שו"ת כרך של רומי ריא

הוא מאריה דאתרין ובסוף התשו' כתב הרי עשרה טעמים בשריותא דהאי איתתא וכל חד וחד סגי באנפי ע"כ ובלאו הכי מבורר יוצא מדברי מרן בתשו' אבקת רוכל דאפי' להקל קבלנו ס' הרא"ש כל בני ספרד שהרי הוא אומר ובפרט באיסו' והיתר אחרי דברו לא ישנו ואין ביד שום הדם לעשות נגד סברתו א"כ נמצא מפו' דאפי' להחמיר בכל האיסורי' אין אנו יכולי' ואפי' באיסור ערוה ואמר ובפרט באיסור והיתר ולא בממון אחרי דכי אנו מקבלים לדון כפוסק אחד היינו משום דאנו מחשבים דעתו כדעת רבים ובממון קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב לא כן באיסור והיתר דבהם הוא שנאמר אחרי רבים להטות וכיון דהוא פוסק מובהק על הרוב ודאי עשה פסקיו על המשקל הלזה ואם יצא איזה פעם מהמרכז אשרי מי שטעיותיו ספורות וזהו היה דעת אנשי ספרד שקבלו דעת הרא"ש אחרי כל סלע המחלוקות שיצאו נגד הרמב"ם בשביל שסתם דבריו כלשון משנה הרב בעל היוחסין דפי' אמשנה ד"ק ע"ב כתב וז"ל ואנו נסמכים על דבריו (של הרא"ש) יותר מדברי הרמב"ם ז"ל לפי שהרמב"ם כתב כדברי נבואה בלי ראיה כך שמעתי מגדולי קאשטילייא ע"כ וכן נראה טעמם כמבואר בתשו' מוהר"י ן' הרא"ש הנז"ל ואף אם הוא ז"ל לא היה דעתו נוחה בזה מפני כי היה אדם גדול בענקים והיה מצטער לדון היפך דעתו באיזה מן הפרטי' ע"פי ראייותיו מן גדולי הראשונים ויושר פלפולו כי בודאי הדיין יודע להכריע כאשר ראינו הצער הגדול הזה יוצא באף ובחימה מפי גאון ירושלם הרמ"ז זיע"א בחק"ל א"הע דפ"ט ע"ב עי"ש ואני במקומי חזקתי דבריו מכמה אלפי ראיות ואכמ"ל

וזה ודאי היה צערו של מוהר"י ן' הרא"ש וכבר נראה שבשבילו עשו הסכמה הזאת אנשי טוליטולה כמבואר בסוף התשו' הנז' דוק ותשכח רצוני לומר בכל האמור כי לאו חדשה היא בארץ אותה שקבלו ארצות המערב דעת הרמב"ם ואנשי ספרד דעת הרא"ש ובהכרח הוא שהוא בין לקולא בין לחומרא ואפי' באיסור עריות דעל הרוב אותו הפוסק הגדול לא שביק מקרא מלא דאחרי רבים והוא ברור כשמש על הארץ דבאיסור ערוה אם לפעמים נראה שהוא יחיד או צד היחידים תפיס הא ודאי ראוי לחוש וזה אפשר שהיתה הקבלה שקיבל מוה"ר מוהריט"א ז"ל הנז"ל והוצרכתי להאריך בכל זה אי מצר דהיא סברה אלימתא וידים מוכיחות והעיניים ניתנו לפנים ובתורתנו הקדושה לית בה מילתא מנגדת משפטי השכל הישר ויש לנו שתי בתי נירין הרדב"ז ומרן ז"ל קורין בגרון כ"ז וכנז"ל ואי מצד דמרן הגאון הרמ"ז כרוזא קרי בחיל בחק"ל א"הע דק"פ ע"ב דלכל אפייא בארץ ישראל דכבר קיבלו הוראת מרן א"כ בע"א אין חוששין לקידושין ע"כ היעלה בדעת הגאון מרן זקני ז"ל דכל רז לא אניס ליה לא זכר שר מ"ש מוה"ר מוהריט"א הנז"ל ובפרט שלפום ריהטא נרצים דברי טעם לחוש באיסור ערוה אם לא שנאמר דכוונתם ז"ל אל כל האמור ומדובר דלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן ירצה או להחמיר על עצמו או באיזה מן הפעמים תפס מרן באיסור ערוה סברת יחידים נגד רבים ונכבדים אבל בהיפך כמו נדון מקדש בע"א שיש לפנינו כל פ"ה וכל לשון של זהורית כולם ראשי אלפי ישראל מגדולי המורי' ומרן מכללם מי יעצור כח לפסוק נגד סברתו ואין ספק דהכי יפרש הרמ"ז ז"ל קבלת מוהרימ"ט ז"ל הכתובה בס' ש"יוט בסתמו' כי הכתובה בס' בירך משה לענין מקדש בע"א לא נדפס' בזמן שכ' הפסק הגאון הרמ"ז ז"ל דלאו נדפסה ודאי היה מקשה עליה דבאמת כי כשיש לנו רבים המקילים באיסור ערוה המסייעים למרן ז"ל כדעת מרן במקדש בע"א כמוהו נקיטינן והוא ברור ואת כל אלה מי יוכל לבלום פיו מלערער אחר הכלל המחודש שהוליד הרב משאת משה א"הע סי' ה' דהוא היוצר והבורא הכלל המחודש הלזה לפסוק דלא כמרן בחומרת איסור ערוה ומה המה אבני יסודו מענין שאנו ביה במקדש בע"א לפסוק דלא כמרן הקדוש ממה שפסקו האחרונים דמ"א ומוהר"מ מפאדובה ומוהר"י מינץ והחכם צבי דלא כמרן. מאריה דאברהם! איש מאנשי ישראל כמוהו יביא בפריו רבני אשכנז דמעולם לא קבלו לא דעת הרמב"ם ולא דעת מרן לראיה לנו בני ספרד דקבלנו דעתם בכל מכל כל ויש לנו כל רבני דורו של מרן וסורייא וסאלוניקי וקושטא המובאי' לעיל וכל רבני. טורקייא שכולם פה אחד דוחים באמת הבנין חומרא זו עד כי לא נשאר זכר לה זה פלא חיי ראשי וזה תימה על הרב יד"א סימן כ"ז הגהב"י אות נ"ב שהשב'ח השבי'ח בסתמות דברי הרב מ"ע ועיין לקמן עוד מה שאכתוב ע"ד

