שו"ת כרך של רומי כא

בעיר הגדולה קראקא יע"א) בשו"ת א"ח סימן ו'. (ועיין להגאון הרמ"ז ז"ל בס' הנורא חק"ל י"ד ח"ב בשיירי א"ח סימן יו"ד וסימן י"א מה שהאריך בפרטים אלו ואכמ"ל על דבריו ז"ל ודוק היטיב) ועל פי מה שפסק הש"ע שם סעיף י"א שבלאו הכי דעתנו בעז"ה לגדל ולחזק ב"הכ זה ולשכללו אם יסייעונו אחינו אנשי גאולתנו בעז"ה. איך שיהיה כללן של דברים שבהתר גמור נעשה מעשה זה בלתי שום ריח ספק

ועדותי זאת לדור אחרון כי חתיכת האבן הזאת היא מבית אלהים. והוא היה כנסת קדמון שברומי נקרא כנסת ההיכל וכן כתיב על הפתח כתיבה קדמונית (ומפי השמועה למדנו שנקרא כן יען עדין היה היכל ה' שבירושלים קיים). וכאשר באו הספרדים מהגירוש. אחינו הישראלים הרומיים נתנו להם בשכירות ב"הכ זה ובנו אחר על גבו ועד היום אותו שעל גבו נקרא כנסת ההיכל. כי כן השר המקבל מנחה זאת נכון לבו בטוח כי נעשה כל חפצו ורצינו בלתי שום שינוי ותמורה. והוא ודאי אינו צריך זירוז למען תהיה מנחה טהורה עומדת לעד לעד. ועל דבר אמת וצדק באתי על החתום בסוף אדר מ"ש ית"ר שאת לפ"ק נאם הגבר דשף מדוכתיה מהר הקדש ירושלם לרעות ביעקב אפתחא דרומי יע"א ברוב עוז ושלום

סימן ד'

מעשה בא לידי פה רומא בשנת התרי"א באיש אחד שהיה רוצה להקדיש חתיכת משי מרוקמת זהב בצורת עופות ואחר העיון וההשקפה אסרתי לעשותו מחדש. והגם שמב"י בתשו' אבקת רוכל סימן ס"ו מתיר בשופי וכן הרב כנסת יחזקאל סימן י"ג הוא מן המתירין. עכ"פ מי שעומד על בוריין של דברים בשתי תשובות של מרן שם מסימן ס"ג בעיניו יראה ולבבו יבין דדבריו מרפסן איגרי. ודבריו שם בסימן ס"ג עולים לפו"ד. מאחר דבנה דייק בסוף דבריו על כונת המתפללים ובענין הכונה בכל הצורות איתא להאי טעמא. ועל הכל שהרב זקן אהרן סימן קט"ו אסר להדיא כיעו"ש בדבריו באורך. ורב גובריה ורב חיליה לאורייתא כנודע. ולכי אומר לי שמ"ש מרן שם בסוף סימן ס"ו וז"ל ולהיות כי במקום שאירע המעשה יש רב סמוך אם יסכים לדברי הרב מורה להתיר. אך אם לא יראו דברי בעיני כת"ר דברי הרב שומעין עכ"ד. ואין ספק שהוא הרב זקן אהרן שהיה רב מוסמך בדורו של מרן כנודע (עיין תשו' מרן באבקת רוכל סימן ק"ט ובתשו' זקן אסרן סימן קע"ג) וגם מריהטא דענינא נראה שכל אלו התשו' מסימן ס"ג ואילך אירעו בקושטאנטינופולי אתריה דמוהר"ם קפסאלי והרב זקן אהרן ז"ל ועל הכל שעכ"פ כיון שדברי מרן מרפסן איגרי וגם שהוא כתב שאם הרב המסומך לא יסכים להתיר דברי הרב שומעין. וא"כ הרי רב מוסמך שאינו מסכים. ומה לי אם הוא אותו שכיון מרן או אחר. ושוב ראיתי להרב ערוך השלחן י"ד סימן קמ"א סוף אות יו"ד דקכ"ו ע"ג שתמה ע"ד מרן ז"ל מתשובה לתשובה עלז לבי בה'. ועיין עקרי הד"ט שלא דקדק ברשימת התשובות הללו ודוק וכל זה שכתבתי לעשות מחדש אבל מה שכבר הקדישו מזה זמן מאי דהוה הוה. וכן הוראתי למעשה ה בק"ק יראי ה' שיש להם מפות מצויירות והתרתי אותם על פי האמור. אבל מחדש הא ודאי אין לנו להורות שום צירה לא שוקעות ולא בולטת ולא צורת אדם ולא שום צורת עופות וחיות. ועל זה אני מדקדק בכל מקדיש מפות או פרוכיות שלא ירקמו הארמ'ה שיש בה צורות בשום אופן. ואני מחדש להם סימן הארמ'ה מבלי שום צורה וה' יצילנו משגיאות. ועיין שיורי ברכה י"ד סימן קמ"א או' ו' וד' שיש להעיר עליו שלא הרגיש מתרי פסקי מרן ז"ל הנז"ל ודברי הרד"ק בהגהותיו מדוקדקי' הרבה ודוק היטב וע' הרדב"ז ח"א סי' ק"ז

