שו"ת כרך של רומי רט

ל"ש שלא באו כאחד עדותן בטלה וכתב דכדאי הרמ"ה לסמוך עליו להתיר את האשה בלא גט כיון דהיה קרוב וכו' ע"כ עיש"ב ותיפוק ליה דיש לחוש לעד אחד אם לא שגם רבינו יחיאל ורבינו יהודה בני הרא"ש לא חיישי מ"א וכן הוא דעת הב' חכמים ר"י ן' עבאס ור"י אורה בונה שעליהם כתב מהר"י בן הרא"ש תשובתו להחזיק פסקיהם בהיתר אותה האשה וא"כ מאין ולאין ראו להחמיר חכמי טוליטולה. ועל הכל דמרן בתשובת אבקת רוכל דקכ"ו ע"ב כתב וז"ל הטענה הג' שמאחר שכל בני ספרד ובני אשכנז סומכין על הרא"ש ובפרט באיסור והיתר אחרי דברו לא ישנו אין ביד שום אדם לעשות שום מעשה נגד סברתי עכ"ד וכ"כ דודו של מרן ז"ל בתשובות מרן הישנות דף מ"ו ע"ב וכ"כ רבינו בצלאל ריש סימן ר"ב עי"ש ודברי מרן אלו ודברי הרבנים הנז' קוראים בגרון דאפילו לקולא קבלו בני ספרד סברת הרא"ש ובפרט בטוליטולה דאתריה דמר הוא ועכשיו שיצאו לו תשובו' הר"י ן' הרא"ש ראה שם בסי' נ"ב שגם חכמי טוליטולה קבלו דעת הרא"ש מפני שכל ספרד קבלו דעתו ועם שהוא בנו ז"ל לא נחה דעתו בזה ובא עליהם בטענות מספיקות כבר מוכח שלא נתקבלו דבריו ממה שהעיד מרן בתשובה הנז' על כל ספרד וא"כ מה כחם יפה של חכמי טוליטולה לפסוק דלא כהרא"ש ולקמן נעמוד ע"ז. כללן של דברים אני תמיה על הרב ע"הש איך חשבו לעשות עיקר מתשובת חכמי טוליטולה הלזו אחר דהוה בידיה דמרן ז"ל ולא חש לה ואחד דעינינו הרואות דשגו ברואה לחשוב דעת רבינו הטור כפוסק כדעת הסמ"ג היפך הכלל הגדול והנורא אשר לא ימוט לעולם כנודע לכל תופש סימן הטורים בידו וא"כ הו"ל כטעות מפורש דדייקינן בתרייהו וכדכתב הרדב"ז סי' תרכ"ה עי"ש ורבני שיבילייא המתירים אחר האוסרים ובנידוי גדול ואש מתלקחת יוצאה מפי חכמי טוליטילא לאו מילתא זוטרתי היא ודאי דדייקו בתרייהו ומצאו דדינא הוה קא משתעי הר' חיים הארוך לבטל הקידושין אם מטעם מקדש בע"א דאין חוששין ומטעמים אחרים עיש"ב רבני שיבילייא ראו בעין חכמתם דטעמי פיסול העדים בשבועת ביטוי והדומה לזה מהתמצית שהביא מרן בב"י ז"ל לא כתב ר' חיים הארוך אלא לתוספת חיזוק כדרך כל הפוסקים כמו שאמת עד היום יש פוסקים רבים הסוברים לפסול בשבועת ביטוי דלהבא ולקבל עדות קידושין שלא בפני בע"ד ומפני זה יצאו לישע בעדו ואישרו וקיימו פסק דינו וע"ז מרן ז"ל ומהר"מ אלאשקר והזקן אהרן שהיתה בידם תשו' זאת כ"י לא העלוה על דל שפתותיהם והוא ברור: נחזור למנין שאנו מונים פה היום. מ"ב הר"ן בפי' על הרי"ף בירר דבריו מעיקר הסוגייא ולא נתעורר כלל כדרכו הטוב ובפרט שבתשו' סי' ל' אות ה' תפס כן בפשיטות עצום. מ"ג הריב"ש תלמידו בתשו' סי' רס"ו וז"ל וע"א בקידושין לאו כלום הוא דאין דבר שבערוה פחות מב' וידוע דהר"ן והריב"ש זה דרכם לחוש ולדקדק ולהחמיר בכל מאי דאפשר כאשר כתב הריב"ש לרבו הר"ן בתשו' סי' שפ"ח כנודע. מ"ד מ"ה מ"ו מ"ז תלמידי ר"י והרא"ה והתוס' ה"ה הריטב"א והובאו כל דבריהם בש"ע לכתובות על דכ"ג ע"א דל"א מהשיטה ע"ב וע"ג שכולם כאחד מקשים בפשיטות והלא המקדש בעד אחד לאו כלום ומבקשים תירוצים עי"ש. מ"ח הרז"ה שלא חלק על הרי"ף כדרכו. מ"ט הרמב"ן