ושוב נתעוררתי כאיש אשר יעור משנתו ונזכרתי דזה למעלה מט"ו שנה כשהייתי על הארץ הטוב' בעיר עז לנו ירוש' דדהבא יושב ודן את הדין לפני מורי הרב החסיד מוהרח"א גאגין זצוק"ל בפסק הארוך אשר בספרי הקטן חוקר לב ח"מ סי' א' שם דנתי את הדין דבאיסורין ראוי לנו לתפוס כדעת המחמירין אפי' נגד מרן ז"ל מפני שנגררתי אחרי מש"כ מוה"ר מוהר"ם סוזין ז"ל בהסכמתו בתשו' אשר בס' חוקי חיים למורי רב את"ן ז"ל בדע"ט ע"ד ודף ע"ב. ודרך מקרה והזדמן נקראתי עם הרב הגדול סבא דמשפטים מוהרי"ט אליקים ז"ל וראה עינו הפסק הארוך וכשהגיע לענין זה צעק עלי בקול מר כשופר וכה אמר לי לא תצית להני כללי דמוהר"מ סוזין ז"ל ומוהרח"א גאגין תלמידו וכמרן נקיטינן בין להקל בין להחמיר ועל מבוכה זו ישב הגאון מרן מלכא מר זקנך ז"ל וכל חכמי הדור הסכימו לדבריו ומהר"ם סוזין ז"ל ביטל דבריו ודעתו וכשיצא לאור חק"ל מ"ב ע"י הרב הגדול מר דודי המלך דוד נר"ו ושלחו אלי לרומי ופתחתי אני לדודי וראיתי המבוכה מתחי' לסופה שדעת הגאון הרמ"ז ז"ל לקיים פסק מרן בין בב"י בין בס' הקצר ובין בתשו' נגד מה שהיה רוצה להחזיק הרב מוהר"מ סוזין ז"ל לפסוק דוקא כמרן לחומרא ולא לקולא ככל האיסורין ולה קבלנו מ"ש בתשו' כמ"ש הרב שער המים והגאון הרמ"ז ז"ל מילא כלי זעמו בראיות מופתייות עיין לו שם באורך בסי' ג' אות ט"ו ובסי' כ' אות ב' ובאות י"ד סיים וכתב וז"ל סוף דבר אני אומר לא תציתו להני כללי אלא דקבלנו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר בין בחיבוריו בין בתשו' לא נטה ימין ושמאל כמ"ש הרב זרע אברהם והרב שמחת יו"ט אלא זולת באיסור ערוה אם רבו הפוס' להחמיר שיש ביד הדיין להחמיר עכ"ד

ובסוף התשו' דקפ"ב מהספר רע"ב כתב הנפק על דבריו מהר"מ סוזין ז"ל וז"ל והנני מבטל דעתי מפני דעת עליון מרן מלכה נר"ו ודברי