור האחרון מוהריט"א כולם פסקו בסכינא חריפא דזולת איסור ערוה פסקינן כמרן בין להקל בין להחמיר ובאיסור ערוה היכא דאיכא רוב מחמירין נגד מרן: ואין לתפוס על מרן מלכא מוהריט"א בענין מקדש בע"א שבאמת לא ירד למנין כאשר הראנו למדי לעיל בסוללה הא' וכיון שראה ב' ג' מגדולי הראשונים וקצת מרבני האחרונים חשבם למנין שקול ותפס להחמיר ע"פי קבלתו וזה לא מעלה ולא מוריד דאלו הוה דייק הוה הדר בפירושה כי בזה האמת עם הגאון הרמ"ז דאם הרוב והם מגדולי המורים קיימי בשיטת מרן ודאי דאף באיסור ערוה פסקינן כותיה דאל"כ לא שבקת חיי ומה כחו של המורה להחמיר לאחרים ולאסור בזיקים אשה העומדת בחזקת פנויה נגד הרוב ונגד דעת מרן שקבלנו הוראותיו הפי' להקל באיסורים ומי לנו גדול ממור"ם ז"ל בתשו' סי' ע"ו שכתב שמצוה לשמוע אל מרן אף אם הוא המקל ומור"ם המחמיר עי"ש והמורה לעצמו ולביתו יעשה מה שלבו חפץ כמו שמוטל לחוש ולדקדק בכל מה דאפשר וכמ"ש הגאון הרמ"ז ז"ל והם דברי' שכ' הרב זקן אהרן בסי' ב' ובסי' ד' ונביאם לקמן בעה"ית: והן כל אלה הדברים בנויים על אדני השכל הישר הנטוע בנו והשיקול הדעת התלמודי ונשען על כמה הלכות גדושות ושמועות רחבות והדבר נתברר כשמש בחצי השמים

ואחרי גמר דין מכל האמור ומדובר האיר ה' את עיני ומצאתי הדברים קרואים והולכים לתומם מפי שני צנתרות הזהב גאוני ירוש' הגאון מוהריט"א עצמו וחתנו הרב הגדול בעל ברכות המים ז"ל שבספרו שם דק"ב ע"ב נשאל על אחד שנתן קידושיו לאבי הבת בכוס של יין בפני ב' עדים כשרים והרב התיר הקשר האדוק אי מטעם דהויא שתיקא שלאחר מתן מעות ואי מטעם דלא אמר לי והוו ידים שאינן מוכיחות וכיון שראה עצמי בדוחק החומרות כידוע ומפורסם שכותלי בית המדרש נטו ליפול מרוב המחלוקת בב' פרטים האלו כנודע על זה כתב בדק"ח ע"ד וז"ל ומה גם כי מרן בש"ע קבעה להלכה ואנן יושבי אר"י וכל ערבאיסטן קבלנו הוראותיו בין להקל בין להחמיר ובפרט אחר שכמה רבוואתא פסקו וכו' ע"כ ואחריו עלה ארי מסבכו גאון עוזנו מהריט"א ז"ל וסמך ידיו עליו בכל מכל כל ולא נתעורר בענין זה דיש לנו לחוש באיסור ערוה לס' החולקים אפי' נגד מרן ז"ל ובפרט שמרן ז"ל בתשו' הישרות דכ"ו ע"ב חשש להחמיר אפי' כשלא אמר לי והרב ברכות המים שם בדק"ח ע"א הביא תשו' מרן בסי' ד' ולא נתעורר דהם תרתי דסתרן ולכל הפחות הוא ספק אם מרן בתשו' ס"ל לחוש לידים ש שאינן מוכיחות וכו' ועיין לקמן מה שאכתוב בזה) ואם האמת כפי מה שעלה בדעת איזה מהאחרונים לתפוס כלל זה של הרב מהריט"א ז"ל בעינים סגורות א"כ נקשה מדידיה אדידיה והיכי שביק מר להר' חתנו לבנות ולנטוע כלל חדש נגד קבלתו אטו משוא פנים יש בדבר אם לא שתאמר בהכרח דלא אמרה מוהריט"א ז"ל כ"א על המשקל שכ' הגאון הרמ"ז ז"ל דהיינו כשהמחלוקת הוא שקול זה מחמיר וזה מיקל ומרן מן המקילים או שסברת המחמירים הם מעמודי ההוראה וכדומה הא לאו. הכי חזרנו לכללין והוא ברור כשמש ומכל האמור כלל הרב מ"מ חא"הע סי' ה' אין לו על מה לסמוך ויניח לנו ר' טרפון במקומנו לפסוק כדעת מרן ז"ל בין להקל בין להחמיר

ומעתה יש לי לתמוה על הרב ערוך השלחן שם איך לא זכר שר מש"כ הרב משחא דרבותא ה"ד לעיל דהעד העיד בנו דמנהג תוניס רבתא לפסוק כפשט פסק מרן ז"ל ושלא לחוש למקדש בע"א ומה לו לחתר אחר מ"ש מוה"ר מוהריט"א להחמי' באיסו' ערוה נגד מרן ומה לתוניס עיר גדולה של חכמי' ושל סופרים לקבלות אחרות דלא נכריות ישתה מים מבורו והם הרבנים אב ובן שראו את החדש גאוני עולם ונוזלים מתוך באר הכהן הגדול שהיה שלשלת רבנים וקבלתו גדולה משלנו כי ירוש' לקוטא"י נינהו בעונות אלא דדבר אחד יש להרגיש על הגאון הרמ"ז ז"ל איך לא הביא דברי הרב מ"ע הנז' וידחה אותם כאשר היה ראוי לעשות וכנז"ל. ובפרט שלעיל באותו חלק דמ"ג ע"ב הביא דבריו ותמה עליו מצד אחר ומצד זה הרואה יראה דנר' כאלו מודה ליה שהרי כתב וז"ל ואחרי המחי' ל"מ דכל מה שהביא הוא דאיכא מ"ד דהיא מקודשת גמורה מר"ת בכי האי חששו למיעוט וכו' וכו' עכ"ל הצריך א"כ מינה דנר' כאלו מודה דכל דאיכא מ"ד דהיא מקודשת גמורה יש להחמיר אלא דמה שיש לומר הוא דלקמן דקפ"ב מיירי על מטה אי' דכיון דאיכא רוב שכר להתיר עם פסק מרן הק' ז"ל א"כ אינו ענין להגהת הרב מ"מ הנז' והוא ברור דע"ז לא הביאו לקמן: והן בעודני בזה כה ראיתי בס' חיים ושלום להרב המפורסם מר שגם המלך חיים נר"ו כ"ד שהניח דברי הגאון הרמ"ז בחק"ל א"הע דק"פ ע"ב בצ"ע במה שכתב לפסוק כמרן עיש"ב ואיך לא נרגש ממה שכתב הרמ"ז ז"ל בלשון קצת רבני האחרונים המחמירים? ואיך לא זכר כל הטענות המספיקות שבא טעון בחק"ל מ"ב? ואיך יסתייע מדברי הרב מ"מ אשר הם תמוהים לנפש