שו"ת כרך של רומי רי

אחד וא"כ הדין פשוט וערוך לפנינו בש"ע והרוצה להחמיר לדעת רמ"א וכו' ע"כ נמצא דהוא אינו רוצה להחמיר. פ"ד גם הרב בגדי כהונה אשכנזי סימן טו"ב כתב דאף נימא דדברי העד הב' סובלים דהיה בשעת מתן מעות מ"מ לא הוי רק ע"א ורוב פוסקים ס"ל המקדש בע"א אין חוששין לקדושיו עי"ש. פ"ה הר' ב"ח בתשו' סי' צ"ז עד שסמך לבטל הקדושין לבד מטעם דהמקדש בע"א אין חוששין לקי' כשאין שניהם מודים עי"ש וידוע דהרב ב"ח ז"ל בכל אשר התהלך בדרכי ההוראה לעולם נטה להחמיר

הראיתיך בעיניך קורא דורש אמת פ"ה פוסקים גדולים רבים ונכבדים ורובם מגדולי הראשונים וגדולי האחרונים אשר בית ישראל נכון עליהם דכולם פה אחד מחו אמוחא לחומרא זאת מאה עוכלי בעוכלא עד כי לא נותרה נשמה באפה ולא בדרך הפלגה כי הסוללה הא' בחזק תבא להשחית החומת ברזל הזאת ולעשות בה פרץ נבעה שבעוד ג' אבני קלע שנשליך עליה תפול תחתיה עד היסוד בה ולא תבנה עוד

האבן הראשונה שארבעה חמשה פוסקים הנמנים בסדר קדושה הנז"ל ירצה בין המחמירין לדידי לא שמיעא לי דהכי ס"ל הא' מוהריק"ו שורש ק"א אמת כי כל האחרונים המשיכוהו עם הכת הזאת אבל מי שראה דבריו בשורש יראה כי לא כתב מש"כ כי אם להחזיק נדונו בכל חיזוקי סופר כדרך כל הפוסקים שהרי מי שכותב בפשיטות עצום דודאי הכא ליכא למיחש שהרי אין כאן אלא ע"א דהושוו כל הפוסקים מלבר הסמ"ג דאין חוששין לקידושין אפי' שניהם מודים. ע"כ אחר בירור דבריו אלה איך נוכל לצרף אותי עם הפוסקים המחמירים מפני שנדונו היה סבלונות ורצה להחליש כח הסבלונות אפי' לדעת הסמ"ג דחוששין זה פלא חיי ראשי וכי עתה באנו לבית המדרש. האם אין כך מנהג כל הפוס' להשתדל ליפות פסק דינם בכל מילי דמוטב ועיין הרב יד מלאכי בכללי הפוסקים דקצ"ו ע"ב אות י"ד ומטעם זה גופיה אין לחשוב למרן החביב ז"ל בין כת המחמירין מפני מש"כ בתשו' הבאה בעדות ביעקב הנז"ל ובפרט שבחיבוריו הנפלאי' המשיך רוב דעת רוב גדולי האחרונים להקל ואיך אפשר שמצד עצמו יחוש ויבקש ריעותא אחריתי אחר מה שתמה להרב עצמות יוסף באנו לס' רמ"א והלבוש כבר כתב להדייא הרב פמ"א ח"ב דל"ט ע"א דמעולם לא הסכימו עם המורים להחמיר אלא כמנהגם לאתויי כל הדעות הנמצאות בפוסקים ע"כ ואפי' דאין דעתי על הלבוש כן מטעמים הכתובים אצלי במקום אחר על כל פנים על מור"ם אקרא בקול גדול שכן הוא ויש לי ראיות גדולות על כלל זה ממ"ש בתשו' ואכמ"ל וכן כמה פוסקים הניתנים למעלה מכלל המחמירים אם נדקדק הדק היטב נמצאים על משקל האמור אלא שאין הפנאי מסכים לתור ולדקדק