סימן ה'

מעשה בא לידי פה רומא בשנת התרי"ב שהתחילו הגשמים ביו"ד חשון והתמידו עד ראש חדש כסליו ועדין בהיום הזה מתמידין והולכים וטשטשו הקרקע הפלא ופלא וכבר עלה השער על חד תרין וכל עובדי אדמה בוכים למשפחותם מבקשים ללחם ואין. וע"כ נתתי אל לבי לעמוד על שורשן של דברים וראיתי למרן הב"י ז"ל בא"ח סימן תקע"ז שהביא תשו' הר"ש בר צמח על כעין נדון זה ובקשתי אחריה בתשובות התשב"ץ ובתשובות יכין ובועז ולא מצאתיה ושוב חפשתי בתשו' הר"ש בנו ומצאתיה לארכה ולרחבה בסימן קע"ג וראיתי שפלפל בחכמה וברר הדברים כשמלה וזו הלכה העלה. שמה שאמרו בגמרא שאין מתרעין על רוב גשמים שאין מתפללין על רוב טובה היינו כשאין מז קין ומקלקלין אלא שהם לטורח על הבריות בלבד. הא כל שיש בהם היזק מתרעין. והדבר הזה כמעט שאין להביא עליו ראיה שמחיוב השכל הוא. שכל מה שיקלקל ומפסיד. רעה הוא ולא טובה. ולא אמרו אלא על רוב טובה. אבל על הרעה וכ"ש כשהיא מרובה מתפללין עד שיענו ואין צריך שיהיו כל כך מרובין וכו'. עכ"ד יעו"ש בד"ל סוף ע"א וכן כתב שם בתחילת העמוד כיעויין בדבריו באורך שנסתייע מכמה פוסקים. ומדברי רש"י המפורשים והמבוררים. ולדעתי הם דברי הטור מבוררים: שהרי פסק מתפללין על כל צרה שלא תבא עליהם. חוץ מעל רוב הגשמים שאין מתפללין על רוב הטובה. וה"מ בארץ הרים שצריכה לרוב גשמים. אבל ארץ מצולה שרוב גשמים קשין לה. ולא עוד אלא שמפילין עליהם בתיהם אין לך צרה גדולה מזו ומתפללין עליה ע"כ. הנך רואה שתחילת דבריו כמעט אינם מובנים דמתחילה קורא אותה צרה. שהרי כתב מתפללין ע"כ צרה שלא תבא חוץ מעל רוב הגשמים. נמצא דרוב גשמים צרה שמה ובכלל היתה. ולמה יצאת? מפני שהיא רוב טובה. ובאמת הדבר קשה אי ספרא לאו סייפא. אי צרה שמה. לא הויא לא טובה ולא רוב טובה. ואי הויא טובה או רוב טובה. למה נקרא שמה צרה ל אלא מוכרח אתה לומר דצרה היא לגבי טורח בני אדם ומיעוט משאם ומתנם. וחילאי הנזילות והדומה להנה הגורמים ריבוי הגשמים. וסד"א דמתפללים על זה. וכמו שפסק לעיל בסימן תקע"ו סעיף יו"ד (ש"ע) דמתפללין על מיעוט משא ומתן כ"ש הכא דאיכא בהדיה חולאים רעים וטורח בני אדם. ע"ז כתב שאף על פי שצרה היא עכ"ז יען שהם באים על