שכל תלמידי הרשב"א והרא"ה והריטב"א הם שותים מימיו וכל חיבוריהם תורה דיליה היא כאשר ביארתי יפה יפה בס"הק איי הים העולה היום על מזבח הדפוס וכן כתב בשמו הרב תומת ישרים סי' קפ"ז. נ' הרב משפטי שמואל סי' פ"ג כתב בשם הר' גבריאל ן' אליה ה"ד הכנ"הג דכן פשוט המנהג בכל בתי דינים שראינו וששמענו שמעם דאין חוששין לקדושי עד אחד. נ"א מהר"מ אלשיך סי' ק"ד. נ"ב הרדב"ז בישנות סי' נ"ד כתב וז"ל ועיקר טעם נקט דהמקדש בע"א לאו כלום הוא. נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו נ"ז נ"ח נ"ט מוהריב"ל ומהרשד"ם ובנימן זאב ומהר"א קאפסלי ומהר"י אדרבי ומהר"א די בוטון ומשפט צדק ה"ד הרב כנ"הג א"הע סי' מ"ב הגהב"י אות י"א ס' ס"א מוהר"י ח"ן ומהר"א נחמיאש כתשו' מרן הישנות. ס"ב ס"ג הרב זקן אהרן סי' ב' והרב חוט השני סי' ן'. ס"ד ומהרימ"ט ח"ג סי' מ"ג כתב דאם האחד ראה הטבעת והב' לא ראה והו"ל מקדש בע"א דאין חוששין לקידושיו ועיין עוד לו בסימן ט"ו שכ"כ. סה מוהר"מ אלבילדה בתשו' כת"י אשר בידי היא אשר היתה ביד הכנ"הג וכנז"ל כתב וז"ל וא"כ באנו למחלוקת כל הפוסקי' עם הסמ"ג דהם ז"ל הושוו דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ואפי' שניהם מודים ע"כ ס"ו המבי"ט ח"א סי' י"ד ד"ד ע"ב כתב לדידן דקיל"ן ככל הגאונים ורוב הפוסקים דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו דאין דבר שבערוה פחות מב' ע"כ. ס"ז ס"ח ס"ט מהריט"ץ סי' ד"ן והסכימו עמו מהר"י בירב בן בנו של מוהרי"ב הגדול ומהר"ב אבסאבאן. ע' והרב לב שלמה סי' כ"ה דכ"ג ע"א כתב וז"ל וכבר דחו ס' הרא"ם כל הפוסקים דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו. ע"א ע"ב הרב פמ"א ח"ב סי' ח' כתב כלל העולה מעשה כל הפוסקים דחו להאי סברה וכבר מחו לה במאה עוכלי דפרזלא ע"כ והרב צרור הכסף דמ"ז ע"ב. ע"ג הרב נודע ביהודה סי' ע"ו כתב וע"א הוא יסוד. מוסד ורוב מנין ורוב בנין לא חששו לקדושי ע"א. ע"ד הרב אבני שוהם אשכנזי סי' ד"ן כתב וז"ל וכבר קדמוני קדמאי ובתראי דלפי שיטת התלמוד לית כאן חשש קידושין דהל' רווחת דע"א בקידושין לא כלום היא. ע"ה וכן הסכים עמו ה' אב"ד דק"ק אמבורג בסי' כ"ה כ"ו. ע"ו וכן הסכים רב אחר עי"ש. ע"ז ע"ח ע"ט והרב מוהר"ש אלפסי גאון תוניס בס' משחא דרבותא ח"ב דק"ט ע"א כתב וז"ל וכן היה הר' מ"א דן וכן היה אומר כמה פעמים ה"ה דמוהר"י הכהן שבעיר הזאת שאין חוששין לקדושי ע"א. פ' הגאון הרמ"ז בס' חק"ל א"הע דק"פ ע"ב. פ"א והרב עבודת הגרשוני סי' מ"ו אחר שהביא תשו' הרשב"א הנז"ל במה שכעס נגד אותו תלמיד כתב וז"ל הרי העיד הרשב"א שכל הגאונים ראשונים והאחרונים שקדמונו ס"ל שהמקדש בע"א אין חוששין לקדושיו ונאמן עלינו הדיין הגדול כבי תרי. פ"ב גם הרב מהר"מ חאג'יז בתשו' הובאה בתוך דברי הרב שבות יעקב ח"ב סי' קי"ח מן המקילין שהרי כתב וז"ל ואם באמת הדברים היו מגיעין שהיינו יכולין לברר שאין כאן אלא עד אחד אז ודאי היה פתח פתוח לפנינו להתירה בלי ספק ע"כ. פ"ג גם הרב שבות יעקב שם בסוף התשו' כתב סברא דנפשיה באומרו הרי בהדייא כמו שכתבנו דאן כאן אלא עדות