האבן השנית דלעולם כת המקילים מלבד שהם רבים וכנז"ל עוד זאת אלימי כחייהו עד להפליא והסומך עליהם לבו כשמיר ושית לא ירא ולא יחת דכל המיקל אחר הערעורים הבאים בנדון שלפניו דייק ותני כמה הלכתא רבוותא ולן בעומקה של הלכה ומוציא כלי למעשהו משופה ומנוקה מכל מין ערעור ונעתיק לפני הקורא דברי הרב זקן אהרן ז"ל בסימן רכ"א ובעיניו יראה כמה גדול כח המקילים יעדיף מטובו הקורא ויעשה אזנו כאפרכסת לשמוע דברים חקוקים בששר על ס' הישר וז"ל בדקי"ד ע"ד ועוד לבי אומר לי שחזקה על ב"ד זה שהתירו את האשה שעשו כהלכה וכמשפט שאלי לא היו קוראים ערער מעיקר' על אשה זאת היינו אומרי' שלא כיונו ב"ד ולא חשו לחקור העדים שכל ישראל בחזקת כשרים הם אבל אחר שקראו ערער ובאו עדים להעיד לאוסרה על בעלה עכ"פ בדקו חכמים עד מקום שידם מגעת והתירוה. ועוד דבשלמא הב"ד הא' שהיו חושבים לאסור אשה זו ולהעמידה בחזקת אשת איש הוו לחומרא ולא דייקי כולי האי משום דלא נפיק מינה חורבה וכדאמרי' בכתובות בפ"ק ד"ז ע"א גבי הורה ר"י בצידן ופריך ומי איכא הוראה לאיסור ופרש"י משום דכל אדם רשאי להחמיר והאיסור אין זה סמיכות דבר שאפי' מן הספק שאין ההלכה ברורה לו הוא בא ואוסר אבל המתיר סומך על שמועתו או על סברת חכמתו והיא הוראה א"כ ההוראה היא למתירים אבל ב"ד המתירים מדייקים בדבר ולכן יאמרו תמיד כחא דהתירה עדיף מפני שמדקדקים בה מפני שגהינם פתוחה מתחתם ולילא שראו בה סימני טהרה להנשא ועוד דחזקתם שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י של צדיקים ואין דבר בלתי מתוקן יוצא מתחת ידם ע"כ דבריו המסולאים. והרב בש"מ שם באותה סוגייא פי' ומי איכא הוראה לאיסור ואפשר דטעה ר"י בר אידי בשמועתו וכו' עי"ש ועין בס' בנימן זאב בדקע"ט ע"א יעו"ש ותרוה צמאונך

האבן השלישית מ"ש הפר"ח יו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס קרוב לסוף אות אלף אחר שהביא לשון הרע כידוע בפ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת שהם דברים בנוים על אדני השכל הישר על זה האריך הרב פר"ח ברוחב מבינתו וסיים וכתב וז"ל תו שמעינן ממאי דכתיבנא דיש לצדד להקל טפי בספק הקדושין מספק הגירושין ע"כ ואין ספק דהטעם הוא משום דחזקת פנויה לפנינו וע"ז סמך גם הרב כרם שלמה סוף סימן כ"ד וז"ל וכבר למדנו הרב פר"ח סי' ק"י בכללי הס"ד דגבי קידושין יש להקל כיון דחזק' פנויה מסייעתו ע"כ: והרב נחלה ליהושע בסוף סי' ל' הביא לשון הר"ן שהביא הפר"ח בצביונו ובקומתו וכתב ז"ל בקיצור וע"פי ההנחה שהנחנו דכל ס' מקודשת אין איסורו אלא מדרבנן וכיון דליכא הכא אלא איסורא דרבנן יש לנו לילך אחרי תרי רובי ראשונים ואחרונים ע"ש: ואחר כל זה אנן מה נענה אבתרייהו דבענין זה דמקדש בע"א אית לן ג' רביעים מחכמי ישראל וכמעט חציים ויותר מגדולי המורים היעלה בדעת שישאר עוד רוח חיים לחומרא זאת להצריכה גט מס' וישתקע הדבר ולא יאמר עוד

הסוללה הב' דאנן דבתר הרמב"ם גרירנן כמו אנשי מערב ובתר הרא"ש כמו אנשי ספרד ובפרט מפסק מרן ד"ק בב"י ובס' הקצר ואילך הא ודאי אחרי דכל חד בדידיה פסק בסכינא חריפא דהמקדש בע"א אין חוששין לקדושיו א"כ הא ודאי ניתן עורף ולא פנים אל חומרא זאת ואל תשיבני מענין קבלת הגאון מוהריט"א בס' שמחת יו"ט ובקדושת יו"ט ובירך משה הנז"ל דבאמת יפה אמרו אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשו' שהרי הרדב"ז ראש של ארץ מצרים כתב בישנות סי' נ"ז להתיר נדונו מעשרה טעמים וחד מהטעמים הוא משום דהרמב"ם